ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מנחת מרחשת

תיאור כלי המרחשת

מנחת מרחשת היא מנחת נדבה, שהוקרבה על המזבח בזמן שבית המקדש היה קיים.

המקור בתורה

המקור בתורה למנחה זו, כתוב בפרשת ויקרא. בפרשה העוסקת בדיני קרבן מנחה, נוסף ציווי פרטי בנוגע לדיני המרחשת: ”וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ, סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה. ח וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה' וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ. ט וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'”. התורה מסבירה כי קרבן המרחשת, נעשה בשונה מקרבן מנחה הרגיל שבמצוות הבאתו כלולה הבאת סולת משמן ולבונה - קרבן המרחשת הוא ללא לבונה, והוא כולל, מלבד הסולת, רק שמן שמוצק על הסולת. הכוהן מגיש את המנחה אל המזבח, וקומץ ממנה בשלוש אצבעותיו האמצעיות, ומקריבה על המזבח.

החלק הנותר מהקורבן, נקרא בתלמוד "שיריים", יש עליו קדושה, עד כדי כך שלפי שיטת ריש לקיש, אם חסר מהשירים לפני הקטרה, המנחה כולה פסולה השיריים נאכלים על ידי הכוהנים העובדים באותה משמרת: ”וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה'”.

כאשר מדובר בקרבן כזה הנעשה על ידי סולת, מזהירה התורה לא להוסיף חומרים העלולים להחמיץ את הקרבן כמו למשל שאור: ”כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'. יב קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה' וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ. יג וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח.” ספר ויקרא, פרק ז'

תיאור מנחת מרחשת

בתורה לא מבואר מהי מנחת מרחשת, ומה ההבדל בינה לבין מנחת מחבת, ונחלקו תנאים בתיאור מנחת מרחשת ומנחת מחבת:

• לדעת רבי יוסי הגלילי - מנחת מרחשת נעשית בסיר מכוסה; לעומת מנחת מחבת שנעשית בסיר שאינו מכוסה.
• לדעת רבי חנינא בן גמליאל - מנחת מרחשת נעשית בכלי עמוק מלא בשמן, והמנחה המתקבלת היא רכה וספוגה בשמן; לעומת מנחת מחבת שנעשית בכלי שטוח והשמן שבה מתפשט על פני רוחבה ואינו נשאר כל זמן הטיגון, והמנחה המתקבלת קשה היא.
  ונחלקו ראשונים אם לדעתו ההבדל במרקם הוא מחמת מבנה הכלי בלבד, או שהוא גם מחמת תכולת החומרים של המנחה:
  • לדעת רש"י התוצאה של המרקם היא מחמת מבנה הכלי בלבד.
  • לדעת הרמב"ם עיסת מנחת המרחשת נבללה בבלילה רכה, שכן אין חשש שתישפך מהסיר; ואילו את עיסת מנחת מחבת לשו בבלילה קשה, שכן כדי שלא תיפול מהכלי - העשוי באופן שטוח (שאין לו דופן בכלל, כדלהלן) - יש צורך לעשותה מעובָּה.

טיגון ואפייה

לפי שיטת התוספות, ציווי מנחת מחבת, מרחשת ומאפה תנור, אינו על עצם העשייה, הטיגון הבישול או האפייה, אלא רק על הבאת הקורבן, ומכיוון שכן אין חיוב כלל לאפות אותם דווקא בתנור המתכת היחיד שהיה בבית המקדש, אלא ניתן לאפות בכלי פרטי בבית. לעומת זאת, הרמב"ם חלוק על כך, והוא פוסק, שרק ההכנות לאפייה, הטיגון והבישול היו בחוץ, אבל האפייה והטיגון עצמם היו בבית המקדש על כלי מיוחד שיוחד לכך: ”כל המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ. ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. וכל מעשיהן כשרים בזר עד שיבואו לבית הקמיצה. ומחבת ומרחשת היו בעזרה. ושתיהם מכלי השרת ומקדשין. ותנור של מקדש של מתכת היה”. בדומה כותב גם רש"י, שכלי המחבת והמחרשת, היו כלי שרת.

שם הקורבן

ראשוני התנאים נחלקו בקשר למילה "מרחשת", האם היא שמו של הכלי שרת שבו אפו את הקרבן מנחה, או שמא זהו שמו של הקרבן עצמו. בית שמאי מסופקים בעניין, ולכן הם פוסקים, שאדם שאמר "הרי עלי מרחשת", לא יביא לא מנחה ולא כלי עד שיבוא אליהו הנביא ויברר את ההלכה. לעומת זאת, פוסקים בית הלל כי מרחשת היא כינוי לכלי, ולכן על אדם כזה לנדב במקרה כזה לבית המקדש את כלי השרת ששמו "מרחשת".

בנוגע לצורת הכלי ששמו מרחשת, מתארים בית הלל את צורת הכלי: חתיכת מתכת עגולה, שעשויה מחורים עגולים העומדים זה ליד זה בשורה עגולה המקיפה את הכלי, שגרמו לבצק להטגן על השמן שבתחתית הכלי, כשהוא נחקק בצורות עגולות המותאמות לדופן הכלי.

הערות שוליים

קטגוריה:קורבן מנחה קטגוריה:פרשת ויקרא