ויכוח מיורקה

ויכוח דתי בין מלומדים נוצרים ויהודים, חיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים מ-1483. ויכוח מיורקה לא היה ויכוח בין מלומדים אלא בין סוחרים

ויכוח מיורקה הוא ויכוח דתי שהתרחש בשנת 1286 באי מיורקה בין עובר אורח יהודי בשוק המקומי לבין סוחר נוצרי. הוויכוח התגלגל למספר ויכוחים שהסתיימו כולם, כפי הידוע לנו, בניצחון הנוצרים. בשונה מוויכוחים דתיים אחרים, מוגדר ויכוח מיורקה כוויכוח של הדיוטות בשוק, שהשפעתו שולית מבחינה חברתית ופליטית.

התנהלות הוויכוח

בחודש מאי בשנת 1286 ביום בו חל חגם של הקדושים פיליפוס ויעקב, הגיע יהודי אשר כונה "רבי" אל הסוחרים במרכז המסחרי, והקניטם על אשר אוכלים מכל הבא ליד ללא ציות למצוות התורה. הסוחרים השיבו לו שיחכה לאינגטו קונטרדו, וכאשר הגיע החלו להתווכח בנוגע לאיסורי מאכלות בתורה. אינגטו גבר עליו בוויכוח, והם עברו לבית הרופא משה דוד ושם התווכחו על עתידה של ירושלים. כשגבר אינגטו גם בוויכוח זה הכריזו רבני היהודים על איסור להתווכח עם אינגטו. זמן קצר לאחר מכן הגיע מקטלוניה יהודי בשם אסטרוק וכששמע על האיסור ביקש להתווכח עמו, הוויכוח התנהל בנמל לעיני העם, ובפעם השלישית גבר אינגטו, השיא היה שאסטרוק שהודה בניצחון אינגטו, ביקש להטבל לנצרות ואכן נטבל ונקרא בשם פיליפוס, בהמשך התנהלו עוד כמה ויכוחים קטנים בעזרתו.

ממה שידוע על אינגטו עולה שהיה סוחר מוכר בנמלי הים התיכון ובן למשפחת אצולה מסחרית.

תוכן הוויכוח

בוויכוח זה בשונה מקודמיו הוויכוח נגע בחיי היום יום, ועסק בשאלות כגון למה היהודים מלים את ילדיהם ולא מטבילים, למה לא אוכלים מאכלים מסוימים וכדומה. כמו כן לאורך כל הוויכוח הספר היחיד שמוזכר הוא המקרא ולא כסגנון הוויכוחים באותה תקופה שהרבו להביא ראיות מן התלמוד.

היהודים הזכירו בוויכוח את ויכוח ברצלונה, וטענו לו ששם רמב"ן ניצח את הכמרים הדומיניקנים והפרנציסקנים ומי הוא סוחר פשוט שיכול להתווכח מול היהודים. על כך ענה להם אינגטו שאכן לא שמע ולא ראה את החיבור על הוויכוח וישמח לקרואו.

האי מיורקה

לאורך הוויכוח מציג אינגטו את עצמו כסוחר ולא כאיש כמורה, בכך הוא מורה שאין צורך להיות כומר בשביל לנצח בוויכוח וכן מראה שאינו כמו הדומיניקנים אשר הטילו את חמתם על העולם.

אינגטו מציג גם דעות הנוגדות את רוח התקופה, וטוען, למשל, שהצלבים והנרות המשמשים בפולחן הנוצרי אינם אלא סמלים ולא חפצים בעלי קדושה כלשהי. הוא הצהיר שאין לו בעיה אף לשרוף סמלים מעין אלה. עם זאת, ייתכן שיש לפרש אמירות אלה כתכסיס לצורך הוכוח בלבד.

החיבור

הוויכוח נכתב באיטליה בז'נבה על ידי אלמוני ושרד בשבעה עשר כתבי יד ושתי מהדורות דפוס, בכתב יד מובא גם ויכוח שהתרחש בשנת 1779 בסאוטה. המחבר העתיק מוויכוח לוויכוח מה שמורה שהוויכוחים עובדו על ידו, הוויכוח נכתב והתפרסם בלטינית למעט כתב יד אחד באיטלקית.

ראו גם

• הפולמוס היהודי-נוצרי
• ויכוח ברצלונה
• ויכוח טורטוסה

לקריאה נוספת

• אורה לימור, ‏בארמון בברצלונה ובשוק במיורקה: לקראת טיפולוגיה חדשה של ויכוחי הדת בימי הביניים, פעמים 94–95 (חורף-אביב תשס"ג), עמ' 105–134.
• אורה לימור, ‏ויכוחי אמונה בנמלי הים התיכון, פעמים 45 (סתיו תשנ"א), עמ' 32–44.
• אורה לימור, ויכוח מיורקה מהדורה בקורתית ומבוא, שני חלקים, האוניברסיטה העברית הפקולטה למדעי הרוח, ירושלים התשמ"ה.
• אורה לימור, בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ג–תשנ"ח, כרך ג, עמ' 147, 161.
• העבר ומעבר לו: עיונים בהיסטוריה ובפילוסופיה: שי לאלעזר וינריב, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה תשס"ו, עמ' 89–91.