זיכרון חזותי
זיכרון חזותי הוא חלק מהזיכרון, האוגר מידע שהתקבל ממערכת הראייה.
זיכרון חזותי-מרחבי הוא חלק מזיכרון העבודה המתייחס לזכירת מיקומם של עצמים או סדרה של מיקומים[1].
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזיכרון החזותי מתחיל בביסוס הייצוג העצבי בקליפת הראייה. לאחר מכן מידע זה עובר לאונה הרקתית לשם ארגון נוסף. הייצוג הפנימי הנובע מכך נותר יציב למשך זמן, למרות שכל הזמן נקלטים בחוש הראייה מראות רבים ומגוונים. כאשר מתקבלת תמונה חלקית, המוח החזותי מפצה באמצעות הזיכרון על מחסור במידע, ועוסק במילוי הפערים.
הזיכרון החזותי-מרחבי אינו מוגבל למידע חושי. הזיכרון החזותי-מרחבי מאפשר לזכור את המראה החזותי של חפצים או מקומות, כולל המיקום והצורה התלת־ממדית של חפצים בחדר מוכר אך חשוך.
השימוש באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנים ויזואליים משתמשים באופן קבוע ביכולת של הצופה להשלמת מידע חזותי. לדוגמה, מספיק ציור של מצחיית כובע של ילד כדי להעביר את המסר שהוא אכן חובש כובע - הזיכרון החזותי-מרחבי תופס ומעבד את הקו המעוגל של המצחייה, ומשלים את החסר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדעון לב, מחקר: אנשים נוטים לזכור תמונות טוב יותר ככל שהן גדולות יותר, באתר הארץ, 21 בינואר 2022
