וילה קורנרו

וילה קורנרו
Villa Cornaro
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 1, 2
שטח האתר 7.44 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך המרכז ההיסטורי של ויצ'נצה, והווילות הפלדיאניות בוונטו
מידע כללי
סוג וילה ונטו עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Via Roma 104, 35017 Piombino Dese (PD) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום פיומבינו דסה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1553
תאריך פתיחה רשמי 1553 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל אנדראה פלדיו עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות פלדיאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 7.44 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 45°36′25″N 11°59′58″E / 45.60708°N 11.99939°E / 45.60708; 11.99939
וילה אמו
וילה אמו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה בתוך הווילה

וילה קורנרו (איטלקית: Villa Cornaro) היא אחת הווילות הכפריות שבנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלאדיו באזור ונטו שבצפון איטליה (בפיומבינו דסה Piombino Dese שבנפת טרוויזו).

הווילה תוכננה ונבנתה לפי הזמנתו של ג'ורג'ו קורנרו. הבנייה התבצעה בשנות החמישים של המאה השש-עשרה. וילה קורנרו הוכרזה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית במסגרת ההכרזה על הווילות הפלדיאניות בוונטו.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המבנה פורסמה על ידי פלאדיו בספרו "ארבעת הספרים על אודות האדריכלות"[1]. תוכנית הבניין דומה מאוד לזו של וילה פיזאני במונטניאנה, אך גדולה ממנה. ואמנם שתי התוכניות מופיעות בספרו של פלאדיו האחת מול השנייה.

זוהי וילה ובה קומה עיקרית כפולה, הניכרת בחלונות המלבניים הגבוהים, עם קומת שירותים נמוכה מתחתיה ולה חלונות צרים, וקומה עליונה מתחת לגג, הניכרת גם היא בחלונות צרים. לווילה שתי חזיתות, אחת מכל צד, הניכרות במבואות בעלות שני טורי עמודים, זה מעל זה. הטור העליון תומך בגמלון ובו מעוצב סמל המשפחה. גרם מדרגות רחב מוביל אל המבואה הראשית של המבנה. טור של שישה עמודים תחתונים עם כותרות יוניות, ומעליו טור של שישה עמודים עם כותרות קורינתיות יוצרים מרפסת מעל המבואה. כך גם בחזית האחורית, אלה שזו הקדמית בולטת מקיר חזית הבניין, ואילו האחורית משוקעת בו.

את מרכזו של הבית תופס חדר מגורים (salone) רבוע גדול. פלאדיו כותב בספרו כי המיקום הפנימי נעשה כדי שאולם זה יהיה מוגן מן החום ומן הקור. לסלון יש תקרת קורות שטוחה, הנתמכת על יד ארבעה עמודים בעלי כותרות יוניות פינתיות. מבחינה זו שונה התקרה מאולמות דומים בווילות האחרות שרובם בעלי קמרונות מקומרים. הכותרות היוניות גולפו באבן על ידי הפסל אוגוסטינו זופו איש פדובה, בעוד שהכותרות הקורינתיות של הקומה השנייה עשויות חרס (טרה קוטה). באולם הגדול עוצבו שתי גומחות חצי עגולות בכל קיר עבור פסלים, בוודאי פסלי אבות המשפחה. עיטורי הפרסקו שעל הקירות נוצרו במאה השמונה עשרה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדראה פלאדיו, ארבעת הספרים על אודות האדריכלות, תרגם לעברית רוני רייך בצירוף מבוא, הערות ומפתחות, הוצאת זמורה-ביתן-דביר, 1999, עמ' 147.
  • Bruce Bucher, Andrea Paladio, The Architect in his Time, Abbeville Press, New-York, 1998, pp. 117-121.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילה קורנרו בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שני, פרק 14, עמ' 73.