ויליאם סימפסון (צייר)
 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1823 גלאזגו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוגוסט 1899 (בגיל 75) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות הייגייט |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה הגאוגרפית המלכותית |
  | |
ויליאם סימפסון (באנגלית: William Simpson; 28 באוקטובר 1823 – 17 באוגוסט 1899) היה אמן מלחמה, סופר, ארכאולוג וכתב צבאי סקוטי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימפסון, נולד למשפחה עניה בגלאזגו, והפך לאחד מ"האמנים המיוחדים" בתקופתו, וצייר סצנות מלחמה רבות עבור המגזין - Illustrated London News. שנותיו הראשונות בבית היו קשות מאוד בגלל אביו שהיה מתעלל בו והאלכוהוליסט. בשנת 1834 הוא נשלח לגור עם סבתו בפרת'. לימודיו הרשמיים היחידים של סימפסון התרחשו בתקופה זו ובתוך שנים ספורות הוא עבד כשוליה בחברת הליטוגרפיה בגלאזגו של מקפרלן.[2] האמן הצהיר מאוחר יותר כי "זו הייתה נקודת המפנה ששינתה את כל בגרותו". במהלך השנים בגלאזגו שהוא למד באוניברסיטת אנדרסון ובמכון המכניקה בערבים.
לאחר פרוץ מלחמת קרים ב-1854, הוא קיבל את המשימה ליצור תמונה של הקרב על סמך דיווחים שונים, כך שניתן יהיה לבצע ליטוגרפיה על ידי המו"ל לויד'ס בלונדון. הוא גם חרט רישומים שנשלחו מהים הבלטי על אבן עבור חברת קולנאגי (Colnaghi ) לקראת נפילתה של סבסטופול. לויד'ס ביקשה ממנו להכין תמונה של נפילת העיר כדי שתוכל להתפרסם מיד עם הידיעה על לכידתה בפועל. בקשה זו הציבה אתגר לסימפסון מכיוון שהיה לו מעט מידע על סבסטופול. הוא דיבר מדי פעם עם מר דיי ובנו על הצורך לצייר סקיצות בחזית. זמן קצר לאחר מכן, קולנאגי יצרה קשר עם סימפסון והציעה לו לצאת לחצי האי קרים ולעשות סקיצות עבור החברה.[2]
מלחמת קרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימפסון הגיע לחצי האי קרים ב-15 בנובמבר 1854 ויכול היה לשמוע ירי מרחוק. אף שהחמיץ את הקרבות המוקדמים, הוא הצליח לתעד את האירועים לפני נפילת סבסטופול. הוא תיחקר רבים שעזרו לו במסירת פרטים לתמונותיו, אבל הוא גם הופתע ממצוקת החיילים הפשוטים, וכתב "יצורים אומללים למראה... מכוסים בבוץ, לכלוך וסמרטוטים". הוא התרועע עם קצינים רבים, כולל לורד רגלאן וקפטן פיל. הוא צפה בהתקפה הראשונה על סבסטופול ביוני. בליל ה-17 הוא זחל מתוך תעלה כדי לצפות במתקפה. הוא כתב, "זו הייתה תזמורת פרועה של קולות, שלא תישכח לעולם". הוא עדיין היה בחזית כשהעיר נכנעה לבסוף, והוא עזב את קרים בסתיו 1855.
במשך כל תקופתו בחזית, הוא היה שולח ללונדון את ציורי צבעי המים שלו, שם הליטוגרפים של Day & Son היו מעבירים אותם לחריטת אבן. המגזין שילם לסימפסון 20 פאונד עבור כל תמונה. עבור הצבע, נעשה שימוש באבן נפרדת לכל גוון. קולנאגי הציגה כמה מציורי צבעי המים כולל תערוכה באגודה הגרפית בפברואר 1855. הפרסומות הראשונות לליטוגרפיות הופיעו במאי 1855 ובחודש שלאחר מכן, הוכרזה סדרה שנייה.
בסך הכל הפיקו חברת קולנאגי שני תיקים גדולים המכילים למעלה משמונים ליטוגרפיות בשם "המלחמה במזרח". מהסט השלם הופקו אלפיים עותקים. סימפסון הקדיש את הסדרה למלכה ויקטוריה שבחסותה הוא נהנה כל חייו, והוא היה מבקר תדיר בטירת וינדזור ובבלמורל. תמונותיו היו פופולריות עד שהוא נקרא בשם חיבה - "קרים סימפסון". הייתה תוכנית לרכישת ציורי צבעי המים עבור האומה, אבל היא לא יצאה לפועל והם נמכרו על ידי קולנאגי.
.jpg)
הודו וחבש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות ה-50 הוא נשלח להודו לצייר תמונות הקשורות למרד ההודי הגדול ב-1857. הרעיון היה להפיק פרסום מאויר הדומה לפרסום על מלחמת קרים, וסימפסון דן עם ההוצאה לאור על האפשרות הזאת. האמן הגיע לכלכותה ב-29 באוקטובר 1859, ונסע לפונג'אב, בנגל, קאוונפור, במרכז הודו, הרי ההימלאיה, קשמיר ומדרס. בפברואר, 1862, הוא עזב את בומביי והגיע ללונדון רק כדי לגלות שההוצאה לא יכולה להרשות לעצמה לייצר פרסום כזה.
עד 1866, סימפסון סיפק 250 צבעי מים להוצאה ואלה נמכרו לאחר מכן כמלאי של פושטי רגל. רק 50 הוכנו להדפסה, ופורסמו ב-1867 כ"הודו עתיקה ומודרנית".
שנתיים לאחר מכן היה סימפסון בחבש וסיקר את המשלחת הצבאית לאטיופיה בעקבות המאבק בין בריטניה וקיסר חבש, שאסר אזרחים ודיפלומטים בריטים. בתחילה השתמש העיתון בסקיצות שסיפק אחד החיילים במערכה, קולונל בייגרי, אך מכיוון שתמונותיו היו לרוב של נופים, העיתון הרגיש שסימפסון יכול להוסיף את סיפורי המלחמה. האמן הגיע לסואץ ב-18 ביוני 1868, אך כשהתקרב לחזית הגיעה ידיעה שהמבצע הסתיים. אף על פי כן, הוא הצליח לצפות בנסיגת הצבא החבשי, ובשרידי הרובע המלכותי של הקיסר בעיר מקדלה. הוא חזר לדובר ב-2 ביולי 1868 וה-Illustrated London News פרסם כרך מיוחד על המשלחת החבשית המכיל רבים מהציורים של סימפסון.
מלחמת צרפת-פרוסיה והקומונה הפריזאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1870 הוא נסע לצרפת כדי לתעד את מלחמת צרפת-פרוסיה. ב-25 ביולי 1870 פנה סימפסון לחזית בנסיעה מננסי למץ. במץ כבר נעצרו כמה עיתונאים בחשד לריגול, וסימפסון נאלץ להיזהר מאוד בעת ביצוע הציורים שלו. הוא היה צריך להיות יצירתי בהבאת הסקיצות שלו ללונדון, והחל להשתמש בנייר סיגריות. כפי שאמר: "אדם יכול לעשות הרבה על נייר מסוג זה, ובמקרה של תפיסה, יכול להכין סיגריה מהציור ולעשן אותו לנגד עיני המאשימים". בתחילת אוגוסט צפה בבואם של הפצועים לאחר קרב פורבך. מאוחר יותר בזמן שצייר הוא נעצר בחשד ריגול, אך לבסוף הוא שכנע את השלטונות הצרפתיים שהוא 'אמן מיוחד'. בתחנת המשטרה בחנו בקפידה את הסקיצות שלו, ולבסוף הוא שוחרר.
בנובמבר 1870 הוא חזר ללונדון אך חזר לצרפת באפריל 1871 כדי לצפות באירועים סביב פריז, שם נחשד שוב בריגול אך הורשה לצאת לחופשי. ב-27 באפריל, הוא ביקר בפריז ובילה בה ארבעה שבועות, כשהוא מצייר את הביצורים ואת אירועי הקומונה הפריזאית.[2] הוא חזר ללונדון ב-11 ביוני 1871.
בשנת 1872 בבייג'ינג הוא צייר את חגיגות החתונה של הקיסר הסיני.[3] בשנת 1873, במהלך טיול מסביב לעולם, סימפסון היה במקרה בסן פרנסיסקו כאשר, ב-11 באפריל, אידיאנים משבט מודוק רצחו את המושל הצבאי הבריגדיר-גנרל אדוארד קנבי בזמן וועידת השלום בין האינדיאנים ואנשי השבט. בהתאם לכך, סימפסון קטע מיד את המסע שלו ונסע צפונה לשדות הלבה בגבול קליפורניה/אורגון כדי לצייר סקיצות של מלחמת האינדיאנים משבט המודוק. הסקיצה שלו של סצנת ההתנקשות בקנבי/תומאס היא, הייצוג הגרפי הבולט של מלחמת המודוק ב-1873.
בשנת 1874, הוא נבחר לשותף של המכון לציירים בצבעי מים. בשנת 1875, הוא ליווה את הנסיך מוויילס להודו, וב-1877 ביקר באתונה, מיקנה וטרויה, בחפירותיו של היינריך שלימן.
מלחמת אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 באוקטובר 1878, סימפסון עזב את לונדון בדרך לאפגניסטן כדי לספק איורים של מלחמת אפגניסטן. בנסיעה דרך לאהור הוא עבר במעבר ח'ייבר וראה את 'הירייה הראשונה' שנורתה בקרב עלי מסג'יד.
הוא התיידד עם סר לואיס קוואנארי שעודד את סימפסון בחקר המקדשים הבודהיסטים העתיקים בעמק ג'לאלבאד ובסביבתו. סימפסון הורשה להחזיק כמה חיילים שיעזרו לו בחפירות של העתיקות ההודיות. הוא חפר מנהרה למרכז המתחם, שם גילה שרידים וממצאים חשובים, שנמצאים במוזיאון הבריטי הוא גם ביצע שרטוטים על סמך ממצאיו.[4]
במאי 1879, הוא צפה בחתימה על הסכם שלום בגנדמק שסיים את המלחמה. כשהוחלט לשלוח כוח משימה לקאבול, סימפסון ביקש להצטרף אליו, אך נדחה. העניין העיקרי שלו בליווי המשימה היה לבקר את פסלי בודהה הענקיים בבמיאן, אבל אילו היה נוסע לקאבול, נראה שהוא היה נהרג כמו שאר כוח המשימה. אירוע זה הוא שזירז את החלק השני של המלחמה.
סימפסון חזר ללונדון בקיץ 1879. עם הגעתו, הוא ביקר במשרדי ה-Illustrated London News בסטרנד ואסף את כל הרישומים וצבעי המים שלו, מהם הרכיב שני אלבומים גדולים. הוא גם הציג מספר מאמרים לאגודות אקדמיות שונות על היבטים מחקריים שונים כמו גלגלי תפילה בודהיסטים, ושרידים עתיקים בעמק ג'לאלבאד. באותה שנה נבחר כחבר מן המניין במכון לציירים בצבעי מים.
בשנת 1884 חזר סימפסון לאפגניסטן עם הגנרל פיטר לומסדן כחלק מוועדת הגבולות של אפגניסטן. זאת הייתה הנסיעה הגדולה האחרונה שלו. לאחר שבילה את החורף בגבול אפגניסטן, הוא יצא ללונדון בפברואר 1885. כתוצאה מכך, הוא כמעט החמיץ את תקרית הפאנג'דה במרץ, שבה נהרגו כמה מאות אפגנים על ידי הצבא הרוסי המתקדם. סימפסון הגיע אפוא ללונדון בתקופה של עניין רב בוועדת הגבולות והשערות קדחתניות לגבי אפשרות מלחמה עם רוסיה. הוא קיבל הזמנות לבקר את לורד גרנוויל, אז שר החוץ, כמו גם חברים שונים של משפחת המלוכה.[5]
משפחה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימפסון התחתן מאוחר בחייו עם מריה אלייזה ברט בעצמה ציירת דיוקנאות, ונולדה להם בת אחת, אן פנלופה שנולדה ב-1884, והיגרה בסופו של דבר לאוסטרליה.
הוא מת בבית בווילסדן, צפון לונדון, ב-17 באוגוסט 1899 בגיל 75. ונקבר בבית הקברות הייגייט.
מלבד תמונות המלחמה שלו, הוא סיקר אירועי שונים בברטניה, הכתרות, הלוויות וטקסים אחרים. הוא התעניין במיוחד בהודו ושרטט סצנות של המהרג'ות בקשמיר. הוא היה אתנוגרף וחוקר עתיקות ידוע, וכתב רבות על דתות, מנהגים וחפצים עתיקים.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Brackenbury, G. & Simpson, W (1855). The campaign in the Crimea: an historical sketch (London: P. and D. Colnaghi).
- Simpson, William (1867). India ancient and modern: a series of illustrations of the country and the people of India and adjacent territories; executed in chromo-lithography from drawings by William Simpson; with descriptive literature by John William Kaye. London: Day and Son.
- Simpson, William (1874). Meeting the Sun: a Journey all round the World through Egypt, China, Japan and California, including an account of the marriage ceremonies of the emperor of China. (London: Longmans, Green, Reader, and Dyer).
- Simpson, William (1876). Picturesque people: being groups from all quarters of the globe. London: W. M. Thompson.
- Simpson, William (1896). The Buddhist Praying Wheel (London: Macmillan).
- Simpson, William (1899). The Jonah Legend. (London: Grant Richards).
- Simpson, William (1899). Glasgow in the Forties (ed. A.H. Miller). Morison Brothers.
- Simpson, William (1902). The seat of war in the East, from eighty-one drawings made during the war in the Crimea (London, Day & Son etc.).
- Simpson, William (edited by G. Eyre-Todd, 1903). The Autobiography of William Simpson (London, T. F. Unwin).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם סימפסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sladen, Douglas, ed. (1897). "Simpson, William". Who's Who. pp. 601–602.
- ^ 1 2 3 Millar, Alexander Hastie (1901). "Simpson, William (1823-1899)". In Lee, Sidney (ed.). Dictionary of National Biography (1st supplement). London: Smith, Elder & Co. pp. 345–347.
- ^ "The late William Simpson". Journal of the Royal Institute of British Architects. 6: 549. 1899
- ^ Errington, Elizabeth (2017). Charles Masson and the Buddhist Sites of Afghanistan: Explorations, Excavations, Collections 1832–1835. British Museum. pp. 156–159.
- ^ Salisbury, Robert (2020). William Simpson and the Crisis in Central Asia, 1884-5.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ויליאם סימפסון (צייר)".