השבט השלושה עשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השבט השלושה עשר
The Thirteenth Tribe
מידע כללי
מאת ארתור קסטלר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית
נושא ממלכת הכוזרים
הוצאה
הוצאה Hutchinson (אנ')
תאריך הוצאה 1976 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 244
קישורים חיצוניים
מסת"ב 0-394-40284-7
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השבט השלושה עשר הוא ספר מאת הסופר והעיתונאי ארתור קסטלר שיצא לאור בשנת 1976. הספר פורש את הטענה שלפיה מקורם של היהודים האשכנזים אינו מהעברים בני העת העתיקה, אלא מהכוזרים, עם ממוצא טורקי. קסטלר מעלה את ההיפותזה שהכוזרים שהתגיירו היגרו מערבה אל מזרח אירופה כשהאימפריה הכוזרית קרסה.

קסטלר השתמש בעבודות קודמות מאת דאגלס מורטון דנלופ, רפאל פטאי ואברהם פולק כמקורות לעבודתו. כוונתו הנקובה הייתה לשלול את האנטישמיות על ידי הפרכת הבסיס הגזעי שלה.

הביקורות הפופולריות על הספר היו מעורבות, וביקורות אקדמאיות על הספר היו שליליות באופן כללי, והביוגרפים דייוויד סזרני ומייקל סקאמל, שחיברו ביוגרפיות על קסטלר, ביקרו זאת.

הספר תורגם לעברית על ידי חיים לוי ויצא לאור בהוצאת מאזנים בתש"ס.

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטלר מקדם את הטענה שהיהודים האשכנזים הם לא צאצאיהם של בני ישראל ההיסטוריים, אלא של הכוזרים, עם טורקי שמוצאו בין הים השחור לים הכספי וצפונית לשם, שם הוקמה ממלכה כוזרית. ההיפותזה של קסטלר היא שהכוזרים, שהמירו את דתם ליהדות במאה ה-8, נדדו מערבות אסיה אל השטח שהוא כיום מזרח אירופה (בעיקר אוקראינה, פולין, בלארוס, ליטא, הונגריה וגרמניה) במאות ה-12 וה-13, בזמן שהאימפריה הכוזרית קרסה.

בסופו של הפרק האחרון בספר, קסטלר מסכם את תוכן הספר ואת כוונותיו כך:

בחלק הראשון של הספר ניסיתי לגלות את ההיסטוריה של האימפריה הכוזרית בהתבסס על מעט המקורות הקיימים. בחלק השני, פרקים 5–7, אספתי את הראיות ההיסטוריות שמעידות שחלק הארי של יהדות מזרח אירופה - וכך יהדות העולם - היא ממוצא טורקי-כוזרי, ולא שמי. בפרק האחרון ניסיתי להראות שהראיות האנתרופולוגיות מצטרפות להיסטוריות בהפרכת האמונה הנפוצה בגזע יהודי שמוצאו בשבט התנ"כי.

המקור באנגלית
In Part One of this book I have attempted to trace the history of the Khazar Empire based on the scant existing sources. In Part Two, Chapters V-VII, I have compiled the historical evidence which indicates that the bulk of Eastern Jewry — and hence of world Jewry — is of Khazar-Turkish, rather than Semitic, origin. In the last chapter I have tried to show that the evidence from anthropology concurs with history in refuting the popular belief in a Jewish race descended from the biblical tribe.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתיאס גרדנל (אנ') כתב שטענתו של קסטלר "מבוססת בחלקה על אנתרופולוגיה חובבנית"[1], ושטיעוניה המדעיים מגיעים מהספר "The Myth of a Jewish Race" משנת 1975 מאת רפאל פטאי וביתו ג'ניפר.[2] היא גם מסתמכת על עבודותיהם של היסטוריונים מוקדמים יותר, במיוחד ספרו של ההיסטוריון הרוסי-ישראלי אברהם פולק, "כזריה: תולדות ממלכה יהודית",[3][4] ו-"History of the Jewish Khazars" משנת 1954 של דאגלס מורטון דנלופ, מחבר שקסטלר עצמו מתאר כמקור עיקרי.[5] ניל מקאינס כותב שדנלופ היה, לעומת זאת, "הרבה יותר זהיר" במסקנותיו, כפי שהיו גם היסטוריונים אחרים בתחום הכוזרים, כמו פיטר גולדן (אנ') ומשה שולבס.[5] גולדן עצמו תיאר את הספר כ"שנוי במחלוקת", וציין שהוא כלל "טענות מרחיקות לכת על מורשת והשפעה כוזריות".[6]

סיבתו של קסטלר לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל סקאמל, שכתב את הביוגרפיה של קסטלר, כתב שקסטלר סיפר לביולוג הצרפתי פייר דבריי-ריצן שהוא "היה משוכנע שאם הוא יוכל להוכיח שרוב יהודי מזרח אירופה (אבותיהם של האשכנזים המודרניים) היו צאצאיהם של הכוזרים, הבסיס הגזעי לאנטישמיות יופרך והאנטישמיות עצמה תוכל להיעלם".[3] על פי ג'ורג אורבן (אנ'), הרצון של קסטלר לקשר בין היהודים האשכנזים לכוזרים היה "מבוסס על אמונה מרומזת שהעושר האינטלקטואלי וההשפעה הבינלאומית של ההונגרים והיהודים, בפרט היהודים ההונגרים, היה בגלל זיקה לא מוסברת אבל בפירוש עתיקה בין שני העמים".[7]

קבלה והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי?", שלמה זנד כותב ש"בזמן שהכוזרים הפחידו את ההיסטוריונים הישראלים, שאף אחד מהם לא פרסם מאמר בנושא, 'השבט השלושה עשר' של קסטלר עצבן ועורר תגובות כועסות. לקוראי העברית אין גישה לספר עצמו הרבה שנים, והם לומדים עליו רק דרך הגינויים הארסיים".[8] במאמר בוול סטריט ג'ורנל, אוון גולדסטיין כתב ש"זנד מציע שאלו שתקפו את ספרו של קסטלר עשו זאת לא בגלל שהוא חסר איכות, אלא בגלל שהמבקרים היו פחדנים ומונעים מאידאולוגיה. 'איש אינו רוצה ללכת לחפש מתחת לסלעים שעקרבים ארסיים מסתתרים מתחתם, מחכים לתקוף את הדימוי העצמי של האתנוס הקיים ושאיפותיו הטריטוריאליות'."[9]

בעולם הערבי, התיאוריה שהעלה קסטלר בספרו אומצה בידי אנשים שטענו שאם מוצא היהודים האשכנזים הוא כוזרי בעיקרו, ולא שמי, אין להם שוב תביעה היסטורית לשטח מדינת ישראל, והם גם לא מושא ההבטחה המקראית של כנען לבני ישראל, וכך בניגוד לבסיס התאולוגי של הציונות הדתית היהודית וגם של ציונים נוצרים.[10][11] ציר ערב הסעודית באו"ם טען שהתיאוריה של קסטלר "שללה את זכותה של ישראל להתקיים".[12] קסטלר לא ראה את המורשת הכוזרית לכאורה כשלילה של תביעתם של היהודים לארץ ישראל, שהוא סבר שהתבססה על החלטת האו"ם ולא על בריתות מקראיות או ירושה גנטית.[1][13] לדעתו, "הבעיה של ההתערבבות הכוזרים לפני אלף שנים... אינה רלוונטית לישראל המודרנית".[13]

ספרו של קסטלר שובח בידי המגזין הנאו-נאצי "The Thunderbolt" כ"הפצצה הפוליטית של המאה",[12] ונתמכה בהתלהבות בידי חסידי תנועת הזהות הנוצרית.[1][14] ע"פ ג'פרי קפלן (אנ'), "השבט השלושה עשר" היה "המקור העיקרי של 'הזהות הנוצרית' לתאוריית הכוזרים"; הם הרגישו שספרו של קסטלר אישש את אמונותיהם שלהם בנוגע ליהודים.[13][15] גולדסטיין כתב "קסטלר והתיאוריה הכוזרים שקידם חיות בביצות הקדחת של תנועת העליונות הלבנה".[16] מייקל ברקון (אנ') כתב שקסטלר היה ככל הנראה "לא מודע לשימוש שאנטישמים עשו בתאוריית הכוזרים".[13]

לאחר שהספר יצא לאור לראשונה, פיצרוי מקלין קרא לספר "מצוין" ב-"New York Times Book Review"; הוא כתב ש"ספרו של מר קסטלר הוא קריא כפי שהוא מעורר מחשבה. שום דבר לא מעניין יותר מהמיומנות, האלגנטיות והבקיאות שבה הוא מציג את העובדות ומפתח את התאוריות שלו".[17] בביקורת על הספר בשביל ה-Washington Report on Middle East Affairs, העיתונאית והסופרת גרייס הלסל (אנ') תיארה את הספר כ"ספר שנחקר בקפידה" ש"מפריך את התפיסה של 'גזע' יהודי".[18]

למרות כמה ביקורות חיוביות, ג'יימס א. בוורלי כותב ש"כש'השבט השלושה עשר' יצא לאור, הביקורות האקדמיות עליו היו מהירות, פומביות ושליליות באופן כללי",[19] ואוון גולדסטיין מציין שהספר "הותקף בידי המבקרים".[9] ביקורת במגזין Time מאוגוסט 1976 תיארה את התאוריה של קסטלר כ"פשוטה מדי, למרות המאמץ הברור והזמן שהמחבר השקיע במחקר שלו", וציינה ש"קסטלר מציע שטף של מידע אבל לא מספיק עובדות מוצקות כדי לתמוך בטענה שלו".[20] ביקורת במגזין National Review מנובמבר 1976 ציינה שלספר "לא היה את הערך של מחקר כנה ומבוצע כהלכה ולא את הפנייה הרגשית של פולמוס שנוי במחלוקת - רק את סימני ההיכר של ספר שנחקר בצורה גרועה ונכתב בחפזון".[21] הניתוח של קסטלר תואר כ"תערובת של אטימולוגיות שגויות ומקורות ראשוניים שפורשו לא נכון" בידי שמעון אברמסקי ב-1976[22] וחיים מקובי ב-1977.[23]

ברקון תיאר את הספר כ"מחקר אקסצנטרי", וכתב שקסטלר היה "לא מצויד במומחיות שהנושא עלול להצריך", אבל הוא "אף על פי כן עשה ניסיון רציני של חובבן לחקור ולתמוך בתאוריה".[13] גרשון ד. הונדרט, פרופסור להיסטוריה של יהדות פולין, כתב ב-2006 ש"אין ראיות לתמוך בתאוריה שאבותיהם של יהודי פולין היו יהודים שהגיעו ממלכת כזריה היהודית שבקרים", ותיאר את קסטלר כ"המצודד הידוע ביותר" בתאוריה.[4] ג'פרי גולדברג כתב ב-2009 שהספר היה "שילוב של [רעיונות] נשכחים ומוטלים בספק".[16]

כותבי ביוגרפיות של קסטלר גם היו ביקורתיים כלפי הספר. בספר "Arthur Koestler: The Homeless Mind" משנת 1998, דייוויד סזרני כתב שהספר "עושה שימוש סלקטיבי בעובדות בשביל מסקנה פולמוסית באופן מוגזם" ושהוא "מגוחך כמחקר".[5] בספר "Koestler: The Literary and Political Odyssey of a Twentieth-Century Skeptic" משנת 2009, מייקל סקאמל כתב שהתאוריה של קסטלר "הייתה כמעט לגמרי משוערת ומבוססת על הראיות הנסיבתיות הדקיקות ביותר".[3]

מחקר גנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר משנת 2005 שנערך בידי נבל (Nebel) ואחרים, שמתבסס על סימנים פולימורפיים של כרומוזום Y, הראה שיהודים אשכנזים קרובים לקבוצות יהודיות ומזרח-תיכוניות אחרות יותר מלאוכלוסיות שבקרבן הם חיו באירופה. עם זאת, נמצא ש-11.5 אחוזים מהאשכנזים הזכרים משתייכים להפלוגרופ (אנ') R1a, שושלת כרומוזום Y הדומיננטית בקרב אנשי מזרח אירופה, מה שמעיד על זרימת גנים אפשרית. בהתייחסם ל"השבט השלושה עשר", עורכי המחקר כתבו ש"כמה מחברים טוענים שאחרי קריסת הממלכה שלהם בחצי השני של המאה ה-10, הכוזרים שהתגיירו נטמעו באוכלוסייה היהודית-אשכנזית המופיעה במזרח אירופה". הם סיכמו: "לעומת זאת, אם הכרומוזומים R-M17 בקרב היהודים האשכנזים אכן מייצגים שרידים מהכוזרים המסתוריים, אז לפי המידע שבידינו, התרומה שהותירו מיוחסת לאב מייסד אחד או כמה גברים קרובים, ולא עולה מעבר לכ-12 אחוזים מהאוכלוסייה האשכנזית בהווה".[24]

מייקל בלטר (אנ') כתב בכתב העת Science שהטענה של קסטלר "מתעמתת עם כמה וכמה מחקרים אחרונים שמראים שליְהוּדִיּוּת, כולל הגרסה האשכנזית, יש שורשים גנטיים עמוקים". הוא מאזכר מחקר משנת 2010 של הגנטיקאי הארי אוסטרר (אנ') שמצא שיהודים אשכנזים "מקובצים קרוב יותר ליהודים ספרדים או מזרח תיכוניים, ממצא שהחוקרים אומרים שלא עקבי עם ההיפותזה הכוזרית" ומסכם ש"כל שלוש הקבוצות היהודיות - מזרחים, ספרדים ואשכנזים - חולקות סימנים גנטיים משותפים שמבדילים אותן מאוכלוסיות אחרות ברחבי העולם". הגנטיקאי נואה רוזנברג (אנ') טען שלמרות שמחקרי DNA אחרונים "לא נראה שתומכים" בהיפותזה הכוזרית, הם "גם לא סותרים אותה לחלוטין".[25]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Gardnell, Mattias, Gods of the Blood: The Pagan Revival and White Separatism, Duke University Press, 2003, עמ' 124, ISBN 978-0-8223-3071-4
  2. ^ Biale, David, Blood and Belief: The Circulation of a Symbol Between Jews and Christians, University of California Press, 2008, עמ' 259, ISBN 978-0-520-25798-6
  3. ^ 1 2 3 Scammel, Michael, Koestler: The Literary and Political Odyssey of a Twentieth-Century Skeptic, Random House, 2009, עמ' 546, ISBN 978-0-394-57630-5
  4. ^ 1 2 Hundert, Gershon David, Jews in Poland-Lithuania in the Eighteenth Century: A Genealogy of Modernity, University of California Press, 2006, עמ' 6 הערת שוליים 6, ISBN 978-0-520-24994-3
  5. ^ 1 2 3 McInnes, Neil, Koestler and His Jewish Thesis, The National Interest, סתיו 1999
  6. ^ Golden, Peter B., "Khazar Studies: Achievements and Perspectives", in Golden, Peter B.; Ben-Shammai, Haggai; Róna-Tas, András. The World of Khazars: New Perspectives, Brill Publishers, 2007, ISBN 978-90-04-16042-2, p. 9.
  7. ^ Urban, George, Radio Free Europe and the Pursuit of Democracy, Yale University Press, 1997, עמ' 200, ISBN 978-0-300-06921-1
  8. ^ שלמה זנד, מתי ואיך הומצא העם היהודי?, רסלינג, 2009
  9. ^ 1 2 Goldstein, Evan R., Where Do Jews Come From?, וול סטריט ג'ורנל, 29 באוקטובר 2009
  10. ^ The Khazar Myth and the New Anti-Semitism,Steven Plaut, web.archive.org, ‏2011-03-25
  11. ^ Rossman, Vadim, Russian Intellectual Antisemitism in the Post-Communist Era, University of Nebraska Press, 2002, עמ' 86, ISBN 978-0-8032-3948-7
  12. ^ 1 2 Scammel, Michael, Koestler: The Literary and Political Odyssey of a Twentieth-Century Skeptic, Random House, 2009, עמ' 547, ISBN 978-0-394-57630-5
  13. ^ 1 2 3 4 5 Barkun, Michae, Religion and the Racist Right: The Origins of the Christian Identity Movement, University of North Carolina Press, 1994, עמ' 144-145, ISBN 978-0-8078-4638-4
  14. ^ Lewis, James R.; Petersen, Jesper Aagaard., Controversial New Religions, Oxford University Press, 2005, עמ' 397, ISBN 978-0-19-515683-6
  15. ^ Kaplan, Jeffrey, Radical Religion in America: Millenarian Movements from the Far Right to the Children of Noah, Syracuse University Press, 1997, עמ' 48 ו-191, ISBN 978-0-8156-0396-2
  16. ^ 1 2 Inventing Israel - Tablet Magazine, web.archive.org, ‏2020-02-15
  17. ^ Maclean, Fitzroy, Shalom Yisrah, The New York Times Book Review, 29 באוגוסט 1976
  18. ^ Halsell, Grace, Book Reviews: The Thirteenth Tribe, Washington Report on Middle East Affairs, מאי/יוני 1991, עמ' 71
  19. ^ Beverley, James A, Nelson's Illustrated Guide to Religions, Thomas Nelson, 2009, עמ' 342, ISBN 978-0-7852-4491-2
  20. ^ Sheppard, R.Z, Books: Caucasian Connection, Time, 23 באוגוסט 1976
  21. ^ Majeski, Jane. "Chutzpah: The Thirteenth Tribe, by Arthur Koestler", National Review 27, 12 November 1976, p. 1248, cited in Blumstock, Robert. "Going Home: Arthur Koestler's Thirteenth Tribe", Jewish Social Studies 48:2, 1986, p. 94.
  22. ^ Abramsky, Chimen, The Khazar Myth, Jewish Chronicle 19, 9 באפריל 1976
  23. ^ Maccoby, Hyam, Koestler's Racism, Midstream 23, מרץ 1977
  24. ^ Almut Nebel, Dvora Filon, Marina Faerman, Himla Soodyall and Ariella Oppenheim. "Y chromosome evidence for a founder effect in Ashkenazi Jews", European Journal of Human Genetics, (2005) 13, 388–391. doi:10.1038/sj.ejhg.5201319 PMID 15523495 (Published online 3 November 2004).
  25. ^ Balter, Michael, Tracing the Roots of Jewishness, Science, 3 ביוני 2010
ממלכת הכוזרים
עדויות סיפור ההתגיירות במכתבים הכוזריים • מכתב שכטר • מכתב קייב כיתוב=מפת הממלכה
אישים (אנ') חסדאי אבן שפרוט • יוסף, מלך הכוזרים • בולאן
ספרות בנושא הכוזרי • השבט השלושה עשר • מטה דן • מילון הכוזרים • אבירי הדרך • ממלכה במבחן • (איסתרק • מהללאל • יוזבד • פדהאל) • עם נסוך תרדמה • מקום קטן עם דבי • אל הרקיע השביעי • כזריה – תולדות ממלכה יהודית באירופה
שונות תאוריות הקשר על הכוזרים והיהודים • איטיל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=השבט_השלושה_עשר&oldid=37848329"