הר מק'קיי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה |
483 מ'  |
| מדינה |
קנדה |
| מיקום |
אונטריו, קנדה |
| רכס הרים |
Nor'Wester Mountains |
| קואורדינטות | 48°20′43″N 89°17′08″W / 48.3453°N 89.2856°W |
  | |
הר מק'קיי (באנגלית: Mount McKay) הוא סיל מאפי המצוי בתחומי שמורת האומות הראשונות בקנדה, לחופה הצפון-מערבי של ימת סופיריור. הסיל הוא מחדר פלוטוני רדוד, ונוצר מחדירת מאגמה לסלעי הליתוספירה והתגבשותה לסלע פלוטוני. חלק מהסיל מכוסה על ידי סלעי פצלים.
גובהו של הר מק'קיי מעל פני הים – 483 מטרים.
גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הר מק'קיי נוצר בגעשיות שיצרה את מערכת ההעתקים המרכז-יבשתית בלוח הצפון-אמריקאי במהלך המזופרוטרוזואיקון, לפני 1,114.7±1.1 למ"ש.[1]
מק'קיי נמצא לאורך החוף הצפון-מערבי של ימת סופיריור. כ-26 ק"מ מזרחית לו, בדרומו של חצי האי סיבלי (Sibley), מצוי סיל נוסף – סליפינג ג'יאנט – היוצר הר שולחן. שני הסילים מצויים בתחום השילד הקנדי – המהווה את תשתית היבשת הצפון אמריקאית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני האוג'יבווי (Ojibway) – אחד משבטי האומות הראשונות – ערכו טקסים קדושים בתחומי ההר וכינו אותו "הר הרעם" (Anemki-waucheu). על פי ההאגדה שכן על ההר "מקדש הרעם הגדול" – מקדשו של ננבוזו, הרוח הגדולה של מי הים העמוקים.
