וסת השעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וסת השעות לפי ההלכה הוא אחד מהווסתות האוסרים את הבעל והאישה בתשמיש המיטה, מחשש שמא תראה האישה באותו הזמן דם נידה, ותטמא.

בניגוד לשאר הווסתות, וסת זו אינה נזכרת במפורש בתלמוד, והיא נזכרת רק בראשונים. וסת זו אף אינה מוסכמת על כל הראשונים, ויש מי שדחה בדבריו את קיומה של וסת זו.

וסת זו נעקרת, אפילו על ידי פעם אחת שלא ראתה באותה שעה, אף אם לא בדקה.

מקור הוסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסת זו נזכרת לראשונה בדברי הראב"ד בספרו בעלי הנפש[1], הוא מוכיח מדברי התלמוד את קיומה של וסת זו.

בתלמוד במסכת נידה[2] נזכרה מחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה באישה שקבעה וסת להפלגה, אך היא רואה בזמן ההפלגה רק בשעה שישית מהיום, לדעת רבי יוסי יש לה לחוש רק להפלגת 20 יום ורק לשעה השישית, אך לדעת רבי יהודה יש לה לחוש לכל יום ה-20, ולא מתחשבים בשעות.

הראב"ד סבור שהטעם שרבי יהודה אינו מתחשב בשעות הוא מפני שלדעתו במקרה וקבעה ליום מסוים, אנו תולים שהיום גורם, וייתכן שתראה גם קודם השעה השישית או אף לאחריה ולכך אסורה כל היום. אך במקרה שאין לה יום קבוע, אין לנו לתלות את הראיה ביום מסוים, אזי אנו תולים את הראיה בשעה שרגילה לראות, ולכך אף לדעת רבי יהודה צריכה לחוש רק לשעה שרגילה לראות בה.

בספר פרדס רימונים סבור שאף שאין שעה קבוע משעות היום, וכגון שרגילה לראות בשעה שנכנסת לעיר, אף שכל פעם הוא בשעה אחרת, נחשב אף זה בכלל וסת השעות, ומותרת קודם שתכנס לעיר.

החולקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי זרחיה הלוי, בהשגותיו[3] על הספר בעלי הנפש ("סלע המחלוקת") כותב שדברי הראב"ד אינם מובנים, שאם כוונתו שאישה קובעת וסת לשעות לבד, מלבד שלא מצינו וסת כזו בכל דברי הראשונים, גם מסברא לא ייתכן לאסור את האישה באותם השעות לעולם ועד.

להלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשולחן ערוך הזכיר בדבריו את 'וסת השעות', אך לא ביאר את כוונתו:

אם קבעה וסת לשעות ולא לימים, אינה חוששת אלא שעתה בלבד,

הרב יעקב לורברבוים בספרו חוות דעת סבור שכוונת השולחן ערוך לאישה שיש לה וסת שאינה קבועה כגון וסת החודש או וסת ההפלגה, שאינה צריכה לחוש לכל יום החודש או ההפלגה אלא די שתחוש לשעה שרגילה לראות.

אמנם בספר סדרי טהרה, ועוד אחרונים הבינו שכוונתו שאישה שאין לה יום קבוע לראייתה, הרי היא צריכה לחוש כל יום לאותה השעה שרגילה לראות בה. יש שאף למדו כן בדברי הרז"ה שכן באחת מטענותיו על הראב"ד העיר שלדבריו אישה שאין לה וסת קבוע תצטרך לחוש כל ימיה לשעה שרגילה, דבר שאינו מסתבר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שער תיקון הוסתות
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"א, עמוד א'.
  3. ^ אות ז. אמנם אינו זהה בכל המהדורות.