ז'הרה
 | |||||||
| מדינה |
 סלובקיה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
 פרשוב | ||||||
| תאריך ייסוד |
1245  | ||||||
| שטח | 9.66 קמ"ר | ||||||
| גובה | 426 מטרים | ||||||
| אוכלוסייה | | ||||||
| ‑ בכפר | 2,602 (1 בינואר 2021) | ||||||
| ‑ צפיפות | 248.34 נפש לקמ"ר (2017) | ||||||
| קואורדינטות | 48°58′46″N 20°47′33″E / 48.97944444°N 20.7925°E | ||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||
| http://obec-zehra.sk/ | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ז'הרה (בסלובקית: Žehra; בהונגרית: Zsigra; בעבר בגרמנית: Schigra) הוא כפר קטן במחוז קושיצה במרכז מזרחה של סלובקיה, בו שוכנת כנסייה עתיקה בשם כנסיית רוח הקודש.
הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר שוכן בגובה של 426 מטר, דרומית-מזרחית לטירת ספיש, ומשתרע על שטח של 9.65 קמ"ר. הכפר היה שייך לטירה בימי הביניים ושכן בו בית מנוריאלי. בשנת 2005 התגוררו במקום 1,762 תושבים, רובם סלובקים וצוענים. בשנת 1993 הוכרז הכפר, יחד עם מספר אתרים סמוכים, כאתר מורשת עולמית וזאת בזכות כנסיית רוח הקודש (Kostol sv. Ducha) השוכנת על גבעה קטנה במרכזו.
כנסיית רוח הקודש בז'הרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית רוח הקודש בז'הרה הוקמה לאחר שהרוזן יאן מז'הרה קיבל לכך רשות בשנת 1245. הכנסייה הוקמה לאחר שנת 1275 בסגנון מעבר רומנסקי-גותי, והיא שופצה ושונתה פעמים רבות במשך למעלה מ-700 שנות קיומה, עד שקיבלה את מראה הנוכחי. בשנת 1985 הוכרזה הכנסייה כאתר תרבותי לאומי, ושמונה שנים לאחר מכן הפכה גם לאתר מורשת עולמית.
93 מדרגות מאבן גיר מוליכות מבית הכומר אל הכנסייה, ומגיעות אליה מצידו של מגדל הפעמונים הנושא כיפת בצל. בכנסייה המקורית הייתה ספינה בודדת שבעבר נשאה תקרת עץ, אך היא נשרפה במחצית השנייה של המאה ה-15. ממבנה מקורי זה שרדה רק הקשת הרומנסקית שמעל למזבח, והמבנה עצמו הוקם מחדש והוא כולל כיום שתי ספינות. עיקר הריהוט הפנימי מעוצב בסגנון הבארוק, ועל המזבח תבליט מ-1656 המתאר את הביקור. בית המזבח הוקם ב-1510 וניצבים בו פסלים מהמאה ה-14, וסמוך לו שתי בימות מטיף שרק אחת מהן נמצאת בשימוש. הספסלים בכנסייה הותקנו בשנות ה-50 של המאה ה-20 והעוגב הוצב בה בשנים 1988–1989.
אולם עיקר פרסומה וחשיבותה של הכנסייה הוא בפרסקאות שבה. אלה כוסו בצבע סיד במאה ה-17 לאחר מגפת דבר שפקדה את האזור, במטרה לחטא את הכנסייה. הפרסקאות נחשפו שוב רק בשנות ה-50 של המאה ה-20, והם ערוכים בחמש קבוצות בהתאם למועד יצירתם החל בסוף המאה ה-13 ועד לסוף המאה ה-15:
- הקבוצה הראשונה והמוקדמת ביותר כוללת 12 צלבים כנגד 12 השליחים, ומתוארכת למועד הקדשתה של הכנסייה.
- הקבוצה השנייה כוללת פרסקאות בטימפנון של דלת הכנסייה הדרומית המכונים "הגולגולתא".
- הקבוצה השלישית מהמחצית הראשונה של המאה ה-14 כוללת מספר פרסקאות ברחבי הכנסייה שניכרת בהם השפעה ביזנטית-איטלקית. על אלה נמנים "ישו המולך" והבתולה והילד על הקשתות;
וכן הכתרת הבתולה, הסעודה האחרונה, הבשורה למרים, ישו לפני הורדוס, הצליבה, ההסרה מן הצלב ועוד על הקירות.
- הקבוצה הרביעית מהמחצית השנייה של המאה ה-14 כוללת את הפייטה ואת עץ החיים שתחתיו נראים בית כנסת המסמל את הברית הישנה וכנסייה המסמנת את הברית החדשה.
- הקבוצה החמישית מהמחצית השנייה של המאה ה-15 צוירה על הקיר הצפוני של ספינת הכנסייה לאחר השריפה שפקדה את המקום. על פרסקאות אלה נמנים מילת הצלוב, הערצת האמגושים ויום הדין.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|