ולרי בטיס
 | |
| לידה |
20 בדצמבר 1919 יוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בספטמבר 1982 (בגיל 62) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1949 |
| בן או בת זוג |
Bernardo Segall (1943–1955) |
| פרסים והוקרה |
פרס עולם התיאטרון (1948) |
  | |
וָלֶרי אליזבת בֶּטיס (באנגלית: Valerie Elizabeth Bettis; דצמבר 1919 – 26 בספטמבר 1982) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית מודרנית אמריקאית. היא הופיעה במחזות זמר, במופעי בלט וכרקדנית סולו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולרי בטיס נולדה ב־19 בדצמבר[1] או ב־20 בדצמבר[2] 1919 ביוסטון, טקסס. הוריה היו ולרי אליזבת בטיס (לבית מקארתי) ורויאל הולט בטיס.[3] אביה נפטר כשהייתה בת שלוש עשרה, ולאחר מכן נישאה אמה ליוּ פְּריית'ר.[2] ב־1943 נישאה בטיס לברנרדו סגל, שהיה אז המנהל המוזיקלי של הלהקה שלה;[1] הנישואים הסתיימו בגירושים ב־1955. ב־1959 נישאה לארתור א' שמידט, שמת ב־1969.[2] ב־26 בספטמבר 1982, בגיל 62, מתה בטיס במרכז הרפואי בית ישראל במנהטן.[4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולרי בטיס פעלה הן כרקדנית מחול מודרני והן ככוריאוגרפית, לרוב בשני התפקידים כאחד באותה הפקה. היא נודעה בשל "רבגוניותה, נוכחותה הבימתית החיה, ותיאטרליות מרהיבה".[4]
ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטיס החלה ללמוד בלט בגיל 10 בעיר הולדתה, יוסטון, טקסס. בזמן לימודיה בתיכון, השתתפה בהצגות תיאטרון ובמחזות זמר של בית הספר שלה. היא למדה באוניברסיטת טקסס במשך שנה אחת בלבד, שם הייתה חברה באחוות קאפה אלפא תטא,[5] ואז עקרה לניו יורק כדי ללמוד מחול מודרני תחת האניה הולם. היא הופיעה והשתתפה במסעי הופעות להקתה של הולם בין השנים 1937 ו־1940.[1][2]
בשנת 1941 הקימה בטיס אנסמבל ריקוד משלה והחלה קריירה כרקדנית סולו. ריקוד הסולו שלה מ־1943 – The Desperate Heart – ששילב שיר באותו שם מאת ג'ון מלקולם ברינין, זכה להצלחה. מבקר המחול של הניו יורק טיימס, ג'ון מרטין, מנה אותו בין ההופעות המעולות ביותר של 1943. לואיס הורסט תיאר את The Desperate Heart כ"יצירת הסולו המשובחת ביותר בכל רפרטואר המחול המודרני של העשור הזה".[6]
בַּלֶט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1947, יצרה בטיס כוריאוגרפיה ללהקת בלט.[2] על ההפקה שלה לבלט "וירג'יניה סמפלר", בביצוע הבלט רוס דה מונטה קרלו, כתב מבקר "ניסוי מעניין ולא מוצלח".[7] בשנת 1948 עיבדה, ביימה, ויצרה בטיס כוריאוגרפיה לרומן של ויליאם פוקנר "בשוכבי גוססת", תוך מיזוג משחק ומחול לכדי מחזה מחול. ג'ון מרטין, מבקר המחול של "הניו יורק טיימס", כינה אותו "יצירת אמנות סמכותית לחלוטין". דוריס הרינג מכתב העת Dance כתבה "רק אמנית עם תחושה עמוקה ביותר לתנועה ולדרמה הייתה יכולה לחולל את הפלאים שחוללה מיס בטיס עם החומר שהיה בידה." הניסיון הבא של בטיס ביצירת מחזה מחול, Domino Furioso, שבכורתו הייתה בפסטיבל המחול האמריקאי ב־1949, היה פחות מוצלח, וזכה לביקורות מעורבות: "אטרקטיבי" ו"קל לקלוט",[8] כתבה הרינג הפעם, אבל גם "אם מיס בטיס לא תיזהר, עוד תדבר את כולנו למוות".[9] להצלחה גדולה יותר זכתה בטיס בשנת 1952, כאשר יצרה כוריאוגרפיה לבלט המבוסס על המחזה של טנסי ויליאמס "חשמלית ושמה תשוקה". המבקרים תיארו את היצירה כ"מרתקת" וכ"יצירה מהממת ונפיצה".[10]
מחזות זמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטיס ניסתה את כוחה לראשונה במחזות זמר כאשר יצרה כוריאוגרפיה והופיעה ב־Glad to See You בשנת 1944.[3] בשנת 1948 זכתה בפרס עולם התיאטרון על הופעתה ברביו Inside U.S.A.,[11] שרץ כמעט 400 הצגות בתיאטרון New Century ובתיאטרון Majestic.[12] הופעתה ברביו Bless You All בשנת 1950 זכתה לשבחים בכתב העת לייף, הן על הריקוד והן על יכולות השירה שלה.[13]
סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטיס יצרה את הכוריאוגרפיה של הריקודים שרוקדת ריטה הייוורת' לשירים "Trinidad Lady" ו־"I've Been Kissed Before" (בסרט "Affair in Trinidad" משנת 1952), וכן של "ריקוד שבע הרעלות" (בסרט Salome מ־1953).
יצירות כוריאוגרפיה בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1943 - The Desperate Heart
- 1946 - Yerma
- 1947 - Virginia Sampler
- 1948 - As I Lay Dying
- 1949 - Domino Furioso
- 1955 - The Golden Round
- 1958 - The Past Perfect Hero
- 1959 - Closed Door
- 1960 - Early Voyagers
- 1964 - Songs and Processions
- 1976 - Echoes of Spoon River
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולרי בטיס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ולרי בטיס, באתר AllMovie (באנגלית)
ולרי בטיס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ולרי בטיס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Brandenstein, Sherilyn (30 במאי 2010). "Bettis, Valerie Elizabeth". Handbook of Texas. Texas State Historical Association. נבדק ב-25 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 "Guide to the Valerie Bettis Papers, ca. 1942-1982". Heritage Dance Coalition. 17 במרץ 1983. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2010. נבדק ב-25 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "BETTIS, Valerie". Who's Who in the Theatre. Vol. 1. Gale Research Company. 1981. pp. 66–67. ISSN 0083-9833.
- ^ 1 2 Anderson, Jack (28 בספטמבר 1982). "Valerie Bettis, Choreographer and Modern Dancer, is Dead". New York Times. p. 12.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Notable Thetas - Heritage". Kappa Alpha Theta. 2015-01-07. נבדק ב-2016-11-24.
- ^ Valarie Mockabee (28 ביולי 2001). "ICKL Proceedings 2001" (PDF). p. 247.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Amberg, George (2007). Ballet in America - The Emergence of an American Art. Read Books. p. 60. ISBN 978-1-4067-5380-6.
- ^ Gottlieb, Beatrice (Winter 1950). "Dance Chronicle: Trends in Modern Dance". The Kenyon Review. 12 (1): 148–155. JSTOR 4333127.
- ^ Anderson, Jack (1987). The American Dance Festival. Duke University Press. p. 19. ISBN 978-0-8223-0683-2.
- ^ Kolin, Philip C. (2000). Williams: A Streetcar named Desire. Cambridge University Press. p. 157. ISBN 978-0-521-62610-1.
- ^ "Theatre World Awards Recipients". Theatre World Awards. 2010. נבדק ב-27 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Inside U.S.A., Internet Broadway Database
- ^ "Bless You All: The Ladies Cop the Honors in a New Revue". Life. Vol. 30, no. 4. 22 בינואר 1951. p. 58.
{{cite news}}: (עזרה)