זכי דרוויש

זכי דרוויש (בערבית: زكي درويش; נולד ב-1944) הוא משורר וסופר ישראלי-פלסטיני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לסלים והוריה, משפחה מוסלמית, בשנת 1944 בכפר אל-בירווה שבגליל המערבי. אביו היה בעל אדמות בכפר ואמו אנאלפביתית. אחיו הבכור הוא המשורר המפורסם מחמוד דרוויש. לאחר שנחרב הכפר במלחמת העצמאות, נמלטה משפחתו ללבנון, תחילה לג'זין, ולאחר מכן לדאמור. שנה לאחר שנמלטו ללבנון, חזרה משפחתו לאזור עכו, והתיישבה בג'דיידה. סיים תיכון בכפר יסיף וסיים באוניברסיטת חיפה תואר ראשון ותואר שני. הוא היה מורה ואחר כך מנהל תיכון ומרצה במכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל שבחיפה.

דרוויש כתב סיפורים קצרים, נובלות באורך מלא, מחזות וכן מאמרים בנושאי תרבות, ספרות ופוליטיקה. כמו כן תרגם ספרים מעברית לערבית. בין סיפוריו המפורסמים: החורף והגלות (1970), הגשר והשיטפון (1972), האיש שרצח את העולם (1978), הכלבים (1978) ובין המחזות שלו: המוות הכי טוב (1979) ולא (1980).