ובלי פוסברי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מודל נשק  |
| מדינה מייצרת |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| יצרן |
וובלי וסקוט |
| תקופת השימוש |
1901–הווה (כ־123 שנים) |
| יחידות שיוצרו |
4,750 |
| מידע טכני | |
| קליבר |
.455 Webley |
  | |
אקדח התופי הדורך עצמית ובלי-פוסברי הוא אקדח תופי חצי אוטומטי המופעל ברתיעה שתוכנן על ידי לוטננט קולונל ג'ורג' וינסנט פוסברי, נושא צלב ויקטוריה, ויוצר על ידי חברת ובלי & סקוט בין השנים 1901–1924. האקדח ניתן לזיהוי בקלות על פי חריצי הזיג-זג שעל התוף.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אקדחים חצי אוטומטיים החלו להופיע כאשר קולונל פוסברי (1832–1907) תכנן אקדח שדורך את הפטיש ומסובב את התוף על ידי החלקת הקנה, התוף והפטיש חזרה על גבי חלקו התחתון של האקדח. דגם אב הטיפוס לאקדח זה היה אקדח תופי קולט בעל פעולה בודדת (אנ'). פוסברי רשם את המצאתו כפטנט ב-16 באוגוסט 1895, שיפורים נוספים לפטנט נרשמו ביוני ובאוקטובר 1896.[1]
פוסברי לקח את עיצוב האקדח לפ. ובלי & בנו של בירמינגהם (P. Webley & Son of Birmingham), שהתמזגה מאוחר יותר עם חברות הנשק ויליאם צ'ארלס סקוט ובניו וריצ'רד אליס ובנו ב-1897 כדי ליצור את חברת ובלי & סקוט, שהייתה היצרנית האקדחים העיקרית עבור הצבא הבריטי וכן ייצרה כלי נשק לשימוש אזרחי. ובלי המשיכה בפיתוח ועיצוב האקדח והאקדח התופי הדורך עצמית ובלי-פוסברי הוצג בתחרות ירי בביסלי ביולי 1900.[1]
בשימוש אזרחי, הובלי-פוסברי היה פופולרי בקרב יורים ספורטיבים. אקדחים אחרים מאותה התקופה, פעלו בעיקר על ידי דריכה ישירה של הפטיש עם האגודל או עקיפה על ידי חיבור ההדק לפטיש מה שגרם ללחיצה על ההדק לדרוש כוח רב יותר. יתרונו של הובלי-פוסברי הוא שהוא אימץ את יתרונות שני מגנגנונים אלה ודילג על חסרונותיהם. הוא איפשר לחיצת הדק קלה שהשאירה פחות מקום לסטיות עקב תזוזת היורה בזמן הלחיצה על ההדק ובו זמנית איפשר ירי רציף ומהיר מבלי התעסקות עם הפטיש. בשנת 1902, וולטר ויננס, יורה ספורטיבי מפורסם מאותה התקופה, השתמש בובלי-פוסברי בכדי לפגוע שש יריות במטרה בגודל 2 אינץ' (5.1 סנטימטרים) ממרחק 9.14 מטרים בפרק זמן של שבע שניות. באמצעות טען תוף מהיר (אנ') מסוג פרידו הוא הצליח לקלוע שתים עשרה פגיעות במטרה בגודל 3 אינץ' (7.6 סנטימטרים) בפרק זמן של כ-15 שניות.[2]
שימוש בזמן מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שובלי ראה בנשק זה בתור נשק צד אידיאלי עבור חיילי פרשים, הובלי-פוסברי מעולם לא אומץ כנשק צד ממשלתי רשמי. אורכו 28 סנטימטרים ומשקלו כ-1239 גרמים ללא תחמושת, הובלי-פוסברי היה אקדח כבד ומסורבל אפילו בסטנדרטים של אותם הימים. יוצרו מספר דגמים של אקדחי ובלי-פוסברי. הובלי-פוסברי היה בשימוש מוגבל במלחמות הבורים כמו גם במלחמת העולם הראשונה, על ידי קצינים בריטים שרכשו את האקדח באופן פרטי.[3]
דיווחים מהשטח העלו כי הובלי-פוסברי רגיש יותר למעצורים בתנאי מלחמה של בוץ וגשם מאקדחים אחרים מאותה התקופה עקב מנגנונו הייחודי. מקובל לטעון שהובלי-פוסברי דרש אחיזה הדוקה כדי שמנגנון הדריכה העצמית ינוע כראוי וידרוך את הנשק.[3]
ייצורו הופסק ב-1924, עם ייצור כולל של פחות מ-5,000 אקדחים. אקדחים רבים נותרו ללא קונה, והדגם הוצג בקטלוגים של ובלי משנת 1939.[4]
מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנגנון הייחודי של אקדח הובלי-פוסבר מבוסס על הפרדת האקדח לשני חלקים עיקריים, החלק העליון הכולל את: הקנה, התוף, והפטיש והחלק תחתון הכולל את: ההדק, הידית ומסילה שהחלק העליון יכול להחליק עליה. בעת ירי החלק העליון נדחף כולו אחורה על ידי הרתע בעוד שהחלק התחתון נשאר מקובע, ותוך כדי פעולת הדחיפה חזרה, הפטיש נדחף אחורה ונדרך מחדש. במקביל לדריכת הפטיש, בליטה, במודלים החדשים יותר מופיעה בצורת יהלום, הממוקמת בחלק התחתון על המסילה, מחליקה דרך חריצי התוף ומנחה אותו להסתובב, מה שמכין את האקדח ליריה נוספת לאחר כל ירייה.[3]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פטנט ובלי-פוסברי, 1897 -
אקדח ובלי פוסברי .455 -
ובלי-פוסברי דגם .455 -
קליעי SAA .455 לובלי -
מאוזר M78, תוף בעל חריצי זיגזג
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Kinard, Jeff (2004). Pistols: An Illustrated History of Their Impact. ABC-CLIO. p. 144. ISBN 978-1-85109-470-7.
- ^ Foltz, Frederick (1903). "Webley-Fosbery Revolver". In Rodenbough (ed.). Journal of the Military Service Institution. Vol. 23. Military Service Institution of the United States. pp. 434–436.
- ^ 1 2 3 World Guns, Modern Firearms: Handguns - Webley-Fosbery automatic revolver, Retrieved 31-03-2011
- ^ Gordon, Bruce (1992). Webley & Scott Automatic Pistols. Verlag Stocker Schmid. p. 85.