ויליאם קיסאם ואנדרבילט
_(cropped).jpg) | |
| לידה |
12 בדצמבר 1849 ניו דורפ, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביולי 1920 (בגיל 70) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Vanderbilt Family Cemetery and Mausoleum |
| תפקיד | |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד |
| חתימה |
_-_William_Kissam_signature.png){kind=small} |
  | |
ויליאם קיסאם ואנדרבילט (באנגלית: William Kisam Vanderbilt; 12 בדצמבר 1849, ניו דורפ, סטטן איילנד – 22 ביולי 1920, פריז) היה בן בולט למשפחת ואנדרבילט האמריקנית, ומגדל סוסים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא היה בנו השני של ויליאם הנרי ואנדרבילט, ממנו ירש 55 מיליון דולר, ועד 1903 היה פעיל במידה חלקית בניהול חברת הרכבות המשפחתית. בניו, ויליאם קיסאם ואנדרבילט הבן (1878–1944) והרולד סטרלינג ואנדרבילט (1884–1970), היו האחרונים שפעלו בתחום זה לאחר שהרולד הפסיד במאבק על חברת הרכבות המשפחתית לחברת הרכבות המרכזית של ניו יורק בשנות ה-50.
אשתו הראשונה הייתה אלווה ארסקין סמית', לה נישא ב-20 באפריל 1875. מוצאה היה ממשפחה בעלת עבדים באלבמה, והיא הייתה אם ילדיו ובעלת תפקיד חשוב בכפייה על בתם קונסואלו להינשא לדוכס התשיעי ממרלבורו. זמן קצר לאחר מכן נפרדו ואנדרבילט ואשתו, והיא נישאה לאוליבר בלמונט.
ב-1903 הוא נישא לאן הרימן, בתו של הבנקאי אוליבר הרימן, שהייתה אלמנתם של הספורטאי סמואל סטיבנס סנדס ולואיס מוריס רתרפורד הבן, בנו של האסטרונום לואיס מוריס רתרפורד, שמת בשווייץ ב-1903. היו לה שני בנים מנישואיה הראשונים ושתי בנות מנישואיה השניים, אך היא וואנדרבילט לא הצליחו להביא ילדים לעולם. לאחר מות אחיו קורנליוס ב-1899 הוא נחשב בדרך כלל לראש המשפחה.
בדומה לבני המשפחה האחרים הוא בנה מספר בתי מגורים גדולים. הבתים שלו היו מארבל האוס (1892), שתוכנן על ידי ריצ'רד האנט מוריס בניו פורט שברוד איילנד, ואידל האואר (1900) בלונג איילנד. האנט תכנן גם את אחוזתו של ואנדרבילט בשדרה החמישית 660.
הוא היה שותף בבעלות על היאכטה Defender, שזכתה באליפות אמריקה ליאכטות בשנת 1895. הוא היה גם אחד מהמייסדים של התיאטרון החדש בניו יורק, ואף כיהן כנשיאו.
ואנדרבילט היה אחד ממייסדי מועדון הג'וקי. הוא החזיק בבעלותו מניות במועדון, היה נשיא מועדון המרוצים "Sheepshead Bay Race Track" בברוקלין, ובעליה של אורוות מרוצים מצליחה. ב-1896 הוא בנה את בורסת הסוסים האמריקנית בפינת רחוב 50 וברודוויי שבמנהטן. ב-1911 הוא השכיר (ולבסוף מכר) את המבנה לארגון שוברט, שהפך אותה לתיאטרון וינטר גארדן.
לאחר גירושיו מאלווה הוא היגר לצרפת, בנה ארמון והקים את אורוות סוסי המרוץ Haras du Quesnay, וחוות הרבעה ליד דוביל באזור גידול סוסי המרוץ שבנורמנדי תחתית. אחד מן הסוסים שהיו בבעלותו היה "מאסקט", חבר היכל התהילה האמריקני של מרוצי הסוסים, שנרכש מחוות קאסלטון שבקנטקי תמורת שירותי הסייסות בחווה בצרפת. סוסיו של ואנדרבילט השתתפו בשורת מרוצים חשובים בצרפת, ובחלקם זכו בפרסים.
ואנדרבילט מת בפריז ב-22 ביולי 1920. גופתו הוחזרה לארצות הברית ונקברה בחלקה המשפחתית בבית הקברות המוראביאני שבסטטן איילנד.
במלחמת העולם השנייה הוחלט לקרוא על שמו של ואנדרבילט את אחת מאוניות המשא מסדרת ליברטי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Case, Carole - The Right Blood: America's Aristocrats in Thoroughbred Racing (2000) Rutgers University Press ISBN 0-8135-2840-2
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם קיסאם ואנדרבילט(הקישור אינו פעיל) באתר אוניברסיטת לונג איילנד
- ויליאם קיסאם ואנדרבילט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)