וילה זנו
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
וילה ונטו  | ||||||
| מיקום |
צ'סאלטו | ||||||
| מדינה |
איטליה | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| אדריכל |
אנדראה פלדיו | ||||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות פלדיאנית | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
7.71 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 45°42′01″N 12°38′35″E / 45.70027778°N 12.64305556°E | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
וילה זנו (באיטלקית: Villa Zeno) היא אחת הווילות הכפריות שבנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלאדיו באזור ונטו שבצפון איטליה (צ'סאלטו Cessalto שבמחוז טרוויזו, סמוך לכביש המהיר A4 בין ונציה וטריאסטה). הווילה נבנתה בשנות החמישים של המאה השש-עשרה. וילה זנו הוכרזה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית המבנה פורסמה על ידי פלאדיו בספרו "ארבעת הספרים על אודות האדריכלות"[1]. שלא כמקובל בווילות של פלאדיו הבניין ניכר רק בשתי קומות הניכרות בחלונותיהן, במקום השלוש המקובלות. קומת האדון בעלת החלונות המלבניים הגבוהים היא הקומה הראשונה. הקומה השנייה, שמתחת לגג, ניכרת בחלונות רבועים קטנים, והיא נועדה לאחסון תוצרת חקלאית. חזית הבניין המוצגת בספרו של פלאדיו, היא החזית האחורית דווקא, והיא נראית סתמית למדי. בשני טורי החלונות של שתי הקומות, בולט רק פרט בודד בדמות החלון התרמאלי הגדול במרכזה של שורת החלונות העליונה, והוא נפתח לאולם המרכזי שתקרתו גבוהה. החזית העיקרית לבניין ניכרת בגרם מדרגות רחב העולה אל לוג'יה המחולקת לשלושה פתחים בעלי קשתות ומעליהם גמלון. לפי התוכנית בספרו של פלאדיו תוכננה חצר עם סטווי עמודים מאחורי הבניין, ובשני צידי החצר מצויים שני אגפים שנועדו למתקנים, למחסנים ולציוד החקלאי של החווה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדראה פלאדיו, ארבעת הספרים על אודות האדריכלות, תרגם לעברית רוני רייך בצירוף מבוא, הערות ומפתחות, זמורה-ביתן-דביר, 1999, עמ' 143.
- Bruce Bucher, Andrea Paladio, The Architect in his Time, Abbeville Press, New-York, 1998, pp. 85.
- L. Puppi, Andrea Paladio, London, 1975, pp. 373-374.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר שני, פרק 14, עמ' 69.