זורק הדיסקוס
זורק הדיסקוס (ביוונית: Δισκοβόλος του Μύρωνα) הוא פסל יווני מהתקופה הקלאסית, שנוצר בין השנים 425–485 לפנה"ס על ידי מירון. פסל הברונזה המקורי אבד, אך מספר העתקי שיש רומיים נמצאו. הפסל מציג אתלט יווני המשתתף בתחרות זריקת דיסקוס שהייתה מקובלת מאוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.
גובה הפסל 1.55 מטרים. פני השטח החלקים מעניקים לפסל אופי מאופק ומרוחק. תחושת התנועה נוצרת על ידי התנוחה הסיבובית בה נמצא הפסל - הפסל בחר תנועה זורמת היוצרת מעגל (צורה גאומטרית המסמלת שלמות), וכך יצר התאמה מושלמת בין תנועת הגוף של האתלט לבין צורתו של הדיסקוס, אותו הוא זורק. התנועה המתוארת בפסל אינה אפשרית במציאות. הדינמיות של הפסל, ומשחקי האור והצל שבו, מוסיפים לתחושת התנועה שבפסל.
תחרויות הספורט ביוון נערכו בהקשר דתי והספורטאים היווניים באותה העת התאמנו והתחרו בעירום, דבר שבעקבותיו גם התפתחה תרבות של פיתוח הגוף. הרקע לפסל זה, המציג ספורטאי עירום הוא למעשה גם דתי וגם חברתי – תרבותי. הפסל מציג דמות אידיאלית של האדם במלוא הדרו אל מול הטבע והאלים. הפסל מסמל את תום התקופה הארכאית באמנות היוונית וראשית תקופת הפריחה הקלאסית אשר התאפיינה בשלמות הרמונית, שאיפה ליופי מושלם ואידיאליזציה של האדם. התנוחה בה פוסל האתלט אינה הפוזה הטובה והנוחה ביותר כדי לזרוק דיסקוס והייתה זו החלטת הפסל לעוות מעט את התנוחה על מנת ליצור אידיאליזציה של שאר ההיבטים.
פסלו המקורי של מירון מעולם לא נמצא, ואנו יודעים עליו הודות לסופרי התקופה. הרומאי פליניוס הזקן למשל, כותב על עבודותיו של מירון, והוא מזכיר בנוסף לזורק הדיסקוס פסלים נוספים שלא שרדו, כמו "פסל פרה" ו"פסל האצן לאדאס".
ההעתק הרומי נמצא באיטליה רק בשנת 1781. במהלך המאה ה-19, הפסל נשמר בקפידה במוזיאון קטן והוכנו ממנו כמה העתקים נוספים אך חלקם נעשו בחוסר דיוק. כמו כן נמצאו לו גם כמה העתקים נוספים עוד מהתקופה הרומית שגם ביניהם העתקים בלתי מדויקים. הפסל זכה לפרסום רב והפך עם השנים לסמל של שלמות האדם אך הפסל האחד שנחשב להעתק המושלם של פסלו המקורי של מירון נמצא במוזיאון הלאומי של רומא. העתקים עתיקים נוספים נמצאים במוזיאון הבריטי ובמוזיאון הוותיקן.
בשנת 1937 רצה אדולף היטלר לרכוש לעצמו את הפסל הרומי. גליאצו צ'אנו שר החוץ האיטלקי במשטרו של בניטו מוסוליני הסכים בסוף למכור אותו להיטלר תמורת 5 מיליון לירות איטלקיות בשנת 1938, זאת למרות התנגדויות רבות באיטליה, בין השאר של שר החינוך האיטלקי ג'וזפה בוטאי. הפסל הוחזר לרומא בשנת 1948.
