השער האחורי

השער האחורי היה מדור הומוריסטי שהתפרסם בעמודו האחרון של המקומון התל אביבי "העיר" בין השנים 2001-1989.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של המדור בשנת 1989. עורך "העיר" דאז, חזי לסקלי, ליקט מודעות מוזרות ומשעשעות ממדור המודעות ללא תשלום "קחתן", וריכז אותן בעמודו האחרון ("השער האחורי") של העיתון. למודעות אלה הוסיף מספר ציטוטים, ובמרכז העמוד הוסיף יצירת אמנות.

בשלב מסוים, כשמאגר הציטוטים החל להידלדל, החל לסקלי להמציא ציטוטים, שנאמרו לכאורה מפיהן של דמויות שאף הן לא היו ולא נבראו. עד מהרה הצטרפו אליו גם מודי בר און ויוסף אל דרור.

בשנת 1991 החל עוזי וייל לכתוב את המדור, והוא שעיצב כמה מהדמויות המרכזיות שהופיעו בו לאורך השנים. הדמויות קיבלו נפח, וציטוטיהן התרחבו לפסקאות. דרך אותן דמויות, שחלקן התבטאו בבוטות ובעילגות, נוצרה סאטירה על החברה הישראלית, שלא חששה לעסוק גם בפרות קדושות כמו השואה, רצח רבין או השד העדתי. בכך, הפך השער האחורי לפורץ דרך בדברי ימי ההומור הישראלי.

וייל היה אחד מכותבי תוכנית הטלוויזיה "החמישייה הקאמרית", ששודרה באמצע שנות ה-90. מספר מערכונים בה התבססו על קטעים שפורסמו קודם לכן במדור.

בשנת 2001 התכוון וייל לפרסם קטע הכולל אזכור של יחסי מין מפורשים בין שתיים מהדמויות, שלום טוקשה ואפרת ניצן, בת 6 וחצי. מערכת העיתון סירבה לפרסם את הקטע, כדי לא לתת במה לפדופיליה. וייל החליט להתפטר מכתיבת המדור, מה שהביא לסגירתו^[1].

בשנת 2006 יצא הספר "חייו ומותו של השער האחורי", ובו ליקט וייל את הציטוטים והקטעים שנכתבו לאורך השנים בשער האחורי^[2].

בשנת 2011 התחיל וייל לכתוב סטטוסים באתר פייסבוק בסגנון מדור "השער האחורי", והם צברו עוקבים רבים תוך זמן קצר^[3].

סדרת ההמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – 8 דקות ביום

כשנה לאחר סגירת הפינה נפלה בידי וייל הזדמנות להחזירה כתוכנית טלוויזיה, כאשר בפריים טיים של הערוץ הראשון נוצר חור בן 8 דקות. כחודש וחצי לאחר שהציע פיילוט מצולם, ב-15 בדצמבר 2002, התוכנית "8 דקות ביום" עלתה לאוויר, מדי יום ב-20:15. התוכנית כללה כעשרים דמויות קבועות, מחציתן באו מהשער האחורי, ורכשה אהדת קהל ומבקרים.

הדמויות המרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום טוקשה: ערס עם ביטחון עצמי שנשים נופלות לרגליו. מזלזל בעולם בכלל ובאשכנזים בפרט. מעיד על עצמו כבעל איבר מין ענק, חובב מעשי סדום לרוב עם תרנגולות.
רונית כרמלי, רווקה: רווקה בת 37, שיוצאת עם הגברים הלא נכונים. אימה הפולניה יורדת לחייה על כך שאינה נשואה (ושאינה מוצלחת באופן כללי), ובכל הזדמנות (כמעט) מכנה אותה "זונה".
שפי צח: גבר שאשתו בוגדת בו עם "הידיד שלה שמעון" מתחת לאף שלו, והוא לעולם לא שם לב.
אפרת ניצן, בת 6 וחצי: ילדה המנבלת את פיה ללא הפסק, עם ידע בענייני מין וסמים שלא היה מבייש את שלום טוקשה. בשנת 2008 הופיעה דמות זו גם בסדרת הטלוויזיה שכתב וייל לערוץ 10, "גם להם מגיע", בגילומה של ענת מגן-שבו.
הרב המוטורי הראשון לציון, משה דוד ח"י בוסקילה: רב שאמרותיו ופסקי ההלכה שלו קשורים כולם בענייני תחבורה.
דב הכותל: הדב הממונה על הכותל המערבי.
שמעון מ"חזי ושמעון מניקור-פדיקור": שותף עם אחיו הגדול חזי בעסק המניקור-פדיקור. יש לו חלומות משל עצמו לעבוד בהיי-טק ("עסקי הסטארט-האפ", כפי שהוא קורא לזה), אבל בסוף תמיד עושה מה שחזי אומר לו.
פרופ' קרל גוסטב: פרופסור יקה שתקוע בלבנט.
דובר מכון וולקני: מתאר ניסויים ביזאריים שנערכים במכון וולקני.
פיליפ כהן-בנדיט השף המקיא: שף שמצליח תמיד להקיא על הארוחות שהכין, וזה סימן ההיכר המקצועי שלו.
תא"ל כפיר עוז - קצין צה"ל בכיר סטראוטיפי, שבמרכז הקטעים שלו לרוב עומדת מערכת היחסים המשונה שלו עם אשתו.
דני בהדני - דמות "גנרית" של גבר ישראלי המשמשת להתבטאויות בנאליות וחסרות ייחוד.
תום כדורי - נכדו התינוק של הרב כדורי, שלמרות היותו בן שנה מסוגל לדבר ואף ניחן בכוחות קסם שונים.
יגאל עמיר - גרסה פיקטיבית של רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, שמתאר את החיים בכלא, לועג לחברי כנסת מהשמאל, ומנהל מערכת יחסים חד-צדדית עם ביטון הסוהר.
ג'וני הסמארק מהחלל החיצון - כשמו כן הוא ובכל מיני וריאציות.