ורוניק ענבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ורוניק ענבר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 בנובמבר 1966 (בת 57)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תקופת הפעילות מ-2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, צילום, וידאו ארט עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות מינימליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
veroniqueinbar.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ורוניק ענבר (נולדה ב-22 בנובמבר 1966) היא אמנית פלסטית, מרצה ועורכת סרטים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלת תואר ראשון מ החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב (1991), בוגרת המדרשה לאמנות בית ברל (2002), ובעלת תואר שני מהתכנית לתרבות הקןלנוע באוניברסיטת חיפה.

בשנים 1992–2004 עבדה כעורכת סרטים בתעשיית הטלוויזיה המקומית.

משנת 2002 החלה להציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, וכן להרצות במדרשה לאמנות בית ברל, ובבצלאל אקדמיה לעיצוב ואמנות בירושלים.

מרצה אורחת ומרצה קבועה לעריכה ושפה קולנועית ב״ג׳אמפקאט - בית הספר לעורכים״.

משנת 2017 חברת הנהלה ומזכירת עמותת איגוד האמנים הפלסטיים.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך יצירתה מאופיין בבחינת האופן שבו השפות החזותיות מתפקדות, ובניסיון לאתגר את השפה הייחודית של כל מדיום. בין אם זה בציור או בצילום, עבודתה תאופיין בהטלת ספק בדרך הפעולה המקובלת.

הרצון לערער על דרכי הפעולה המקובלות והדחף לפעול באופן שונה ומודע, בא לידי ביטוי, למשל, בתצלומים חסרי חדות שמגלמים תנועה, או בציורים שלא נרתעים מלייצג דבר מלבד המהלך הציורי עצמו. אחת השאלות שענבר שואלת את עצמה היא: מהו ציור? מה המינימום שצריך להתקיים על הבד או הנייר על מנת שאפשר יהיה להתחיל ולקרוא לעִקבָה הזו ציור.

ביצירתה הולכת ענבר אל מעבר לאופנים המקובלים של הנחת הצבע, או אילוף הקו. טפטוף, התזה, גריעה, ציור וצילום בזמן תנועה, פעולות שבהן המימד הגופני ניכר בעבודה האמנותית, או מהלכים תחביריים, מונטאז׳יים במהותם של חיבורים בין דימויים, הם חלק מהאופנים שבהם היא מנסחת את הדימוי.

עבודותיה מינימליסטיות ואינטימיות, ומתקיים בהן עולם של עקבות וצללים בצורה ובתוכן גם יחד. לא פעם הרעיון של שיר הייקו עולה ביחס לעבודות.[1] הייקו כצורת התבוננות בעולם, כדרך להצביע על תופעה, מבלי לנסות לפרש אותה. כהתייחסות רחבת לב להיעדר, למה שאיננו.

יצירות שלה נכללות באוסף בנק לאומי, אוסף מוזיאון ינקו-דאדא ובאוספים פרטיים.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 - בית האומנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב, אמא אסור אמא מותר. אוצר: דניאל כהנא-לוינסון.
  • 2008 - בית האומנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב, סדק. אוצרת: גלית סמל. (קטלוג)
  • 2012 - גלריה החנות, כיבוס הבד. אוצר: רני לביא.
  • 2013 - מרכז ההנצחה בקרית טבעון, לתפוס את הירח. אוצרת: טלי כהן גרבוז.
  • 2017 - מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב. ערפל וצללים. (קיר אמנית) אוצר: ניר הרמט.
  • 2017 - מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב. פִּרְחֵי מַנְגָן. אוצרת: מאיה כהן לוי.
  • 2021 - מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב. שלושה פעלים. אוצרת: דניאל צדקה כהן.

תערוכות זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2014 - מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד, אזור דימדומים. ביחד עם אלינה שוורץ. אוצרת: אורה קראוס.
  • 2015 - גלריה עירונית רחובות, אזור דימדומים. ביחד עם אלינה שוורץ. אוצרת:אורה קראוס.

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2002 - המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן.6/91x11/95 ,אוצר: שמחה שירמן.
  • 2004 - זמן לאמנות, חיות מחמד. אוצרת: טלי צדרבאום.[2]
  • 2004 - המדרשה לאמנות בית ברל, הטרילוגיה המשפחתית - הילד שלי. אוצרת: שפי בלייר.
  • 2005 - המדרשה לאמנות בית ברל, הטרילוגיה המשפחתית-ה"אני"-דיוקן עצמי. אוצרת: שפי בלייר.
  • 2005 - בית בנמל, ליגה. אוצרת: גליה יהב.
  • 2007 - טונגסטן, הקרנה - ערב וידאו ארט #1 .למי זה שייך? עורכת הערב: קרין מנדלוביץ.
  • 2008 - מכון המים, הגלריה העירונית גבעתיים, מנהרת הזמן. אוצר: דניאל כהנא-לוינסון.
  • prêt-à-porter ,Retro - TLV - 2009 אוצרת: יעל תדהר.
  • 2009 - P8 ,בארטארט, אוצרת: אורה ראובן.
  • 2012 - הבית האדום. תערוכה קבוצתית. אוצרת מאיה כהן לוי.
  • 2012 - בית האמנים - מודיעין מכבים רעות. תשעה מרחבים מקבילים. אוצרת: מאיה כהן לוי.
  • 2015 - מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד, מחווה לים האדום. אוצרת: רעיה זומר.
  • 2016 - מקום לאמנות בקרית המלאכה, קירות אמן - טקסטים. אוצרת: דליה דנון.
  • 2019 - מקום לאמנות בקרית המלאכה, פריזמה. אוצר: ניר הרמט.
  • 2019 - המקרר, Off אסיף. אוצרים: שחר דייוויס ואיריס פשדצקי.
  • 2019 - מקום לאמנות בקרית המלאכה. לחשוב מחדש את ״לתפוס את הירח״. אוצרת: דליה דנון.
  • 2022 - מקום לאמנות בקרית המלאכה. תוכנית, פעולה. אוצר: יאיר ברק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד טל ניב, העדינות כמעט נעלמה מהעולם, באתר הארץ, 8 במרץ 2017
  2. ^ עוזי צור, משקל סגולי, באתר הארץ, 31 במרץ 2004