ויצו ארגנטינה (OSFA)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויצו ארגנטינה
Organizacion Sionista Femenina Argentina OSFA-WIZO
תחום ארגון נשים ציוני
מדינה ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
תקופת הפעילות 30 באוגוסט 1926 – הווה (97 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויצו ארגנטינה (מכונה "WIZO-OSFA"), ראש תיבות בספרדית של ארגון נשים ציוני ארגנטיני "Organización Sionista Femenina Argentina". "ויצו ארגנטינה" משויך לארגון "ויצו העולמי" (WIZO – ראשי תיבות באנגלית של ארגון נשים ציוני בינלאומי, "Women's International Zionist Organization").

ייסוד ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 באוגוסט 1926 נוסד בבואנוס איירס ארגון נשים ציוני המסונף לארגון ויצו העולמי, שהוקם בלונדון בשנת 1920.[1] אז התקיימה חלוקה מעשית ורעיונית בין הנהלת "הגלות" ברשות ויצו לונדון והנהלת "ארץ ישראל" היושבת בפלשתינה. על פי המסופר בכתבה בעלון החדשות של ויצו לונדון שכותרתה "Untouched South America", גב' אידה בן-ציון, אשתו של שליח קרן היסוד, שכנעה נשים יהודיות במדינות אמריקה הלטינית להתאגד למען האישה והילד בפלשתינה ותוך כדי כך היא עזרה להחיות את רוח היהדות במדינות אלה.[2] פדרציית ארגנטינה נוסדה בהשראת בן-ציון ובהשראת הסיסמה "האישה בגולה עובדת יד ביד עם האישה היהודייה בארץ ישראל ולמען אותן מטרות: עזרה לאישה ולילד והדרכת האישה היהודייה במקורות התרבות והמסורת היהודית".[3]

חלון מעוצב עם סמל ויצו הממוקם בגרם המדרגות של בניין WIZO-OSFA בבואנוס איירס.

בשנת 1939 נאלצה הפדרציה הארגנטינית לשנות את שמה עקב תקנה שאסרה על ארגונים מקומיים להיקרא בשמות בשפה שאינה ספרדית.[4] השם WIZO הוחלף ל- O.S.F.A (ארגון ציוני נשי ארגנטיני). במשך הזמן נוסדו מרכזי ויצו רבים בכל רחבי ארגנטינה, ובשנות החמישים המרכזים התאגדו תחת הנהלות אזוריות. כמו במרבית הארגונים היהודיים בארגנטינה, שרוב חבריו מוצאם במזרח אירופה, הפעילות התנהלה ביידיש ובספרדית, גורם שהקשה על הצטרפותן של נשים שלא היו ממוצא מזרח-אירופי. בשנת 1946, כדי להגביר את השתתפותן של נשים מכל העדות בפעילות הציונית, הוקמו בבואנוס איירס מרכז ויצו ספרדי ומרכז ויצו גרמני.

כמו ארגוני הנשים האחרים שנוסדו בארגנטינה במחצית הראשונה של המאה העשרים, גם ארגון ויצו נשען במשך השנים על התכונות והכישורים המאפיינים נשים בספרה הביתית. העשייה הרבה שאפיינה את ארגון ויצו בארגנטינה מאז היווסדו משתקפת בחומרים ארכיוניים ובפרסומים רבים.

הסיוע של פדרציית ויצו ארגנטינה לחלוצה בארץ ישראל החל למעשה כבר בשנת 1927, השנה הראשונה לפעילות הפדרציה, כאשר נשות ויצו ארגנטינה קיבלו עליהן את התמיכה בחווה החקלאית לנשים שנוסדה בעפולה, אשר לימים הפכה לבית כפר הנוער ויצו ניר העמק. בכך שילבו הנשים ידיים עם חברותיהן בוויצ"ו העולמית, אשר ראו צורך לתמוך בנשים שהתיישבו בפלשתינה, לא בדרך של פילנתרופיה אלא באמצעות עזרה בהקמת חוות חקלאיות ובתי ספר, כדי להכין את הנשים לעבודה יצרנית לקראת המדינה העתידה לקום.

פעילות סביב הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר הנוער ויצו ניר העמק - נתמך בין השאר על ידי נשות ויצו ארגנטינה מאז 1927

ויצו ארגנטינה פעלה באופן בשנים שלפני קום מדינת ישראל. פעילות זו השתלבה בפעילות הציונית האינטנסיבית שהתקיימה בארגנטינה באותן שנים.

פעילות הארגון עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויצו ארגנטינה פועלת לרווחתם של נשים וילדים במדינת ישראל ובארגנטינה. באמצעות מיזמיה, ויצו ארגנטינה פועלת לשיפור חייהם של ילדים ונשים בישראל אך גם להעצמה של נשים בקהילה היהודית בארגנטינה.

נשים בולטות בארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטה וו. דה גרצ'ונוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטה וו. דה גרצ'ונוף Berta de Gerchunoff עשתה דרך ארוכה בארגון ויצו ארגנטינה החל משנת 1933. היא סייע ביצירת סניפי ויצו ברחבי אמריקה הלטינית. היא נבחרה לנשיאת ארגון ויצו ארגנטינה במהלך הקונגרס של שנת 1936. היא כיהנה כנשיאה עד שנת 1948. היא מלתה בהצלחה תפקידים נוספים. שמה מופיע פעמים רבות בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל ועצים רבים נשתלו על שמה כעדות להערכה הרבה מצד חברותיה לארגון וחברי הקהילה היהודית בארגנטינה.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vivencias 24, 1996, p.2
  2. ^ News Bulletin: issued by the Women's International Zionist Organization, June 1927, p. 7
  3. ^ F. Grove Pollak (Ed.), The Saga of a Movement, Wizo 1920-1970, The Women's International Zionist Organization, Tel-Aviv 1970, p.126
  4. ^ S. McGee-Deutsch, Crossing Borders, Claiming a Nation: A History of Argentine Jewish Women, 1880-1955, Duke University Press, Durham 2010, p. 225
  5. ^ Vivencias 24, 1996, p.7, Vivencias