ויויאן מאייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויויאן מאייר
Vivian Maier
לידה 1 פברואר 1926
העיר ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 21 אפריל 2009 (בגיל 83)
פרבר אווק פארק (Oak Park) אילינוי, ארצות הברית
שם לידה Vivian Dorothy Maier
תחום יצירה צילום
www.vivianmaier.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויויאן דורותי מאייר (Vivian Dorothy Maier) (פברואר 1926 – 21 באפריל 2009) הייתה צלמת רחוב אמריקאית שעבודותיה התגלו והוכרו רק לאחר מותה. היא עבדה כארבעים שנה כמטפלת, בעיקר בנורת' שור, אילינוי בחלקה הצפוני של שיקגו, במקביל להיותה צלמת. היא צילמה יותר מ-150,000 צילומים במהלך חייה, בעיקר של אנשים וארכיטקטורה של שיקגו, העיר ניו יורק ולוס אנג'לס, וכן טיילה וצילמה ברחבי העולם.[1]

במהלך חייה, צילומי מאייר לא היו ידועים ולא פורסמו; רבים מתשליליה לא הודפסו מעולם. אספן בשיקגו, ג'ון מלוף, רכש כמה מתמונותיה של מאייר בשנת 2007, בעוד ששני אספנים אחרים משיקגו, רון סלאטרי ורנדי פרואו, מצאו גם כמה מההדפסים והתשלילים של מאייר בתיבות שלה ובמזוודות בערך באותה תקופה. צילומיה של מאייר פורסמו לראשונה באינטרנט ביולי 2008, על ידי סלאטרי, אך העבודות זכו לתגובה מועטה.[2] באוקטובר 2009 פרסם מלוף בבלוג שלו קישור למבחר מצילומיה של מאייר שהעלה לאתר שיתוף התמונות פליקר, והתוצאות הפכו לוויראליות, ואלפי אנשים הביעו בהם עניין. בעקבות כך, זכתה עבודתה של מאייר להתייחסות הביקורת,[3][4] ומאז מוצגים צילומיה ברחבי העולם.[5]

חייה ועבודתה היו נושא לספרים וסרטים תיעודיים, כולל הסרט התיעודי "למצוא את ויויאן מאייר" משנת 2013, שהוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו,[6] והיה מועמד לפרס האוסקר לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי אוסקר ה-87.[7]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים רבים מחייה של מאייר נותרו לא ידועים. היא נולדה בעיר ניו יורק בשנת 1926, בת לאם צרפתייה, מריה יאסוד ג'סטין, ואב אוסטרי, צ'ארלס מאייר (הידוע גם בשם וילהלם).[8] מספר פעמים במהלך ילדותה עברה בין ארצות הברית לצרפת, וגרה עם אמה בכפר האלפיני סן-בון-אן-שמסאור (Saint-Bonnet-en-Champsaur) ליד קרוביה של אמה. נראה כי עד 1930 אביה עזב את המשפחה לסירוגין. במפקד של 1930 ראש משק הבית נרשם כז'אן ברטרנד, צלם מצליח שהכיר את גרטרוד ונדרבילט וויטני, מייסדת מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית.[9] כשהייתה מאייר בת ארבע, היא ואמה עברו לברונקס, ניו יורק, עם ברטרנד, שבאותה תקופה היה צלם מקצועי.[10]

בשנת 1935 גרו ויויאן ואמה בסנט-ג'וליאן-אן-שמסאור; שלוש שנים אחר כך הם חזרו לניו יורק.

במפקד 1940 נרשמו צ'ארלס אביה, מריה אימה, ויויאן וצ'ארלס-ג'וניור כגרים בעיר ניו יורק, שם עבד האב כמהנדס קיטור.[11]

בשנת 1951, בהיותה בת 25, עבדה בסדנת יזע בניו יורק. בשנת 1956 עברה לאזור צפון החוף של שיקגו, שם עבדה בעיקר כמטפלת ואומנת למשך 40 השנים הבאות.

ב -17 שנותיה הראשונות בשיקגו עבדה מאייר כמטפלת אצל שתי משפחות: משפחת גנסבורג משנת 1956 עד 1972, ומשפחת ריימונד בין השנים 1967 עד 1973. לין גנסבורג אמרה מאוחר יותר על מאייר, "היא הייתה כמו מרי פופינס אמיתית וחיה", ואמרה שהיא מעולם לא דיברה גבוהה עם ילדים והייתה נחושה בדעתה להראות להם את העולם שמחוץ לפרבר האמיד שלהם.[12] המשפחות שהעסיקו אותה תיארו אותה כאדם פרטי מאוד ודיווחו שהיא בילתה את ימי חופשתה ברחובות שיקגו וצילמה, לרוב במצלמת רוליפלקס.[13]

ג'ון מלוף, אוצר של כמה מצילומיה של מאייר, סיכם את הדרך בה תארו אותה הילדים בהם טיפלה:

"היא הייתה סוציאליסטית, פמיניסטית, מבקרת קולנוע, וסוג של מישהי שאורת את הדברים כפי שהם. היא למדה אנגלית כשהיא הלכה לבתי קולנוע, שאותם אהבה... היא כל הזמן צילמה תמונות, שהיא לא הראתה לאף אחד".

בשנים 1959 ו-1960 יצאה מאייר למסע עצמאי ברחבי העולם, בו צילמה בלוס אנג'לס, מנילה, בנגקוק, שנחאי, בייג'ינג, הודו, סוריה, מצרים ואיטליה.[14] הטיול מומן ככל הנראה באמצעות מכירת החווה המשפחתית בסן-ג'וליאן-אן-שמסאור. במשך תקופה קצרה בשנות השבעים של המאה העשרים עבדה מאייר כעוזרת בית עבור מנחה תוכנית האירוח פיל דונהיו.[15]

את חפציה האישיים היא אחסנה אצל מעסיקיה; בבית מגורים אחד היו לה 200 ארגזי חומרים. רובם היו תמונות או תשלילים, אך מאייר צברה גם עיתונים, אשר לפחות במקרה אחד כללו "ערמות בגובה הכתפיים".[16] בנוסף, הקליטה קלטות קול של שיחות שניהלה עם אנשים שצילמה.[13][17]

בסרטים הדוקומנטריים שיצאו בשנת 2013 - "למצוא את ויויאן מאייר" ו- "ויויאן מאייר: מי צילם את התמונות של נני/תעלומת ויויאן מאייר" מובאים ראיונות עם מעסיקיה של מאייר וילדיהם, בהם הם מתארים כי מאייר הציגה את עצמה בפני אחרים בדרכים מרובות, עם מבטאים שונים, שמות, ופרטים שונים על חייה. עוד העידו כי עם ילדים מסוימים היא הייתה מעוררת השראה וחיובית, ואילו אצל אחרים היא הייתה יכולה להיות מפחידה ומתעללת.

האחים גנסבורג, שמאייר דאגה להם בילדותם, ניסו לעזור לה כשהפכה למבוגרת חסרת כל. כשעמדה להיות מפונה מדירה זולה בפרבר קיקרו בשיקגו, האחים דאגו לשכן אותה בדירה טובה יותר בשכונת פארק רוג'רס בשיקגו.

בנובמבר 2008 מאייר מעדה על הקרח ונפגעה בראשה. היא נלקחה לבית חולים אך לא הצליחה להתאושש. בינואר 2009 היא הועברה לבית אבות בפרברי שיקגו, שם נפטרה ב-21 באפריל 2009.[18]

גילוי והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007, שנתיים לפני מותה, מאייר לא הצליחה לעמוד בתשלומי שטח האחסון ששכרה. כתוצאה מכך, הוצאו למכירה פומבית תשלילים, הדפסים, הקלטות שמע וסרטי 8 מ"מ. במכירה זו קנו שלושה אספני תמונות חלקים מיצירותיה: ג'ון מלוף, רון סלרטרי ורנדי פרוב.[19]

תצלומיה של מאייר פורסמו לראשונה באינטרנט ביולי 2008 על ידי סלטרי, אך העבודות זכו לתגובות מועטות.[2]

מלוף, שעבד באותה העת על ספר על תולדות פורטאג' פארק בשיקגו[20] קנה את החלק הגדול ביותר בעבודתה של מאייר, כ-30,000 תשלילים. מאוחר יותר קנה מלוף צילומים נוספים של מאייר מקונה אחר שרכש אותם באותה מכירה פומבית. מלוף ראה את שמה של מאייר על התיבות אותן רכש אך לא הצליח לגלות עליה דבר עד שלאחר שנים שחיפוש בגוגל הוביל אותו להודעת פטירה של מאייר בעיתון שיקגו טריביון באפריל 2009.[21]

באוקטובר 2009 קישר מלוף מהבלוג שלו מבחר תצלומים של מאייר בפליקר ומשם הם הפכו לתופעה ויראלית, כאשר אלפי אנשים הביעו בהם עניין רב.

בתחילת 2010 רכש אספן אמנות משיקגו בשם ג'פרי גולדשטיין חלק מאוסף מאייר מפרוב, אחד הרוכשים המקוריים.[19] מאז הרכישה המקורית של גולדשטיין, האוסף שלו גדל וכלל 17,500 תשלילים, 2,000 הדפסים, 30 סרטים תוצרת בית, ומספר שקופיות. בדצמבר 2014 מכר גולדשטיין את אוסף התשלילים בשחור לבן לגלריה סטיבן בולגר בטורונטו . מלוף, המנהל את אוסף מלוף, מחזיק כיום בכ- 90% מכלל היצירה של מאייר, כולל 100,000-150,000 תשלילים, יותר מ-3,000 הדפסות וינטג', מאות גלילי סרטים, סרטים ביתיים, קלטות קול עם ראיונות, ופריטים נוספים כגון מצלמות וניירת. אוסף זה מכיל לטענתו כ-90% מהעבודה הידועה שלה.

מאז חשיפתה זו שלאחר מותה, צילומיה של מאייר ועצם גילוים זכו לתשומת לב בינלאומית בתקשורת,[3][4][22][23], ויצירתה הופיעה בתערוכות, במספר ספרים ובסרטים תיעודיים.

אתגר משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2014 הגיש עורך הדין והצלם לשעבר דייוויד סי דיל (David C. Deal) תיק משפטי המטיל ספק בזכותם של הבעלים הנוכחיים של התשלילים למסחר אותם.[24] התיק ביקש לקבוע האם יש יורש חוקי לעזבונה של מאייר - בן דוד בצרפת - שיש להכיר בו במסגרת החוק האמריקאי. על פי חוק זכויות היוצרים בארצות הברית, הבעלות על התצלום עצמו שונה מהבעלות על זכויות יוצרים שלו, והתיק עשוי להימשך מספר שנים עד לסיומו, במיוחד מכיוון שהיורשים הפוטנציאליים חיים מחוץ לארצות הברית. מלוף, שהוא כאמור הבעלים של רוב התמונות הידועות של מאייר, איתר בעבר בן דוד ראשון מצרפת ושילם לו עבור הזכויות; עם זאת, דיל מאמין שמצא קרוב משפחה קרוב יותר בצרפת, שעשוי להיות הנהנה מן העזבון.[25][26]

צילומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמן ומבקר הצילום אלן סקולה Allan Sekula (אנ') הציע כי העובדה שמאייר בילתה חלק גדול מחייה המוקדמים בצרפת, חידדה את התבוננותה על ערים וחברה באמריקה. סקולה השווה את עבודתה עם הצילום של רוברט פרנק יליד שווייץ: "אני מוצא את עצמי מדמיין אותה כגרסה הנשית של רוברט פרנק, ללא מלגת גוגנהיים, לא מוכר ועובד כמטפלת לפרנסתו. אני חושב שהיא מציגה בצילומיה את עולמם של הנשים והילדים באופן די חסר תקדים".[14]

מלוף אמר על עבודתה: "קשישים שהתאספו במרכז העיר הפולני בחלקה העתיק של שיקגו, אלמנות בלבוש ראוותני, והנוכחות האפרו-אמריקאית ברחובות העיר, היו כולם ראויים לעדשתה של מאייר".[27]

הצלמת מרי אלן מארק Mary Ellen Mark (אנ') השוותה את עבודתה לזו של הלן לויט, רוברט פרנק, ליזט מודל ודיאן ארבוס. ג'ואל מאירוביץ' Joel Meyerowitz אנ, אף הוא צלם רחוב, אמר כי עבודתה של מאייר "ספגה סוג של הבנה אנושית, חום ומשחקיות המוכיחה שהיא צלמת אמיתית 'a real shooter'."[28]

התצלומים הידועים ביותר של מאייר מתארים סצנות רחוב בשיקגו ובניו יורק בשנות החמישים והשישים.[29] מבקר ב"אינדיפנדנט" כתב כי "הקונים האמידים של שיקגו מטיילים ומרכלים בחנויות הכל-בו המובחרות שלהם, אבל הנושאים המרתקים ביותר בצילומיה הם אותם אנשים בשולי אמריקה המוצלחת והעשירה בשנות החמישים ושנות השישים של המאה ה-20: הילדים, המשרתות השחורות, הבטלנים היישובים על גרמי המדרגות בפתחי החנויות".[22] מרבית תצלומיה של מאייר הם שחור-לבן, ורבים מהם תמונות מזדמנות של עוברים ושבים שנתפסו ברגעים חולפים "שלמרות זאת יש בהם משיכה ורגש בסיסיים".

בשנת 1952 מאייר רכשה את מצלמת הרוליפלקס (Rolleiflex) הראשונה שלה. במהלך הקריירה שלה היא השתמשה במצלמות רוליפלקס 3.5T, רולייפלקס 3.5F, רוליפלקס 2.8C, רוליפלקס אוטומטית ואחרות. בהמשך השתמשה גם ב-Leica IIIc, Ihagee Exakta, Zeiss Contarex ובמצלמות SLR אחרות.

בכתבה ב"וול סטריט ג'ורנל", וויליאם מאיירס מציין כי מכיוון שמאייר השתמשה ברוליפלקס בפורמט בינוני, ולא במצלמה של 35 מ"מ, בצילומיה יש פרטים רבים יותר מצילומיהם של רוב צלמי הרחוב. הוא כותב שעבודתה מזכירה את צילומיהם של הארי קלהן Harry Callahan (אנ'), גארי ווינוגרנד, ויג'י, כמו גם רוברט פרנק. הוא גם מציין שיש צילומי דיוקן עצמי רבים בעבודתה, "בשינויים גאוניים רבים, כאילו היא בודקת את זהותה עצמה או משלבת את עצמה בסביבה. כאישיות בצל, היא צילמה לעיתים קרובות את הצל שלה, אולי כדרך להיות שם ובו זמנית לא ממש להיות שם".[30]

רוברטה סמית', שכתבה ב"ניו יורק טיימס", ציינה שתמונותיה של מאייר מזכירות צלמים מפורסמים רבים מהמאה העשרים, ובכל זאת יש להם אסתטיקה משל עצמם. היא כותבת כי עבודתה של מאייר "עשויה להוסיף להיסטוריה של צילומי רחוב של המאה העשרים על ידי סיכומה ביסודיות כמעט אנציקלופדית, תוך התקרבות כמעט לכל צלם ידוע שאתה יכול לחשוב עליו, כולל ויג'י, רוברט פרנק וריצ'רד אבדון ומשם נעים צילומיה לכיוון אחר. למרות הדמיון, הם שומרים על אלמנט ייחודי של רוגע, קומפוזיציה בהירה ועדינות המאופיינת בהיעדר תנועה פתאומית או רגש קיצוני".[31]

בסרט הדוקומנטרי "למצוא את ויויאן מאייר" (Finding Vivian Maier) משנת 2013, הילדים הבוגרים בהם טיפלה מאייר בשנות החמישים, השישים והשבעים של המאה העשרים, נזכרים כיצד שילבה את עבודתה כצלמת עם עבודת היום שלה כמטפלת. לעיתים קרובות היא הייתה לוקחת את הילדים הצעירים שנמצאים בטיפולה למרכז שיקגו בעודה מצלמת את צילומיה. מדי פעם ליוו אותה לאזורים המחוספסים והמוזנחים של שיקגו, ובאחת הפעמים, אף למשחטות Union Stock Yards בשיקגו, שם צילמה גוויות של כבשים.[15]

בסוף שנות השבעים מאייר הפסיקה להשתמש ברוליפלקס שלה. מרבית צילומיה שצולמו בשנות השמונים והתשעים היו שקופיות צבעוניות, שצולמו בסרט של Ektachrome[32].

מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת הלימודים 2014- 2015 במכון לאמנות של שיקגו, נוסדה 'קרן מלגות ויויאן מאייר' לסיוע לסטודנטיות הזקוקות למשאבים כספיים.[33] המלגה התבססה על תרומות של מלוף, סיסקל והווארד גרינברג, הבעלים של גלריית הווארד גרינברג המציגה ועוסקת בעבודתה.[34] מלוף השתמש בכספים שהתקבלו ממכירות ההדפסים וסרטו "למצוא את ויויאן מאייר" כדי לממן מלגה קבועה המוענקת על בסיס שנתי.[35] המלגה מוענקת ללא הליך הגשה ושלא על בסיס תואר, שנת לימוד או מדיום היצירה כדי לאפשר חופש אמנותי למקבליה. שמות המקבלים לא פורסמו בפומבי.

ארכיונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 הודיעה ספריית אוניברסיטת שיקגו כי אוסף מחקרי של צילומיה של מאייר נתרם על ידי מלוף.[36]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי צילומים של מאייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויויאן מאייר: צילומי רחוב. ברוקלין, ניו יורק:: פאוארהאוס, 2011. נערך על ידי ג'ון מלוף. עם הקדמה מאת מלוף והקדמה מאת ג'ף דייר. ISBN 978-1-57687-577-3
  • ויויאן מאייר: מחוץ לצללים. שיקגו, אילינוי: קובצי העיר, 2012. נערך על ידי ריצ'רד כהאן ומיכאל ויליאמס. ISBN 978-0978545093
  • ויויאן מאייר: פורטרטים עצמיים. ברוקלין, ניו יורק: פאוארהאוס, 2013.נערך בידי ג'ון מלוף. ISBN 978-1-57687-662-6
  • עין לעין: תמונות מאת ויויאן מאייר. שיקגו, אילינוי: קובצי העיר, 2014. . נערך עם טקסט על ידי ריצ'רד וויליאמס ומיכאל וויליאמס. ISBN 9780991541805
  • ויויאן מאייר: צלם נמצא. לונדון: הרפר עיצוב, 2014. נערך על ידי ג'ון מלוף עם טקסט מאת מרווין הייפרמן והווארד גרינברג. ISBN 9780062305534
  • עבודת הצבע. ניו יורק: הרפר עיצוב, 2014. הקדמה מאת ג'ואל מאיירוביץ וטקסט מאת קולין וסטרבק. ISBN 978-0062795571

ספרים על מאייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פמלה באנוס, ויויאן מאייר: חייו של צלם לפני ואחרי המוות. שיקגו: הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 2017. ISBN 978-0226470757
  • אן מרקס, הפיתוחים של ויויאן מאייר: הסיפור האמיתי של האומנת הצלמת. ברוקלין, ניו יורק: פאוארהאוס, 2018. מסת"ב 978-1576879030
  • נאדג'ה קופלר, ויויאן מאייר והמבט הנשקף: עמדות צילומיות על דיוקנאות עצמיים של נשים. בילפלד, תמליל, 2019. מסת"ב 978-3-8376-4700-6

סרטים דוקומנטריים על מאייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויויאן מאייר: מי צילם את התמונות של נני (2013) - ביים ג'יל ניקולס, בהפקה של ה- BBC[37]
  • תעלומת ויויאן מאייר (2013) - נחתך ושוחרר בארצות הברית[38]
  • למצוא את ויויאן מאייר (2013) - בבימויו של מלוף וצ'רלי סיסקל[39][40]
  • האישה במראה (2017) - בבימויו של ראיין אלכסנדר הואנג, סרט קצר ביוגרפי[41]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Finding Vivian Maier, November/December 2010, The Apartment Gallery (Apartment 02), Oslo, Norway.
  • March/April 2010, Bruun's Galleri, Århus, Denmark.
  • Finding Vivian Maier: Chicago Street Photographer, January–April 2011, Chicago Cultural Center.
  • Twinkle, twinkle, little star ..., January–April 2011, Galerie Hilaneh von Kories, Hamburg, Germany.
  • Vivian Maier, Photographer, April–June 2011, Russell Bowman Art Advisory, Chicago, Illinois.
  • Vivian Maier – A Life Uncovered, July–September 2011, German Gymnasium, London Street Photography Festival, London.
  • Vivian Maier, Photographer, July 2011 – January 2012, Hearst Gallery, New York.
  • Vivian Maier – A Life Uncovered, July–September 2011, Photofusion Gallery, London.
  • Vivian Maier, Photographer, September–November 2011, Stephen Cohen Gallery, Los Angeles.
  • December 2011 – February 2012, Steven Kasher Gallery, New York.
  • December 2011 – January 2012, Howard Greenberg Gallery, New York.
  • Vivian Maier – Hosted by Tim Roth, December 2011 – January 2012, Merry Karnowsky Gallery, Los Angeles.
  • Vivian Maier – Photographs January–April 2012, Jackson Fine Art, Atlanta.
  • Vivian Maier's Chicago, 2012–2014, Chicago History Museum, Chicago, Illinois.
  • A la recherche de Vivian Maier (In search of Vivian Maier), June/July 2011, Saint-Julien-en-Champsaur
  • A la recherche de Vivian Maier (In search of Vivian Maier), July–August 2011, the Gap Library, Gap, Hautes-Alpes, France.
  • Lo sguardo nascosto (The Hidden Glance), October–November 2012, Brescia, Italy.
  • Vivian Maier, April–June 2013, Antwerp, Belgium, Gallery51.
  • Vivian Maier: Out of the Shadows, April–June 2013, Tampa, Fl; Florida Museum of Photographic Arts.
  • Summer in the City, June–August 2013, Chicago, IL; Russell Bowman Art Advisory.
  • Vivian Maier, June–August 2013, Shanghai, China; Kunst.Licht Photo Art Gallery.
  • Vivian Maier: Out of the Shadows, July–September 2013, Toronto, ON; Stephen Bulger Gallery.
  • Vivian Maier: Out of the Shadows – The Unknown Nanny Photographer, August–October 2013, Durango, Colorado; Open Shutter Gallery.
  • Загадка Вивьен Майер (The Riddle of Vivian Maier), September–October 2013, Moscow, Russia; Центр фотографии имени братьев Люмьер (The Lumiere Brothers Center for Photography).
  • Vivian Maier: Picturing Chicago, October 2013, Chicago, IL; Union League Club.
  • Vivian Maier, November 2013 – June 2014, Tours, France; Jeu de paume, Paris.
  • Vivian Maier, November–December 2013, Galerie Frederic Moisan, Paris.
  • Vivian Maier: Out of the Shadows, January–February 2014, Cleveland, Ohio; Cleveland Print Room.
  • Certificates of Presence: Vivian Maier, Livija Patikne, J. Lindemann, January 17 – March 8, 2014, Milwaukee, WI; Portrait Society Gallery.
  • Vivian Maier: Out of the Shadows, January– March 2014, Minneapolis, MN; MPLS Photo Center.
  • Vivian Maier: Out of the Shadows, February–June 2014, San Francisco, CA; Scott Nichols Gallery.
  • See All About It: Vivian Maier's Newspaper Portraits, March–May 2014, Berkeley, CA; The Reva and David Logan Gallery at UC Berkeley's Graduate School of Journalism.
  • Vivian Maier, Photographer, March–May 2014, Fribourg, Switzerland; Cantonal and University Library.
  • Vivian Maier: Out of The Shadows, March–September 2014, Chicago, IL; Harold Washington Library.
  • Vivian Maier – A Photographic Journey, May–July 2014, Highland Park, IL; The Art Center Highland Park.
  • Vivian Maier, Amatorka, May–June 2014, Warsaw, Poland; Leica Gallery.
  • "Vivian Maier – Street Photographer", November 2014 – January 2015, Amsterdam, The Netherlands; FOAM.
  • O Mundo Revelado de Vivian Maier, São Paulo Museum of Image and Sound, São Paulo, Brazil, April–June 2015.
  • Vivian Maier – Street Photographer, July–October 2015, Nuoro, Sardinia, Italy.
  • Vivian Maier – In Her Own Hands, June–September 2016, Fundació Foto Colectania, Barcelona, Spain.
  • Vivian Maier – Street Photographer, May–August 2018, WestLicht, Vienna, Austria.
  • Vivian Maier: The Color Work, November 15, 2018 – March 2, 2019, Howard Greenberg Gallery.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויויאן מאייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ""Vivian Maier: A Life Discovered" hosted by Tim Roth at the Merry Karnowsky Gallery in Los Angeles. – Vivian Maier Photographer". Vivian Maier Photographer.
  2. ^ 1 2 Slattery, Ron. (July 2008) "Story", in Big Happy Fun House. Retrieved on January 11, 2011.
  3. ^ 1 2 Beck, Katie (21 בינואר 2011). "Vivian Maier: A life's lost work seen for first time". BBC. נבדק ב-21 בינואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 "Vivian Maier", Chicago Tonight, broadcast by WTTW, December 22, 2010. Retrieved on January 4, 2011
  5. ^ "Vivian Maier: La Fotógrafa Revelada". Corporación Cultural de Las Condes. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2015. נבדק ב-6 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "New doc exposes photo-snapping nanny Vivian Maier". נבדק ב-27 בינואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "2015 Oscar Nominations: Imitation Game, Meryl Streep, Still Alice & More". Out Magazine.
  8. ^ MacDonald, Kerri (2016). "A Peek Into Vivian Maier's Family Album". Lens Blog (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-6 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "From Factory to High Place as Artist, Jeanne J. Bertrand" (PDF). The Boston Globe. 23 באוגוסט 1902. נבדק ב-2 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ MacDonald, Kerri (2016). "Digging Deeper Into Vivian Maier's Past". Lens Blog (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-6 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ United States Federal Census 1940; New York, New York; Roll: T627_2653; Page: 8A; Enumeration District: 31-1242.
  12. ^ Cahan, Vivian Maier: Out of the Shadows, pp. 86–87
  13. ^ 1 2 Houlihan, Mary (January 2, 2011). A developing picture: The story of Vivian Maier, The Chicago Sun-Times. Retrieved on January 4, 2011.
  14. ^ 1 2 Cahan, Vivien Maier: Out of the Shadows, 2012, pp. 40–41
  15. ^ 1 2 Maloof, John (Director), Siskel, Charlie (Director) (9 בספטמבר 2013). Finding Vivian Maier (Motion picture). {{cite AV media}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  16. ^ Matthews, Linda (26 באוקטובר 2015). "Diary: Living with Vivian Maier". London Review of Books. 37 (20): 38–39. נבדק ב-17 בינואר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Lane, Anthony, "Candid Camera: 'Finding Vivian Maier' and 'The French Minister,'" New Yorker, March 31, 2014, p. 80-81
  18. ^ Cahan, Vivien Maier: Out of the Shadows, 2012, p. 263
  19. ^ 1 2 Cahan, Vivien Maier: Out of the Shadows, 2012, p.283
  20. ^ Newsletter January 2009 – Number IX (אורכב 03.01.2019 בארכיון Wayback Machine), Jefferson Park Historical Society. p. 2. "... we celebrated the publishing of a new book, 'Portage Park', authored by JPHS executive board members Dan Pogorzelski and John Maloof."
  21. ^ "Vivian Maier death notice". Chicago Tribune. 23 באפריל 2009. נבדק ב-18 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 "Little Miss Big Shot", The Independent (November 1, 2009). Retrieved on January 4, 2011.
  23. ^ Profetico, Cecilia (October 22, 2009)."Tras una subasta, encuentran 40.000 negativos escondidos en un mueble", Clarín (Buenos Aires) in Spanish; Thorén, Line (November 9, 2009)."Hemlös fotograf slår igenom – efter sin död", Aftonbladet (Stockholm) in Swedish. Retrieved on January 4, 2011.
  24. ^ Kennedy, Randy (5 בספטמבר 2014). "The heir's not apparent". The New York Times. נבדק ב-10 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Clark, Nick (8 בספטמבר 2014). "Relatives fight over Vivian Maier's rare photos". The Independent. London. נבדק ב-10 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Meisner, Jason, 2015,"Artist Challenges County on Vivian Maier's Estate", Chicago Tribune, 14 May, p. 6.
  27. ^ John Maloof (2011). Street Photographer. powerHouse Books. p. 5. ISBN 978-1-57687-577-3.
  28. ^ Hornaday, Ann (14 באפריל 2014). "'Finding Vivian Maier' movie review: Portrait of a great, if not a straight, shooter". The Washington Post. נבדק ב-30 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Kotlowitz, Alex (במאי–ביוני 2011). "The Best Street Photographer You've Never Heard Of". Mother Jones. נבדק ב-11 בנובמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Meyers, William (3 בינואר 2012). "The Nanny's Secret". wsj.com. נבדק ב-2 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Smith, Roberta (19 בינואר 2012). "Vivian Maier: 'Photographs From the Maloof Collection'". The New York Times. נבדק ב-6 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Cahan, Vivien Maier: Out of the Shadows, 2012, p. 262
  33. ^ "News: SAIC Establishes Vivian Maier Scholarship for Female Artists". Newcity Art (באנגלית אמריקאית). 10 ביוני 2014. נבדק ב-2 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Vivian Maier – Artists – Howard Greenberg Gallery". www.howardgreenberg.com. נבדק ב-2 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Vivian Maier Scholarship Fund – Vivian Maier Photographer". Vivian Maier Photographer (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ http://www.chicagotribune.com/entertainment/museums/ct-ent-vivian-maier-prints-donated-uofc-0720-20170719-story.html
  37. ^ "Vivian Maier: Who Took Nanny's Pictures (2013)". IMDb. נבדק ב-16 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "The Vivian Maier Mystery (2013)". IMDb. נבדק ב-16 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Finding Vivian Maier (2013)". IMDb. נבדק ב-16 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Woodward Richard (25 במרץ 2014). "Nanny Strangest: On "Finding Vivian Maier"". The Wall Street Journal. נבדק ב-18 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ The Woman in the Mirror, IMDb, נבדק ב-11 באוקטובר 2019 {{citation}}: (עזרה)


ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ויויאן מאייר".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ויויאן_מאייר&oldid=37370096"