וילה סארגו
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
וילה ונטו  | ||||||
| כתובת |
Pedemonte | ||||||
| מיקום |
סן פייטרו אין קריאנו | ||||||
| מדינה |
איטליה | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| אדריכל |
אנדראה פלדיו | ||||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות פלדיאנית | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
2.78 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 45°29′58″N 10°55′32″E / 45.499444444444°N 10.925555555556°E | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
וילה סארגו (Villa Sarego) היא אחת הווילות הכפריות שבנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלאדיו באזור ונטו שבצפון איטליה (בסנטה סופיה במחוז ורונה).
הווילה השוכנת קילומטרים אחדים מצפון-מערב לוורונה, הוזמנה על ידי האדון מרק-אנטוניו סארגו, שהיה בעל מחצבה לאבני גיר. זו ודאי הסיבה שרוב הבנייה שלה עשויה באבן גיר מסותתת (בעוד שמרבית הווילות הפלאדיאניות האחרות בנויות לבנים ומטויחות, וגם פרטי הבנייה, כגון עמודים, כותרות, כרכובים וכדומה, מכוירים בטיח). הווילה נבנתה בשנות השישים של המאה השש-עשרה. וילה סארגו הוכרזה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית המבנה פורסמה על ידי פלאדיו בספרו "ארבעת הספרים על אודות האדריכלות"[1]. מהשוואה עם התוכנית של פלאדיו שהתפרסמה בספרו עולה שרק כמחצית מן הבניין הוקמה, אך יש המשערים שלא התכוונו לבנות מעבר לכך.
תוכנית הבניין שונה מכל מה שמקובל בווילות האחרות של פלאדיו. חלקו העיקרי של הבניין היא חצר רבועה גדולה. במקור הייתה מתוכננת להיות מוקפת עמודים, אך רק שלושה מתוך ארבעת הצדדים הוקמו. החצר מוקפת בעמודים קולוסאליים (עמודים שגובהם כגובה שתי קומות, ולא כמקובל – כדי קומה אחת בלבד). לעמודים בסיסים אטיים וכותרות בסדר האיוני התומכים בארכיטרב מדורג ובאפריז המעוטר בזמורות מתפתלות. העמודים בנויים מחוליות, וקצותיהן מסותתות למשעי לשם התאמתן זו לזו, אך פניהן נותרו מחוספסים בסגנון המכונה רוסטיקלי (rustica - "כפרי"). פלאדיו עשה כבר קודם שימוש בסיתות אבן מחוספס (למשל בחזית האחורית של וילה פיזאני בבניולו), אך החזות כאן מיוחדת ומפתיעה.
לבניין שתי קומות. בקומה השנייה שני אולמות גדולים, הניצבים זה מול זה. חצר קדמית עם סטיו עמודים, ואכסדרה חצי עגולה בירכתי המבנה, המופיעים בתוכנית המבנה, לא בוצעו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדראה פלאדיו, ארבעת הספרים על אודות האדריכלות, תרגם לעברית רוני רייך בצירוף מבוא, הערות ומפתחות, הוצאת זמורה-ביתן-דביר, 1999, עמ' 161-160.
- Bruce Bucher, Andrea Paladio, The Architect in his Time, Abbeville Press, New-York, 1998, pp. 239-241.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר שני, פרק 15, עמ' 86.