השימפנזה השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השימפנזה השלישית: האבולוציה והעתיד של החיה האנושית (אנגלית: The Rise and Fall of the Third Chimpanzee: How Our Animal Heritage Affects the Way We Live) הוא ספר משנת 1991 מאת הפיזיולוג ג'ארד דיימונד, הנוגעים למקורות בקרב בעלי חיים של התנהגות אנושית.

הספר עוקב אחר סדרת מאמרים שפרסם דיימונד, הבוחנים את העדויות והפרשנות שלהן במינים הקשורים, כולל מאפיינים תרבותיים או מאפיינים הנחשבים לרוב כייחודיים במיוחד לבני אדם.

דיימונד בוחן את השאלה כיצד הגיע ההומו סאפיינס לדומיננטיות לעומת קרוביו הקרובים ביותר, כגון שימפנזים, ומדוע קבוצה אחת של בני אדם ( האירו-אסייתים ) הגיעה לשלוט באחרים ( עמים ילידים ביבשת אמריקה, למשל). בתשובה לשאלות אלו, מיישם דיימונד (פרופסור בתחומי הפיזיולוגיה והגאוגרפיה ) מגוון טיעונים ביולוגיים ואנתרופולוגיים כדי לדחות השקפות הגמוניות מסורתיות לפיהן העמים הדומיננטיים הגיעו מזן גנטי "עליון" וטוען במקום זאת כי אותם עמים שהגיעו לשלוט באחרים עשו זאת בגלל יתרונות שנמצאו בסביבה המקומית שלהם שאפשרו להם לפתח אוכלוסיות גדולות יותר, חסינות רחבה יותר למחלות וטכנולוגיות מעולות לחקלאות ולוחמה .

השימפנזה השלישית גם בוחנת כיצד אסימטריה בהתנהגות הזדווגות של גברים ונשים נפתרת באמצעות מבנים חברתיים שונים בתרבויות, וכיצד מגע ראשון בין ציוויליזציות לא שוות מביא כמעט תמיד לרצח עם. הספר מסתיים בכך שהתקדמות טכנולוגית עלולה לגרום להתדרדרות סביבתית בקנה מידה המוביל להכחדה.

הספר פורסם בבריטניה בשנת 1991 על ידי Radius תחת הכותרת The Rise and Fall of the Third Chimpanzee: How Our Animal Heritage Affects the Way We Live ובארצות הברית בשנת 1992 על ידי HarperCollins תחת הכותרת The Third Chimpanzee: The Third Chimpanzee: The האבולוציה והעתיד של חיית האדם . בשנת 2014, דיימונד פרסם גרסה מותאמת לצעירים בהוצאת Seven Stories Press בשם, השימפנזה השלישית לצעירים .

ארגון וסיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מצליח לקשר יחד טיעון קוהרנטי, שחלק גדול ממנו היה חדשני בזמן הפרסום. דבר זה מאתגר נוכח היריעה הרחבה בה עוסק הספר. דיימונד משתמש בתובנות מתחומים רבים כולל היסטוריה, בלשנות, אנתרופולוגיה, ביולוגיה אבולוציונית, ועוד . השימפנזה השלישית מתארת את דיוקן של הצלחתה של האנושות וגם של הפוטנציאל שלה לאסון. השימוש במגוון של תחומי מחקר כדי לתאר היסטוריה רחבה שימש בהמשך את דיימונד גם בספרי נוספים של דיימונד שהרחיבו והמשיכו את הספר.

הספר מחולק לחמישה חלקים. החלק ראשון עוסק בדמיון בין בני אדם לשימפנזים.

החלק השני מתייחס לדימורפיזם מיני אצל יונקים, ובמיוחד בבני אדם, ואת המכניקה של הברירה המינית. החלק שלישי מרחיב את ההשפעות של הברירה הטבעית בתחומים כמו שפה, אמנות, ציד וחקלאות, דרך הרעיון של איתות כנה - אותות שיש להם עלות אמיתית. החלק רביעי מתייחס לקולוניליזם. מדוע שהאירואסיאנים הגיעו לשלוט בתרבויות אחרות (נושא זה מורחב בספר אחר של דיימונד - רובים, חיידקים ופלדה). החלק החמישי עוסק בהשפעה סביבתית והכחדה - ציוויליזציות נקלעות לפעמים לתחרויות עליונות פנימיות, דבר שגורם להרס סביבתי ולהרס אותה תרבות (נושא שמורחב בספר התמוטטות).

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם לעברית בשם "השימפנזה השלישי" על ידי גבי פלג, ויצא בהוצאת ספרית מעריב ב-1994.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימפנזה השלישי זכה בפרס החברה המלכותית לספרי מדע לשנת 1992 ופרס הספרים של לוס אנג'לס טיימס בשנת 1992.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2021, מרטין ל. גור, כותב השירים הראשי של דפש מוד, הוציא מיני-אלבום בהשראת הספר ונקרא על שמו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]