ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רחמים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא כתיבה לא אנציקלופדית.

[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Bernardo Strozzi - An act of mercy, giving drink to the thirsty.jpg|ממוזער|250px|אשה מרחמת על אנשים עניים]] רחמים הם מצב רגשי חברתי, המתעורר בתגובה למצוקתו של אחר, ומדרבן את הפרט לעזור לבעל המצוקה. הרחמים נועדו לשרת את המבנה החברתי על ידי מתן תמיכה אינסטינקטיבית לבן החברה שחווה נפילה ארעית - קרי מצוקה - שבהינתן העזרה הוא ישוב למעמדו הקודם.

הצד המקבל של הרחמים

כשתחושת הרחמים באה לידי ביטוי אצל המרחם (המרוחק המשונן) - כגון במבט רך - היא תעורר אצל המרוחם את הרגש המקביל. הרגש שמסונכרן עם המרחם (המרוחק) יבטא הכנעה וינסה לנטרל את כל הצדדים המאיימים שבאישיותו. הרגש אצל המרוחם (הקרוב) יתאפיין לרוב בדמעות ובכי (גם הבכי הוא סטטוס ארעי. המרוחם לא יחוש מרוחם אלא אם כן אחר ישדר לו את הרחמים מהצד של הנותן. הרחמים מהצד הנותן והרחמים מהצד המקבל מקפידים להסתנכרן, משום שהמרוחם מצוי במצב פגיע וחשוף, ועל כן עדיף שהמצב הזה יתעורר רק בעת הצורך ובסביבה בטוחה (כשיש מרחם).

רחמים עצמיים

ערך מורחב – רחמים עצמיים

רחמים עצמיים הם מצב פסיכולוגי המתאפיין באמונת האדם בהיותו קורבן נסיבות חסרות מזל ולכן ראוי לניחומים. הרגש יכול להיות מכוון גם כלפי הזולת כשהמטרה היא לזכות בתשומת לב, באמפתיה או בעזרה.

הרחמים בדת

היחסים הלא-סימטריים שבין הא-ל לאדם - הא-ל האדיר מול האדם האפסי - יוצרים מתח תמידי שנע בין תלותיות ודומיננטיות א-לוהית, לבין אהבת המרוחם לחומל האולטימטיבי, לבין מצב של הא-ל העוזר שאינו מרחם, לבין תחושת המאמין בחמלתו האין סופית של הא-ל.

הרחמים מהווים לעיתים חלק מכינויה של דת מסוימת, כפי שמאמיניה עשויים לכנות אותה. כך בנצרות מכונה הדת הנוצרית בשם "דת האהבה והרחמים", וכן באסלאם מכונה הדת המוסלמית כ"דת הרחמים".

בנצרות

רחמים היא אחת המידות של מסדרי האבירות ודת הנצרות, והיא מתקשרת למושגים כמו צדק ומוסר ביחסים בין אדם לחברו.

ביהדות

ביהדות מופנית פעמים רבות תפילה לה' שינהג על פי מידת הרחמים ("רחמי שמים"), כלומר, לא יעניש על פי החוק היבש (על פי מידת הדין) אלא יגלה חמלה, כביכול.

אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי אֵין כָּמוֹךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ, אָנָּא שָׂא נָא פְשָׁעֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ, אֵ-ל חַי וְקַיָּם הֶחָסִין בַּכֹּחַ, חָסִיד וְטוֹב עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי אַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹהֵינוּ. אֵ-ל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָּתֵנוּ, וּמִיַּד אוֹיְבֵינוּ הַצִּילֵנוּ. שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָתֵנוּ וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַתָּה, וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא, אַל תַּנִּיחֵנוּ. אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ, וְאַל תִּטְשֵׁנוּ בּוֹרְאֵנוּ, וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, כִּי אֵ-ל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

— סידור, נוסח אשכנז, סדר תחנון בשני וחמישי

חודש הרחמים והסליחות

חודש אלול מכונה במסורת "חודש הרחמים והסליחות", מכיוון שהוא מקדים את ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור, ונוהגים בו להשכים ולומר תפילות מיוחדות הנקראות "סליחות". הספרדים משכימים לאמירת סליחות מתחילת החודש לעומת האשכנזים הנוהגים באמירת סליחות רק כשבוע לפני ראש השנה.

בחסידות מקובל לומר שבניגוד לשאר השנה בה המלך (ה') נמצא בארמון, בחודש אלול: "המלך בשדה", כלומר קרוב ונגיש לעם. לאחר שהשתברו הלוחות, משה עלה בפעם השנייה להר סיני, על מנת לקבל את הלוחות השניים, וירד לאחר ארבעים יום. חז"ל מחשבים ומציינים את ראש חודש אלול כתאריך העלייה, ואת יום כיפור כתאריך ירידתו של משה.

משמעות מיוחדת נודעה לחודש אלול בקרב אנשי תנועת המוסר המרבים בו בלימוד מוסר ובעריכת חשבון נפש. חשיבותו של החודש בתנועה זו מתבטאת בכתביו של אבי התנועה, רבי ישראל סלנטר, בייחוד באותה איגרת העוסקת כולה בהתנהגות הראויה לחודש זה (איגרת יד בספרו "אור ישראל").

רחמים בתרבות

בהקשר המשפטי, נאשם שנמצא אשם בעוון רצח יכול לבקש חנינה (מילה נרדפת לרחמים) מהוצאה להורג.

מצב מנוגד לחלוטין הוא המתת חסד, שבו ממיתים אדם בגלל רגש רחמים כלפיו.

מקרה מפורסם של רחמים בספרות מתרחש במחזה הסוחר מוונציה כאשר פורטיה מבקשת משילוק להפגין רחמים.

קיימים מספר ארגונים שמשלבים את המילה "רחמים" בשמם כדי לתאר את מטרותיהם. ביניהם "צבאות הרחמים", "אחיות הרחמים" ו"מקדש הרחמים והצדקה". כמו כן, השם רחמים יכול להופיע כשם פרטי או כשם משפחה.

הערות שוליים

קטגוריה:רגשות