זליכה שיהאבי
זליכה אל-שיהאבי (בערבית: زليخة الشهابي; 1903–1992) הייתה מנהיגת נשים ערביות ממזרח ירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיהאבי נולדה בשנת 1903 בירושלים פלשתינה (א"י) לאיצהאק שיהאבי, מהמשפחות הידועות בירושלים[1]. היא למדה בבית ספר של אחיות ציון. בשנת 1929 השתתפה בייסוד הסניף הירושלמי של התאחדות הנשים הערביות[2][3] ובשנת 1937 מונתה לראש הסניף הירושלמי, עמדה בה החזיקה עד מותה ב-1992. באותה תקופה התפצלה תנועת הנשים לשניים, ושיהאבי שהייתה מזוהה עם משפחת חוסייני, עמדה בראש התאחדות הנשים הערביות שהייתה יותר פוליטית וחתרה לשיתוף עם ארגוני נשים ערביות במדינות אחרות[4]. בשנת 1944 אמרה שיהאבי שנשים פלסטיניות לא תדרושנה זכויות מעבר למה שמותר על פי הקוראן, וכי טרם הגיע הזמן לדרישת זכויות פוליטיות לנשים[5].
בשנת 1953 לא הורשתה על ידי השלטונות הירדניים להשתתף בוועידה של התאחדות הנשים, אלא אם תסכים להשתתף כנציגת ממלכת ירדן[6]. בתור פרו נאצרית הייתה שיהאבי בעימות עם השלטונות הירדניים. בשנות ה-60 ניהלה את הסניף לאם ולילד במזרח ירושלים[7]. בשנת 1964 הייתה בוועדה המכינה של המועצה הלאומית הפלסטינית. ביולי 1965 ישבה בראש קונגרס של ההתאחדות הכללית של נשים פלסטיניות במזרח ירושלים[2]. אולם שיהאבי גרסה שאין לערב את ארגוני צדקה בפעילות פוליטית גלויה מדי[8] ולאחר זמן הפסיקה לעמוד בראש ההתאחדות הכללית של נשים פלסטיניות שהייתה מזוהה עם אש"ף[9].
לאחר מלחמת ששת הימים השתתפה שיהאבי בארגון הפגנות נשים, והפיצה תעמולה נגד היחס של השלטונות הישראליים לפלסטיניים. ב-6 בספטמבר 1968 גורשה על ידי שלטונות ישראל לממלכת ירדן, בטענה שהיא ארגנה הפגנות אלימות נגד ישראל ושארגונה העביר כספים למחבלים[7]. מיד לאחר גירושה החלו חמדי כנען, ראש עיריית שכם, והמשוררת פדווא טוקאן בפעילות להשבתה לירושלים[10][11]. לאחר כחודשיים, באמצע נובמבר 1968, הושג הסדר על פיה שיהאבי התחייבה להימנע מהפרת החוק והסדר הציבורי והורשתה לשוב לירושלים[12].
שיהאבי מעולם לא נישאה ובמותה הותירה אחריה את בית משפחת שיהאבי שהיה לקונסרבטוריון במזרח ירושלים[13].
במשך השנים היה שמה של שיהאבי למיתוס. בין האגדות שנקשרו סביבה היה שהיא הייתה המייסדת של התאחדות הנשים הערביות. בחלק מהמקורות היא אף מוצגת כמי שיסדה את ההתאחדות בשנת 1921, בגיל 18[14].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- August 2014 ,Zlikha Ishaq Abdel Qader Al-Shihabi, This week in Palestine(הקישור אינו פעיל)
- Ellen Fleischmann, Selective Memory, Gender and Nationalism: Palestinian Women Leaders of the Mandate Period, Hist Workshop J (SPRING) 1999 (47): 141-158.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זליחה שהאבי בין 4 המגורשים, מעריב, 8 בספטמבר 1968
- ^ 1 2 Amal Kawar, Daughters of Palestine: Leading Women of the Palestinian National Movement, page 31
- ^ ישראל שטוקמן, על עכברים ונשים, דבר, 1 בנובמבר 1968
- ^ Fleischmann, page 150
- ^ Ellen Fleischmann, The Nation and Its "new" Women: The Palestinian Women's Movement, 1920-1948, page 189
- ^ Khamsin: Journal of Revolutionary Socialists of the Middle East, Issues 14-15, page 157
- ^ 1 2 ארבעת המגורשים לירדן - ראשי המסיתים, מעריב, 8 בספטמבר 1968
- ^ Amal Kawar, Daughters of Palestine: Leading Women of the Palestinian National Movement, page 31
- ^ Fleischmann, page 151
- ^ ראש עיריית שכם מגיש עצומה, מעריב, 10 בספטמבר 1968
- ^ חמדי כנען ופדואה טוקאן, דבר, 15 בנובמבר 1968
- ^ זליכה שיהאבי הורשתה לחזור מירדן לירושלים, דבר, 14 בנובמבר 1968
- ^ The National Music Consenatoire (Edward Said)
- ^ Jerusalem Women Remembered for Role in Palestinian Politics
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "זליכה שיהאבי".