ז'ן בורדייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ן בורדייט
Jean Bourdeillette
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 באוקטובר 1901
דאקס, לאנד, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באוגוסט 1981 (בגיל 79)
בראנטום, דורדון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
יועץ דיפלומטי
1 באוקטובר 1965 – 1 באוקטובר 1966
(שנה)
שגריר צרפת בדנמרק
19 בדצמבר 1951 – 9 בספטמבר 1958
(6 שנים ו־37 שבועות)
Guy de Girard de Charbonnières
כריסטיאן פושה
שגריר צרפת בונצואלה
21 באפריל 1949 – 3 במרץ 1952
(שנתיים ו־45 שבועות)
Guillaume Georges-Picot
Pierre Arnal
שגריר צרפת בישראל
10 באוקטובר 1959 – 11 בספטמבר 1965
(6 שנים)
ברטראן דה לה-סבלייה
שגריר צרפת בקריית הוותיקן
1948
ז'אק מאריטן
Wladimir d'Ormesson
פרסים והוקרה
  • פרס ברוקט-גונן (1971)
  • פרס דוקטור-בינה-סונגה (1968) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'אן בורדייט (צרפתית: Jean Bourdeillett; ‏ 24 באוקטובר 1901 - 28 באוגוסט 1981) דיפלומט ומשורר צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורדייט נולד בדאקס(אנ') ולמד מדעי המדינה, פילוסופיה ומשפטים בפריז.

הוא החל לשרת כדיפלומט ב-1925, ומילא תפקידים שונים: בנציגות הכללית בתוניס מ-1925 עד 1928, בממשל המרכזי בווינה, קונסול בנירנברג מ-1933 עד 1938, קונסול בפרנקפורט מ-1938 עד 1939. קונסול כללי משנת 1939 בג'נובה, ונציג צרפת בכס הקדוש ב-1948.

הוא היה שגריר צרפת בוונצואלה מ-21 באפריל 1959 עד 3 במרץ 1952, שגריר צרפת בדנמרק מ-19 בדצמבר 1952 עד 10 באוקטובר 1959 ושגריר צרפת בישראל מ-10 באוקטובר 1959 עד 11 בספטמבר 1965. כמה ימים לפני שנכנס לתפקידו בתל אביב, במהלך פגישה עם שארל דה גול, הוא ביקש להגיע להסכם תרבות צרפת-ישראל. כנציגה של צרפת בישראל, הוא אחד ממייסדי קרן גנרל-פייר-קניג. ב-30 ביוני 1964. הוא היה תומך נלהב בציונות וספר הזיכרונות שלו למען ישראל הוא מחווה לעצמאותה של המדינה היהודית. הוא מונה ליועץ הדיפלומטי של ממשלת ז'ורז' פומפידו למשך שנה אחת מ-1 באוקטובר 1965.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורדייט חיבר מספר ספרי שירה וספר זכרונות אחד.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Simulacres, Paris, Seghers, 1945
  • Les étoiles dans la main, Paris, Seghers, 1954
  • Reliques des songes, Paris, Seghers, 1958
  • La Pierre et l'anémone, Paris, Seghers, 1964
  • Saison des ombres, Paris, Seghers, 1965
  • Le bouquet noir (1965-1969), Paris, Seghers, 1970
  • Le Soleil ni la mort, Paris, Seghers, 1975

זכרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pour Israël, Paris, Seghers, 1968 (למען ישראל)

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר שירים מספרו La Pierre et l'anémone (האבן והכלנית) שיצא בפריז ב-1964, תורגמו לעברית ופורסמו בספר 'אבן וכלנית' שיצא בהוצאת עם הספר בתל אביב ב-1965, עם הקדמה של הדיפלומט הישראלי יעקב צור. השירים בספר מתארים את נופה של הארץ ממבט אוהב של המשורר. השירים תורגמו על ידי אהרן אמיר, אורי ברנשטיין וחיים גורי.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יפה ברלב, שירת הנופים הקדושים, חרות, 26 בנובמבר 1965