וילהלם פרידמן באך

**וילהלם פרידמן באך**
**Wilhelm Friedemann Bach**
לידה	22 בנובמבר 1710; ויימאר, דוכסות סקסוניה-ויימאר
פטירה	1 ביולי 1784 (בגיל 73); ברלין, ממלכת פרוסיה
מוקד פעילות	האלה
תקופת הפעילות	מ-1773
מקום לימודים	בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג, אוניברסיטת לייפציג
זרם	מוזיקה קלאסית
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	עוגב
בן או בת זוג	Dorothea Elisabeth Georgi (25 בפברואר 1751–?)

וילהלם פרידמן באך (בגרמנית: Wilhelm Friedemann Bach;‏ 22 בנובמבר 1710 – 1 ביולי 1784) היה מלחין ונגן גרמני, ילדם השני ובנם הבכור של יוהאן סבסטיאן באך ומריה ברברה באך. על אף גאוניותו המוכרת כנגן עוגב, מאלתר ומלחין, לא הצליח להתבסס בעבודה קבועה ובמשכורת יציבה וסופו שמת עני וחסר כל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם פרידמן נולד בוויימאר, שם עבד אביו כנגן עוגב ומוזיקאי הלשכה בחצר הדוכס של זאקסה-ויימאר. בנובמבר 1720, כשווילהלם פרידמן היה בן תשע, מתה אמו בפתאומיות; יוהאן סבסטיאן נישא בשנית בדצמבר 1721. באך האב פיקח בקפידה על לימודי המוזיקה של וילהלם פרידמן ועל הקריירה שלו. הקורס המדורג ללימודי מקלדת והלחנה שיצר באך מתועד ב"ספרון המקלדת לווילהלם פרידמן באך" (Clavier-Büchlein vor Wilhelm Friedemann Bach או, בכתיב מודרני, Klavierbüchlein für Wilhelm Friedemann Bach), המכיל קטעים משל האב והבן גם יחד.^[1] חינוכו המוזיקלי של הנער כלל גם קטעים מתוך הסוויטות הצרפתיות, אינוונציות בשני קולות, סינפוניות בשלושה קולות (מוכרות יותר כ"אינוונציות"), הכרך הראשון של הפסנתר המושווה ושש הטריו סונאטות לעוגב. בגיל 16 נסע וילהלם פרידמן למרסבורג ללמוד נגינה בכינור אצל יוהאן גוטליב גראון.

נוסף להכשרתו המוזיקלית, קיבל וילהלם פרידמן השכלה פורמלית, עוד בוויימאר. כשהתמנה למשרת מנצח מקהלה^[^{דרוש מקור]} בכנסיית תומאס הקדוש בלייפציג בשנת 1723, רשם י. ס. באך את וילהלם פרידמן לבית הספר שליד הכנסייה. (באך האב - שגם הוא התייתם בגיל עשר - אמר, שהחלטתו לקבל את המשרה בלייפציג נבעה בחלקה מאפשרויות ההשכלה, שמשרה זו פתחה לפני ילדיו). עם סיום לימודיו בשנת 1729 נרשם וילהלם פרידמן באך ללימודי משפטים באוניברסיטת לייפציג, מוסד בעל מוניטין בזמן ההוא. כל חייו התעניין במתמטיקה והמשיך ללמוד מקצוע זה באופן פרטי בתקופת עבודתו הראשונה בדרזדן.

בשנת 1733 התמנה וילהלם פרידמן למשרת נגן העוגב בכנסיית סופיה הקדושה בדרזדן. בתחרות לקבלת המשרה ניגן גרסה חדשה לפרלוד ופוגה בסול מז'ור של אביו, רי"ב 541. השופט תיאר את וילהלם פרידמן כעולה בבירור על שני המועמדים האחרים. המוניטין שלו כנגן עוגב מעולה ליוו אותו כל חייו. בין תלמידיו הרבים בדרזדן היה יוהאן גוטליב גולדברג, נגן כלי המקלדת ששמו הונצח בטעות בכינוי הפופולרי שניתן ליצירתו של י. ס. באך משנת 1742, "אריה עם וריאציות שונות", הידועה בשם וריאציות גולדברג. (החוקר פיטר ויליאמס Peter) Williams) מזים את הסיפור, הקושר את היצירה אל גולדברג, לפיו י. ס. באך כתב את הווריאציות לשגריר הרוסי, הרוזן הרמן קרל פון קייזרלינג, שנהג לבקש מן המוזיקאי השכיר שלו, גולדברג, לנגן לפניו וריאציות כדי להרדימו כששנתו נדדה בלילות. ויליאמס טוען, שי. ס. באך כתב את הווריאציות כיצירת תצוגה לווילהלם פרידמן. (אכן, הקושי הרב שהווריאציות מציבות לנגן וגילו הצעיר של הצ'מבליסט גולדברג, שהיה בן 13 בסך הכל בשנת כתיבתן,^[2]נותנים תוקף לטענתו של ויליאמס).

ב-1746 היה וילהלם פרידמן לנגן העוגב בכנסייה של האלה. ב-1751 נשא לאישה את דורותיאה אליזבת גאורגי שהייתה צעירה ממנו ב-11 שנים והאריכה לחיות עוד שבע שנים אחריו. היו להם שני בנים ובת, אך רק הבת שרדה מעבר לגיל הינקות.

וילהלם פרידמן היה אומלל בהאלה כמעט מראשית כהונתו שם. סכסוכים חוזרים עם שלטונות הכנסייה הביאו לניסיונות חוזרים ונשנים מצדו בשנות ה-50' של המאה ה-18 למצוא עבודה אחרת, שכולם נכשלו. ב-1762 ניסה להשיג את משרת הממונה על המוזיקה בחצר דרמשטדט. הוא השהה את המשא ומתן מסיבות שאינן ידועות להיסטוריונים ובסופו של דבר לא מילא את המשרה באופן פעיל, אך התמנה בכל זאת ל"ממונה על המוזיקה בחצר הסן-דרמשטדט", תואר שנקט בהקדשה של הקונצ'רטו שלו לצ'מבלו במי מינור.

ביוני 1764 עזב וילהלם פרידמן את משרתו בהאלה בלי להבטיח לעצמו משרה אחרת. מצבו הכלכלי התדרדר במידה כזאת, שבשנת 1768 פנה שוב להאלה בבקשה לקבל את משרתו הקודמת, אך לשווא. לאחר זאת התפרנס מהוראה; שלא במפתיע, היה עני וחסר כל במותו. אחרי שעזב את האלה ב-1770, חי שנים אחדות (1771–1774) בבראונשווייג, שם השתדל ללא הצלחה לקבל את משרת נגן העוגב בכנסיית קתרינה הקדושה. אחר עבר לברלין, שם התקבל תחילה במאור פנים אצל הנסיכה אנה אמליה, (אחותו של פרידריך השני), אך בהמשך סר חנו מסיבות שאינן ברורות. הוא נשאר בברלין עד מותו.

ביוגרפים מתקופות קודמות הסיקו, שאישיותו הקשה וה"סוררת" פגמה ביכולתו להשיג תעסוקה בטוחה ולהתמיד בה, אבל החוקר דויד שולנברג (David Schulenberg) כותב (במדריך המלחינים של אוקספורד: י. ס. באך, בעריכת מלקולם בויד, 1990) כי "ייתכן שהשפיעו עליו גם התנאים החברתיים המשתנים, שהקשו עליו כווירטואוז עצמאי להצליח במשרה כנסייתית או חצרונית" (עמ' 39). ומוסיף שולנברג ואומר, "נראה בעליל, ש[וילהלם פרידמן] גילה פחות נכונות ממוזיקאים צעירים יותר בתקופתו לחבר מוזיקה אופנתית ונגישה במתכוון."

וילהלם פרידמן באך נודע בכישורי האלתור שלו. ההשערה היא, שכאשר חי בלייפציג הציבו לו הישגי אביו רף גבוה כל כך, שהעדיף להתמקד באלתור במקום בהלחנה. ראיה המחזקת השערה זו מצויה בעובדה, שתפוקת הלחנתו גדלה בדרזדן ובהאלה.

חיבוריו כוללים הרבה קנטטות כנסייתיות ויצירות אינסטרומנטליות, מהן ראויות ביותר לציון הפוגות, פולונזים ופנטזיות לכלי מקלדת, והדואטים לשני חלילים. הוא שילב בכתיבתו יסודות קונטרפונקטיים שלמד מאביו במידה רבה יותר מכל אחד משלושת אחיו המלחינים, אבל בשימוש שעשה בסגנון הקונטרפונקטי בולטת שנינות עצמאית ואלתורית, שקירבה את יצירתו ללבותיהם של נגנים מסוף המאה ה-19, כשהמוניטין שלו זכו לתחייה מסוימת.

בין תלמידיו של וילהלם פרידמן היה יוהאן ניקולאוס פורקל, אשר פרסם בשנת 1802 את הביוגרפיה הראשונה של יוהאן סבסטיאן באך, שבין תורמי המידע העיקריים לה היו וילהלם פרידמן ואחיו הצעיר קרל פיליפ עמנואל באך. ביוגרפיות מוקדמות מגנות את וילהלם פרידמן על התרשלותו בשמירת כתבי היד המוזיקליים של אביו, שרבים מהם הגיעו לידיו בירושה; מכל מקום, חוקרים מאוחרים יותר אינם יודעים בוודאות כמה מכתבי היד אבדו. ידוע, שווילהלם פרידמן מכר חלק מן האוסף של אביו כדי לגייס כסף לתשלום חובות (כולל מכירה גדולה בשנת 1759 ליוהאן גיאורג נאקה). כמו כן, בתו לקחה עמה חלק מכתבי היד של י. ס. באך כשנסעה לאמריקה, ואלה עברו לצאצאיה, שהביאו שלא בכוונה לאובדן רבים מהם. אחרים עברו הלאה באמצעות תלמידתו היחידה המוכרת בברלין, שרה איציק לוי, בת למשפחה יהודית בעלת מעמד גבוה בברלין וסבתא-רבה של פליקס מנדלסון; ממנה קיבל מנדלסון את כתב היד של המתאוס פסיון, שקיבלה מווילהלם פרידמן באך. כמה מן הפרטיטורות שלו אספו קרל פרידריך כריסטיאן פאש ותלמידו קרל פרידריך צלטר, מורו של פליקס מנדלסון. הם הפקידו את הכתבים האלה בספריית האקדמיה לשירה של ברלין, שפאש ייסד בשנת 1791 וצלטר התייצב בראשה בשנת 1800.

פרידמן ידוע כמי שייחס לעצמו לעיתים מוזיקה שכתב אביו, אבל זה היה נוהג מקובל בתקופה ההיא.

אין לבלבל בין וילהלם פרידמן באך לוילהלם פרידריך ארנסט באך, אחיינו, גם הוא מלחין. ייתכן שווילהלם פרידמן היה אחד המודלים לדיאלוג הפילוסופי של דני דידרו, Le Neveu de Rameau ("אחיינו של ראמו").