מאונט ויטני (אונייה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הר ויטני (אונייה))
"מאונט ויטני"
USS Mount Whitney
"מאונט ויטני" בים התיכון, אוגוסט 2005
"מאונט ויטני" בים התיכון, אוגוסט 2005
"מאונט ויטני" בים התיכון, אוגוסט 2005
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית פיקוד אמפיבית
צי צי ארצות הברית
דגל הצי
סדרה Blue-Ridge-class
ציוני דרך עיקריים
מספנה Newport News Shipbuilding & Drydock Company
הוזמנה 10 באוגוסט 1966
תחילת הבנייה 8 בינואר 1969
הושקה 8 בינואר 1970
תקופת הפעילות 16 בינואר 1971 – הווה (53 שנים)
נתונים כלליים
הֶדְחֶק 18,000 טון (הדחק בטעוּן)
אורך 189 מ'
רוחב 33 מ'
שוקע 9 מ'
מהירות 23 קשרים
גודל הצוות 325 איש
הנעה טורבינת קיטור
צורת הנעה מדחף
חימוש 2 תותחי Phalanx CIWS
2 תותחי Bushmaster‏ 25 מ"מ
4 מכונות יריה 0.5 אינץ'
רקטות מוץ Mark 36 SRBOC
מסוקים מסוק MH-60S Knight Hawk
מוטו Vox Maris (The Voice of the Sea)

"מאונט ויטני" (באנגלית: USS Mount Whitney (LCC/JCC 20)) היא אחת משתי אוניות פיקוד אמפיביות של צי ארצות הברית והיא אוניית הדגל ואוניית הפיקוד של הצי השישי של ארצות הברית. "מאונט ויטני" משמשת גם כפלטפורמת הפיקוד הַמּוּשָׁט (ACP) של כוחות הפגיעה והתמיכה הימית של נאט"ו. האונייה שימשה בעבר במשך שנים כאוניית הפיקוד של הצי השני של ארצות הברית. היא אחת מכמה אוניות שהוקצו לפיקוד ה-Sealift הצבאי[1].

"מאונט ויטני" סווגה כ-LCC-20 ב-1 בינואר 1969, והשדרית שלה הונחה ב-8 בינואר במספנת ניופורט ניוז בווירג'יניה.

בזמן הזמנתה, "מאונט ויטני" הצטרפה לאונייה האחות בלו רידג', כבעלת ההבחנה של נושאת חבילות האלקטרוניקה המתוחכמות ביותר בעולם. אמרו ששהיא גדולה בכ-30% אחוז מנושאת המטוסים "קנדי", שהייתה המורכבת ביותר."מאונט ויטני" הייתה חמושה ב"סוללה ראשית" של מחשבים, ציוד תקשורת ומתקנים אלקטרוניים אחרים כדי למלא את משימתה כאוניית פיקוד. מערכת תקשורת מעודנת ביותר הייתה גם חלק בלתי נפרד מהעיצוב החדש והרדיקלי של האונייה. באמצעות פאנל תיקון אוטומטי ומטריצת מיתוג הנשלטת על ידי מחשב, הצוות שלה יכול להשתמש בכל שילוב של ציוד תקשורת רצוי. האזור העליון הנקי הוא תוצאה של תכנון קפדני שנועד למזער את הפרעות האונייה למערכת התקשורת שלה. תקשורת ארוכת טווח של הצי האמריקני הייתה תלויה במידה רבה במערכות רדיו בתדר גבוה בשנות ה-70 והתפתחה לתקשורת לוויינית בעיקר בשנות ה-2000. זה מומחש על ידי אנטנות החוטים הארוכים ואנטנת יאגי או האנטנה ה-Log-periodic כיוונית שהותקנו בתחילה על "מאונט ויטני" ולאחר מכן הוסרו והוחלפו במספר אנטנות תקשורת לווייניות.

שם האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה קרויה על שם הר ויטני, פסגה ברכס הרי סיירה נבדה בקליפורניה. "מאונט ויטני" הוא הפסגה הגבוהה ביותר בארצות הברית הרציפה, עם גובה של 14,505 רגל (4,421 מטרים)[2].

יכולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מאונט ויטני" היא אוניית השליטה ובקרה (C4I) המתוחכמת ביותר שהוזמנה אי פעם[3], היא משלבת אלמנטים שונים של ציוד ה-C4I המתקדם ביותר ומעניקה למפקד כוח המשימה המשותף שעלה למטוס את היכולת לפקד ביעילות על כל יחידות בפיקודו.

"מאונט ויטני" יכול לשדר ולקבל כמויות גדולות של נתונים מאובטחים לכל נקודה על פני כדור הארץ דרך ערוצי תקשורת HF, UHF, VHF ו-SHF (לוויין). טכנולוגיה אלקטרונית זו מאפשרת למרכז המודיעין המשותף ולמרכז המבצעים המשותף לספק את התמיכה המודיעינית והמבצעית המדויקת ביותר הקיימת בחיל הים האמריקאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-70 וה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1971 עד 2005, "מאונט ויטני" שימש כאוניית הדגל של מפקד הצי השני/המפקד הפוגע בצי אטלנטי.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994, במהלך תרגיל משחק המלחמה של FleetEx 2/94 "ג'ורג' וושינגטון", הצי הארגנטינאי, פעל כאויב ומשתמש בצוללת הדיזל ARA סן חואן, הצליחה לחדור מבעד להגנה של המשחתת ו"הטביעה" את "מאונט ויטני", אשר פעלה כאוניית הפיקוד במהלך התרגיל[4][5].

"מאונט ויטני" נפרס ב-1994 להאיטי עם לוטננט גנרל הנרי שלטון מפקד הקורפוס המוטס ה-18, בפיקוד על כוח המשימה המשותף שניהל את מבצע "שמירה על דמוקרטיה".

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המבצעים המשותף עומדים על סיפון אוניית הפיקוד "מאונט ויטני" בשנת 2005.

ב-12 בנובמבר 2002, "מאונט ויטני" נפרס לאזור האחריות של פיקוד מרכז של ארצות הברית לתמיכה במבצע חופש מתמשך. היא פעלה בתור עמדת הפיקוד הראשונית של כוח המשימה המשולב המשולב - קרן אפריקה. במהלך הפריסה, האונייה עלתה על אלמנטים של דיוויזיית הנחתים השנייה וחיל כוח המשלוח השני של חיל הנחתים (II MEF), שבסיסו במחנה לז'ון, צפון קרוליינה, בפיקודו של האלוף ג'ון פ. סאטלר וקפטן מורטון וו. קניון.

בשנת 2004 שולבו בצוותה מלחים אזרחיים של פיקוד רכבת הים הצבאית. היא נותרה אוניית מלחמה מוזמנת בצי ארצות הברית, אך גודל הצוות שלה צומצם מכ-600 מלחים לכ-170 קציני חיל הים וצוותים מגויסים ו-155 אזרחים.

בפברואר 2005, "מאונט ויטני" עזבה את נורפוק לגאטה, איטליה, שם היא סומנה מחדש (LCC/JCC 20) ולקחה על עצמה תפקידים כאוניית הדגל של הצי ה-6, ושחררה רשמית USS לה סאלה. היא גם קיבלה על עצמה תפקידים כאוניית הפיקוד של המפקד, הפיקוד המשותף של ליסבון והמפקד, הכוח הפוגע נאט"ו.

באוגוסט 2008, "מאונט ויטני" נפרס לים השחור לתמיכה במבצע "מסירה מובטחת" כדי לספק סיוע הומניטרי לאלו שנפגעו במלחמת גאורגיה–רוסיה[6] והיה לאוניית נאט"ו הראשונה שהעבירה סיוע לנמל פותי, ג'ורג'יה[7].

ב-6 בנובמבר 2008, "מאונט ויטני" לא הצליחה להיכנס לנמל סבסטופול. רשויות העיר ונציגי הצי האוקראיני סירבו להגיב על האירוע. אנשים שעבדו עבור הנהלת העיר דיווחו כי הכישלון נבע מבעיות במסמכי מעבר הגבול של "מאונט ויטני", בעוד שאחרים טענו שהמחאות נגד נאט"ו היו הסיבה[8].

שנות ה-2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-19 במרץ 2011 שירת "מאונט ויטני" בים התיכון ככלי הפיקוד הראשי לאכיפת החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם נגד לוב[9][10] היא הייתה אוניית הדגל של אדמירל סמואל ג'יי לוקליר, שהיה לו פיקוד טקטי על כוח המשימה המשותף של מבצע אודיסיאה[11][12], האונייה שימשה ככלי פיקוד ובקרה למעורבותה של ארצות הברית במערכה הקואליציונית שמטרתה לאכוף אזור אסור לטיסה בלוב ולמנוע מכוחותיו של מועמר קדאפי לתקוף את מעוז המורדים בבנגאזי[13].

מסוק מרלין הבריטי מעליו במהלך BALTOPS 20

בפברואר 2013, "מאונט ויטני" הועבר למספנת סן ג'ורג'יו דל פורטו בג'נובה, איטליה לפרויקט שיפוץ ותיקון גדול של 60 יום[14], האונייה חזרה לשירות פעיל באפריל 2013 בתום חלון התחזוקה.

ב-31 בינואר 2014, עזבה "מאונט ויטני" את נמל הבית שלה גאטה באיטליה[15], "מאונט ויטני", יחד עם USS טיילור, היו שתי הספינות הראשונות של הצי האמריקאי שפעלו בים השחור במהלך אולימפיאדת סוצ'י .

ב-31 ביולי 2015, פרצה שריפה על סיפון "מאונט ויטני" בזמן שהייתה במספנת ויקטור לנאק, ברייקה, קרואטיה. לא דווח על נפגעים, והשריפה כובתה תוך 45 דקות על ידי צוות האונייה ואנשי מכבי האש של המספנה "מאונט ויטני" היה במספנת ויקטור לנאק מאז ינואר 2015 ועבר שיפוץ תחזוקה מתוכנן שנועד להאריך את חיי השירות של האונייה עד 2039[16].

ב-30 ביוני 2016, "מאונט ויטני" ביקרה בקלייפדה, ליטא, ובאוקטובר 2016, היא ביקרה במפרץ סודה, יוון[17].

מתחילת 2017 ועד לאוקטובר 2017, "מאונט ויטני" היה במספנת ויקטור לנאק; רייקה, קרואטיה, לשדרוגים נוספים של תשתית טכנולוגיית המידע שלה, ושיפוצים הנדסיים שונים[18].

בספטמבר 2018, "מאונט ויטני" ביקר בסלוניקי, לרגל היריד הבינלאומי ה-83 של סלוניקי, שם ארצות הברית הייתה מדינת הכבוד[19].

בין 25 באוקטובר ל-7 בנובמבר 2018, היא שימשה כאוניית הפיקוד של תרגיל נאט"ו Trident Juncture[20].

שנות ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2022, פיקוד הכוחות הימיים המשולבים, ארגון בן 34 מדינות שבסיסו בבחריין, הוסיף כוח משימה חדש בראשות "מאונט ויטני", ישנם שלושה כוחות משימה המטפלים בנושאי פיראטיות וביטחון הן בתוך ומחוץ למפרץ הפרסי. כוח המשימה החדש של שתיים עד שמונה ספינות בכל פעם יכוון לאותם מבריחי פחם, סמים, נשק ואנשים בנתיב המים[דרוש מקור], בסוף מאי 2022, "מאונט ויטני" פעל בים הבלטי, לקראת תרגיל הצי 'BALTOPS 2022'[21], האונייה מוצבת כעת בגאטה, איטליה[22].

ב-18 באוקטובר 2023, "מאונט ויטני" נשלח מגאטה עם מפקד הצי השישי של ארצות הברית, "לתמיכה בפעולות ארצות הברית" במזרח הים התיכון עקב מלחמת חרבות ברזל . זה הוסיף לפריסות חדשות של נושאת המטוסים דווייט אייזנהאואר (CVN-69) ו-בטאן (LHD-5), USS Mesa Verde (LPD-19) ו-USS Carter Hall (LSD-50) הנושאות את יחידת משלחת ימית ה-26, והיא מצטרפת לג'רלד פורד (CVN-78)[22][23][24].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאונט ויטני בוויקישיתוף
  • אתר האינטרנט הרשמי של מאונט ויטני
  • "USS Mount Whitney". Military Sealift Command. אורכב מ-המקור ב-27 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  • Photo gallery of USS Mount Whitney at NavSource Naval History
  • USS Mount Whitney (LCC-20) command histories – Naval History & Heritage Command

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Ships of the Military Sealift Command" (PDF). U.S. Navy. 2017. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 בספטמבר 2017. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "NGS data sheet: Mount Whitney (1994)". U.S. National Geodetic Survey. 1 בנובמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-2 בנובמבר 2015. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "USS Mount Whitney: History". United States Navy. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "El día que el ARA San Juan sorprendió a la Armada de Estados Unidos" [The day that the ARA San Juan surprised the United States Navy]. La Nación (בספרדית). 22 בנובמבר 2017. נבדק ב-22 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Ejercicio Fleetex 2/94 "George Washington"". Comunidad Submarinista Latinoamericana (בספרדית). 12 באוגוסט 2014. נבדק ב-22 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Second U.S. ship delivers aid to Georgia". U.S. Sixth Fleet Public Affairs. 27 באוגוסט 2008. אורכב מ-המקור ב-30 באוגוסט 2008. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "US delivers aid to Georgian port". BBC News. 5 בספטמבר 2008. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Arvidas, Shemetas (6 בנובמבר 2008). "USS Mount Whitney fails to enter Sevastopol Port". Ukrinform. נבדק ב-9 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Libya Live Blog". Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-20 במרץ 2011. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Shaping C5ISR for the Fleet: The Case of USS Mount Whitney - Second Line of Defense". 2023-05-01. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2023. נבדק ב-2023-08-19. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ MacAskill, Ewen; Hopkins, Nick (21 במרץ 2011). "Libyan operation hampered by confusion and dispute: Lack of resolution over who will take control of military operation tests patience of US". The Guardian. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Gunfire, explosions heard in Tripoli". CNN. 19 במרץ 2011. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "White House hails Arab League no-fly zone request". Yahoo! News. 12 במרץ 2011. אורכב מ-המקור ב-14 במרץ 2011. נבדק ב-20 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "San Giorgio del Porto welcomes to Genoa USS Mount Whitney". San Giorgio del Porto. אורכב מ-המקור ב-18 במרץ 2013. נבדק ב-22 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Martinez, Luis (31 בינואר 2014). "First US Navy Warship Heads to Black Sea as Potential Backup for Sochi". ABC News. ארכיון מ-2 בפברואר 2014. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Fire Aboard USS Mount Whitney; No Injuries" (Press release). United States Navy. 1 באוגוסט 2015. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite press release}}: (עזרה)
  17. ^ "Klaipėdoje lankosi JAV karinis laivas USS Mount Whitney" [USS Mount Whitney, a US military ship, is visiting Klaipėda]. Ministry of National Defense of Lithuania (בליטאית). 30 ביוני 2016. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Pavlic, Vedran (30 במרץ 2017). "Croatian Shipyard Overhauls USS Mount Whitney". Total Croatia News. נבדק ב-25 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Η Αμερικανική Ναυαρχίδα USS Mount Whitney στη Θεσσαλονίκη" [American flagship USS Mount Whitney in Thessaloniki]. OnAlert.gr (ביוונית). 10 בספטמבר 2018. נבדק ב-10 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "STRIKFORNATO will exercise the integration of Carrier Strike Group Eight during Trident Juncture". STRIKFORNATO – Naval Striking and Support Forces NATO. נבדק ב-4 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "U.S. Warships Now in the Baltic Ahead of BALTOPS as Sweden, Finland Move Through NATO Membership Process". usni.org. 31 במאי 2022. נבדק ב-2 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 Correll, Diana (2023-10-18). "USS Mount Whitney heading to Eastern Mediterranean". Navy Times (באנגלית). נבדק ב-2023-10-19.
  23. ^ Toropin, Konstantin (2023-10-18). "Navy Presence Off Israel Grows as USS Mount Whitney Deploys to Region with Senior Admiral Aboard". Military.com (באנגלית). נבדק ב-2023-10-19.
  24. ^ USS Mount Whitney and Three-Star Admiral Headed to Mediterranean to Aid Support of Israel Amid Military Buildup, Konstantin Toropin, Military.com, 2023-10-18
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מאונט_ויטני_(אונייה)&oldid=37781498"