ז'אק אסיאו
 | |
| לידה |
9 בינואר 1896 דופניצה,  נסיכות בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
27 באוקטובר 1982 (בגיל 86) ניו יורק סיטי  ארצות הברית |
| מדינה |
ממלכת בולגריה, ארצות הברית |
| ידוע בשל | היותו תעשיין, טייקון, פילנתרופ, מראשי ענף הטבק בבולגריה, ייבואן מכוניות, הקים את בית הקולנוע הראשון בבולגריה "סינמה רויאל". בתקופת השואה בבולגריה לחם להצלת יהודי בולגריה באמצעות קשריו עם הממשל בארצות הברית. |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות |
מ-1919 |
  | |
ז'אק חיים אסיאו[א] וגם אסיאוב (בבולגרית: Жак Хаим Асео וגם Жак Хаим Асеов; 9 בינואר 1896, דופניצה, נסיכות בולגריה – 27 באוקטובר 1982, ניו יורק סיטי, ארצות הברית) היה איש עסקים, יזם, נדבן, כלכלן ומשפטן יהודי–בולגרי שפעל בבולגריה ובארצות הברית. בתקופת מלחמת העולם השנייה ניהל ומימן פעילות ענפה להצלת יהודי בולגריה מגירוש למחנות ההשמדה וסייע להעלאת יהודים לארץ ישראל.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו והקריירה בבולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת אסיאו נמנית עם מגורשי ספרד שהתיישבו בסלוניקי. לאורך השנים צברה המשפחה מעמד כלכלי איתן והייתה בעלת מכרות כרום, מפעלי טקסטיל ונכסי נדל"ן, ובניה התיישבו בערים נוספות באזור יוון. לאחר מלחמת העצמאות היוונית התחולל פרץ אנטישמיות ביוון ובערים בעלות אוכלוסייה יוונית כגון סלוניקי, ורבים מבני משפחת אסיאו היגרו לאזורי בולגריה ומקדוניה, אזורים שהיו נתונים עדיין לשליטת העות'מאנים ונחשבו בטוחים ויציבים בעת ההיא.[1]
ז'אק אסיאו נולד בדופניצה (הסמוכה במאה ה-21 לגבול עם מקדוניה הצפונית) למשפחה עשירה שצברה את הונה מעסקי הטבק. הוא רכש השכלה תיכונית בקיוסטנדיל ובהמשך למד משפטים באוניברסיטת סופיה, והמשיך לתארים מתקדמים בכלכלה ובמשפטים באוניברסיטת וינה. לאחר מות אביו חיים, ירש את מפעל הטבק "פרננדז" אשר בבעלותו והחל לשווק בבולגריה סיגריות עם המותג "אסיאוב".[ב][2]
ב-1926 הפך לסוכן הרשמי בבולגריה של חברת הטבק הגרמנית רימטסמה (אנ'). אסיאוב ואחיו אוריאל הקימו את חברת הטבק הגדולה בבולגריה "בלקן-טבק" (בבולגרית: Балкантабаkъ) ולה סניפים בסופיה, דופניצה, פלובדיב, קיוסטנדיל וחסקובו. אסיאו נחשב לאחד המעסיקים הראשונים בבולגריה שהעניק לעובדיו זכויות סוציאליות ודאג לרווחתם.[3] בהמשך היה הסוכן הראשון בבולגריה של ג'נרל מוטורס וייבא לראשונה מכונית ביואיק לבולגריה. הצלחתו בעסקים הפכה אותו לטייקון בבולגריה, והוא הפך גם לפילנתרופ. אסיאו היה הבעלים של העיתון הנפוץ "סלובו" (בבולגרית: "Слово"), וייסד את ארגון העיתונאים בבולגריה. הוא הקים את בית הקולנוע "סינמה רויאל", וסייע במימון הקמת התחנה המטאורולוגית הראשונה בבולגריה על הר מוסלה (בול'), מימן את הקמתם של מרכז קהילתי ובית יתומים, את האנדרטה לזכר הנופלים היהודים במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם הראשונה, וקרן סיוע לנזקקים בדופניצה, ואת הקמתו של מרכז מבקרים בגינה המרכזית של סופיה (אנ'). אסיאו תרם להקמת סכר בכפר סאמוראנובו (אנ'), מימן בניית דרך סלולה לפועלי הכפר, ותרם 300 אלף לבות לרכישת ספרי לימוד לילדי הכפר. לאות הוקרה נקרא הסכר שנבנה על שמו.[2]
השפל הגדול פגע גם בעסקיו של אסיאו. בנוסף, ב-1934 התחוללה הפיכת הליגה הצבאית בבולגריה, והממשל החדש של קימון גאורגייב פעל בגישת המדינתיות ומפעלי טבק הולאמו. במקביל, ככל שבולגריה העמיקה את קשריה עם גרמניה הנאצית התגברה האנטישמיות הממוסדת בממלכה. אסיאו מכר חלק מנכסיו והיגר לארצות הברית.
אירועי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי שנות ה-30 של המאה ה-20 וראשית שנות ה-40, בגבור רדיפות היהודים הממוסדות בבולגריה, העניק אסיאו סיוע בסך 500 לבות לכל עולה בעל סרטיפיקט מבולגריה לישראל, סכום שהיווה כשליש מהוצאות המסע לארץ ישראל.[4] אסיאו סייע בעקיפין להגירת יהודים מבולגריה באמצעות השגת דרכונים, ויזות ופטור משירות צבאי. כן עמד בעקיפין בקשר עם אנשי המוסד לעלייה ב' לצורך בחירת נציג מטעם המוסד לארגון העלייה מבולגריה.[5]
באוקטובר 1942 הקים ז'אק אסיאו בארצות הברית את "הוועד להצלת יהודי בולגריה" וכיהן כנשיאו. הוועד הפעיל לחץ על הממשל בארצות הברית להתערב מול ממשלת בולגריה להפסקת רדיפות היהודים, למניעת גירושם למחנות ההשמדה, ולמתן אשרות יציאה מבולגריה. הוועד פעל ביחד עם הההסתדרות הציונית הדסה כדי להביא לעלייתם של ילדים ובני נוער מבולגריה לישראל.[6] אסיאו פעל מול הקונגרס היהודי העולמי כדי שיופעל לחץ על ממשלת בולגריה. בעקבות פועלו, שידרו במאי 1943 תחנות רדיו מניו יורק, לונדון, קהיר ובארי שלוש פעמים ביום בבולגרית "מסרים" שהופנו לעם הבולגרי ולממשלת בולגריה בדבר אחריותם לרדיפות יהודים והצורך בביטול החוקים האנטי-יהודיים שאין להם סליחה ומחילה. עוד צוין בשידורים כי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט הכריז שהתנהגות הארצות הכבושות וחברות הציר כלפי המיעוט היהודי תובא בחשבון לאחר סיום המלחמה, ולא תתקבל כל הצדקה להתנהגות בלתי אנושית כלפי המיעוט היהודי.
אסיאו פעל והשיג שליחת מחאות חריפות לממשלת בולגריה מטעם ארגונים בולגריים ומקדוניים בארצות הברית ואמריקה הלטינית, שאף פנו לאפיפיור בבקשת עזרה. ביולי 1943 הודיע הממשל הארצות הברית לאסיאו שהם "ערים למצב המדאיג של הקהילות היהודיות בבולגריה, ושננקטו כל הצעדים האפשריים". בהמשך, הודיע לו הרב מרקוס אהרנפרייז משוודיה, אשר כיהן בשעתו כרב הראשי של יהודי בולגריה, כי מצב היהודים אזרחי בולגריה המתגוררים בשטחה "פחות מדאיג".[7]
מותו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אק אסיאו נפטר בניו יורק ב-1982 והוא בן 86. היה חבר הבונים החופשיים ורוטרי. ב-1962 הוקם בראשון לציון במימונו של ז'אק אסיאו בית אבות ליוצאי בולגריה והוא נקרא על שמו.[8]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאה כהן, נשות קולנוע רויאל, סופיה, 2019 (בבולגרית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לעניין תעתוק שם המשפחה לעברית ראו לדוגמה צילום המצבה להלן: קובץ:RachamimAseo gravestone.jpg, וכן המקורות העבריים המצורפים לערך כהערות שוליים.
- ^ הסיומת "אוב" הוספה לשם המשפחה כדי לייצר קונוטצייה בולגרית-סלאבית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ג'ני לבל, גאות ושבר, פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית, הוצאת ועד עדות הספרדים ועדות המזרח בירושלים, ירושלים, 1986, עמוד 132.
- ^ 1 2 רומיאנה קישקינה, אסיאוב נגד פוצ'קאנוב, באתר kamerton.news (בבולגרית).
- ^ Jacky Comforty, Martha Aladjem Bloomfield, The Stolen Narrative of the Bulgarian Jews and the Holocaust, Rowman & Littlefield, 2021, ISBN 9781793632913, page 69.
- ^ Jacky Comforty, Martha Aladjem Bloomfield, The Stolen Narrative of the Bulgarian Jews and the Holocaust, page 102.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939 – 1949, הוצאת עם עובד, 2004, עמוד 62.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עמוד 116.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג'–תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969 עמודים 194–196.
- ^ בית האבות על שם ז'אק חיים אסיאוב, באתר bulgari.org.il