ח'רבת ח'ייבר
ח'רבת ח'ייבר הוא תל הנמצא בשומרון, צפונית מהכפר הפלסטיני מיית'לון, 3 ק"מ מזרחית מהכפר סָנוּר, שבו נמצאו שרידים מהתקופות הרומית, הביזנטית והערבית הקדומה.
התל נקרא במפות הסקר הבריטי משנת 1888 בשם "Tel Kheibar" ובמפה הישראלית "ג'בל חיבר".
תיאור המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'רבת חייבר, או תל ח'ייבר, הוא תל מבוצר השוכן על גבעה מבודדת בסמוך לקצה המערבי של עמק סנור. הוא מתנשא לגובה של 423 מטר מעל לפני הים.[1]
התל נסקר בסקר הר מנשה.[1] מורדותיו המזרחיים של התל תלולים מאוד, ופסגתו הגבוהה השטוחה מוקפת בשרידי חומה, אשר לא נאמד מועד הקמתה, שהשתמרו בחלקם עד לגובה שלושה מטרים. חומה זו תחמה עיר קדומה, בגודל 5 דונמים. השטח המיושב השתרע בימי קדם גם מעבר לחומות העיר, לפחות בתקופה הרומית, אך ייתכן שגם בתקופות נוספות. השטח נטוע עצי פרי. בכל רחבי התל וכן על הגבעה שעליה הוא שוכן נתגלו חרסים רבים, בורות מים, מערות קבורה, ועוד.[1] כמו כן נמצאו באתר שרידי סרקופאג מהתקופה הרומית.
הארכאולוג אדם זרטל הציע לזהות את האתר עם בירת הטריטוריה של בני מילכה משבט מנשה.[2]
הקשר היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקרי סקר ארץ ישראל המערבית ציטטו מסורת מקומית על התל, שקישרה את האתר עם "מלך יהודי, שלפי האיכרים המקומיים, ישב בסנור. לבתו הייתה אחוזת קיץ בסמוך לתל במרג' אל-ע'ורוק".[1]
הארכאולוג צבי אילן סייר במקום בשנת 1971, ומצא כי תושבי הכפר סאנור הסמוך מודעים לכך "כי שם גרו היהוד בימי קדם (ח'רבת ח'ייבר)". התושבים יודעים גם על מסורת ערבית-מקומית שעל פיה כאשר גורשו היהודים מחצי האי ערב היו שבחרו לעלות לארץ-ישראל ולהתיישב בח'רבת ח'ייבר אשר בעמק סנור.
אילן וברסלבי הזכירו מסורות המקשרות את שם המקום ליהודי ח'ייבר תושבי החיג'אז במאה ה-7 לספירה.[1]
מקום נוסף בארץ בו חיים מוסלמים אשר מזהים עצמם עם צאצאי יהודי ח'ייבר הוא יטה, בדרום הרי חברון. ח'רבת ח'ייבר רחוקה מנתיבי התחבורה בארץ ישראל ומתאימה כמקום מקלט לשבט היהודי שברח ממוחמד בעקבות קרב ח'ייבר, בשנת 628.
חפירות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1985 נחפרה מערת קבורה בשיפולים המערביים של התל. היה זה במסגרת אישור תוכנית בנייה בכפר מיית'לון על ידי הממשל הצבאי. החפירה נערכה מטעם קצין מטה ארכאולוגיה ביהודה ושומרון על ידי עפר שיאון ועבד א-רחים חמראן.
המערה, בגודל 8.5 מטר על 7.5 מטר נחשפה במדרון המכוסה במדרגות חקלאיות. למערה שני חלקים: חלק דרומי וחלק צפוני. שני החלקים נפתחים אל עבר חצר חצובה. החלק הדרומי של המערה כולל אולם, אשר במרכזו נמצא סרקופג שבור. אל המערה ירדו בשש מדרגות. החלק הצפוני כולל שני מפלסים ושישה כוכים טבעיים שהורחבו בעבודת סיתות גסה. למערה זו ירדו בארבע מדרגות. פתח זה נמצא חסום באבן גולל. בשני האולמות נמצאו שלדיהם של 11 בני אדם.
הממצא הקרמי במערה כלל: שברי קנקנים, סירי בישול, קערות ושני בקבוקים. התיארוך הוא לתקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית. כן נמצאו באתר 11 נרות חרס שלמים ושני שברי נרות מהתקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה.
החופרים סבורים כי המערה שימשה לקבורה לתושבי ח'ייבר מתקופת הברונזה התיכונה ב' עד לימי הביניים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חדשות ארכאולוגיות – 1994, רשות העתיקות, 1994 – ח' ח'יבר – [547-A [64
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Adam Zertal, Sanur Valley: Landscape Unit 4, The Manasseh Hill Country Survey, Volume I: The Shechem Syncline, כרך 1The Manasseh Hill Country Survey, Volume I: The Shechem Syncline, Brill, 2004-01-01, עמ' 241–242, ISBN 978-90-474-1352-3. (באנגלית)
- ^ Zertal, Adam (2004-04-01). The Manasseh Hill Country Survey, Volume I: The Shechem Syncline. Brill. p. 74. doi:10.1163/9789047413523_009. ISBN 978-90-474-1352-3.