הרש לאוטרפכט
 | |
| לידה |
16 באוגוסט 1897 ז'ובקבה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
8 במאי 1960 (בגיל 62) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| השכלה | |
| תקופת כהונה |
? – 8 במאי 1960 |
| תקופת הפעילות |
? – 8 במאי 1960 |
| תפקידים בולטים |
שופט בית הדין הבין-לאומי בהאג, פרופסור |
| צאצאים |
Elihu Lauterpacht |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סיר הרש לאוטרפכט (16 באוגוסט 1897 – 8 במאי 1960) היה עורך דין בינלאומי יהודי-בריטי ושופט בבית הדין הבינלאומי בהאג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרש נולד למשפחה יהודית בעיירה הקטנה ז'ולקייב, באימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום אוקראינה), ליד למברג, בירת גליציה המזרחית. בשנת 1911 עברה משפחתו ללמברג.
תעודת לידתו התגלתה בארכיון של העיר וורשה, שם כתוב כי הוריו היו אהרון לאוטרפכט, איש עסקים שעסק בתחום הנפט, ואימו דבורה לאוטרפכט שעסקה במשק הבית. להרש היה אח מבוגר ששמו דוד, ואחות צעירה ששמה סבינה שנולדה כשלוש שנים אחריו, למשפחה נולד ילד רביעי שמת בלידה. משפחתו הייתה מהמעמד הביניים.[1] בשנת 1915 הוא נרשם לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת למברג ;לאוטרפכט עצמו כתב מאוחר יותר כי לא הצליח לגשת לבחינות הגמר "מכיוון שהאוניברסיטה הייתה סגורה ליהודים בגליציה המזרחית". לאחר תקופה, בשנת 1919 עזב לעיר וינה כדי להמשיך את לימודיו האקדמיים. באוניברסיטת וינה פגש ברחל שטיינברג, סטודנטית למוזיקה שהגיע מפלשתינה, לה הוא הציע נישואין מהירים ואת האפשרות ששניהם יעברו להתגורר בלונדון לטובת לימודים.[1] אחרי שעבר להתגורר בלונדון, שם הפך לעורך דין בינלאומי, בשנת 1923 נרשם לאוטרפכט לבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון (LSE), ואשתו רחל נרשמה לקולג' המלכותי למוזיקה. את עבודת הדוקטורט שלו עשה לאוטרפכט בנושא של "מקורות המשפט הפרטי ואנלוגיות למשפט הבינלאומי" שנת 1925, [2] ופורסמה בשנת 1927.[3][4] בשנת 1928, לאחר שזכה לשבחים אקדמיים, זכה למשרה של מרצה זוטר ב-LSE, ובשנת 1935 נעשה למרצה בכיר. בשנת 1938 נבחר לקתדרה למשפט בינלאומי באוניברסיטת קיימברידג', שם הוא שימש כפרופסור בפקולטה למשפטים למשפט בינלאומי.[1]
עד לשנת 1937 הוא כתב מספר ספרים על המשפט הבינלאומי. כמו כן, הוא סייע בהעמדה לדין של הנאשמים במשפטי נירנברג - עזר לנסח את נאומו של התובע הבריטי (הארטלי שוקרוס).[5] השתתף בתהליך הניסוח של מגילת העצמאות (של מדינת ישראל )[6] . לאוטרפכט היה חבר בוועדת המשפט הבינלאומי של האו"ם בין השנים 1952 ל-1954 ושופט בבית הדין הבינלאומי לצדק בין השנים 1955 ל-1960. במילותיו של נשיא ה-ICJ לשעבר, סטיבן מ. שוובל, "ההישגים של השופט סר הרש לאוטרפכט אינם מתגברים על ידי כל עורך דין בינלאומי של המאה הזו [...] שהוא לימד וכתב בהצטיינות שאין כמותה".[7] כתביו ודעותיו של הרש ממשיכים להיות גם לאחר מותו מקור לציטוטים ונימוקים בהחלטות משפטיות כמו סיכומים בפסקי דין, חוות דעת של בית המשפט הבינלאומיים וטענות משפטיות רבות. אחד מאמרותיו המפורסמות היא כי "המשפט הבינלאומי נמצא בנקודת היעלמות של החוק".[8]
לאחר מותו לזכרו הוקם מרכז לאוטרפכט למשפט בינלאומי באוניברסיטת קיימברידג' שנקרא על שמו ועל שם בנו, סר אליהו לאוטרפכט, אשר הקים את המרכז והיה המנהל הראשון שלו.[9]
המשפטן סמואל מוין טען שהרש היה אחד מעורכי הדין הבינלאומיים הבודדים שהפעילו קמפיין פעיל למען זכויות אדם בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20. לטענתו הרש "גינה את ההצהרה האוניברסלית כתבוסה מבישה של האידיאלים עליהם הכריזה".[10]
משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהימים הראשונים של מחקרו בווינה, לאוטרפכט דחה את הדעה שמדינות לבדן כפופות למשפט הבינלאומי. בבוא העת התפתחה מחשבתו למעורבות ישירה ועמוקה במה שהפך לפן החשוב ביותר של ירידת ריבונות המדינה המוחלטת, ועלייתה של ההגנה הבינלאומית על זכויות האדם.[11]בעקבות השואה, חשיבתו של לאוטרפכט כללה גם את השאלה כיצד החוק הבינלאומי לא נתן מענה לאירועי השואה, וכיצד ניתן למנוע אירועים שכאלו בעתיד, במיוחד לאור היות המשפט הבינלאומי מבוסס על כללים ותקדימים קבועים. כאשר נשאל לאוטרפכט על האפשרויות של מדינת ישראל שזה עתה הוקמה לתבוע אזרחות לקורבנות השואה היהודים שנפטרו, קבע לאוטרפכט באמביוולנטיות כי אף על פי שהדבר אינו אפשרי על פי המצב הנוכחי של המשפט הבינלאומי, זו תהיה רק תגובה יוצאת דופן לאירוע יוצא דופן וחסר תקדים.[12]
בשנת 1924 הקים את ארגון הסטודנטים העולמי של סטודנטים יהודים יחד עם אלברט איינשטיין, אשר כיהן כנשיאה הראשון. ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים (באנגלית: World Union of Jewish Students, או בראשי-תיבות: WUJS) הוא ארגון הבינלאומי של קבוצות סטודנטים יהודים עצמאיים ב-43 מדינות.
על שמו של הרש לאוטרפכט הוקמה קתדרא למשפט בינלאומי פומבי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
עבודות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקורות משפט פרטי והאנלוגיות של המשפט הבינלאומי, לונדון, 1927.
- תפקיד המשפט בקהילה הבינלאומית, אוקספורד, 1933.
- מגילת זכויות האדם הבינלאומית, אוקספורד, 1945.
- הכרה במשפט בינלאומי, קיימברידג, 1947.
- התפתחות המשפט הבינלאומי על ידי בית הדין הבינלאומי, לונדון, 1958.
- המשפט הבינלאומי של אופנהיים, כרך א. 1, מהדורה 8, 1958.
- Sir Gerald Fitzmaurice, Hersch Lauterpacht – The Scholar as Judge, Part I. 37 British Yearbook of International Law 1-72, 1961; חלק ב', 38 British Yearbook of International Law 1-84, 1962; חלק שלישי, 39 British Yearbook of International Law 133-189, 1963
- תקציר שנתי ודוחות של מקרים של משפט בינלאומי ציבורי, כרך. 1–16, לאחר מכן המשיך בתור International Law Reports, Vols. 17–24
- משפט בינלאומי – המסמכים שנאספו של Hersch Lauterpacht, כרך 5, בעריכת Elihu Lauterpacht (Cambridge 2004) כפי שנסקר על ידי HE לשעבר נשיא ICJ Stephen M. Schwebel, ב -99 American Journal of International Law 726-729 (2005)
- חייו של הרש לאוטרפכט (קיימברידג' נובמבר 2010) מאת אליהו לאוטרפכט והכרזה של ILR כפי שנסקרה על ידי נשיא בית הדין הבינלאומי לשעבר שוובל
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Marrus, Michael R. "שלוש דרכים מנירנברג", מגזין טאבלט; 20 בנובמבר 2015.0-19-927058-9
- כריסטופר ר. בראונינג, "שתי הדרכים השונות להסתכל על רצח נאצי" (סקירה של פיליפ סנדס, רחוב מזרח מערב: על מקורות "רצח עם" ו"פשעים נגד האנושות", קנופ, 425; וכריסטיאן Gerlach, The Extermination of the European Jews, Cambridge University Press, 508), The New York Review of Books, vol. LXIII, לא. 18 (24 בנובמבר 2016), עמ' 56–58. דן במושג המשפטי של הרש לאוטרפכט של "פשעים נגד האנושות", בניגוד לתפיסה המשפטית של רפאל למקין של "רצח עם". כל מעשי הרצח הם פשעים נגד האנושות, אבל לא כל הפשעים נגד האנושות הם רצח עם; רצח עם דורש סטנדרט הוכחה גבוה יותר, מכיוון שהם כרוכים בכוונה להשמיד קבוצה מסוימת.
- Sands, Philippe, East West Street, Weidenfeld & Nicolson, 2016
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sir Hersch Lauterpacht 1897–1960 ומפת האתר של Lauterpacht Centre
- יום השנה ה-25 למרכז לאוטרפקט, קיימברידג', 11-12 ביולי 2008 ונאומי ארוחת ערב של נשיא ה-ICJ לשעבר, סטיבן מ. שוובל, הנשיא הנוכחי רוזלין היגינס וסר אליהו לאוטרפכט, CBE QC
- ספריית חוק סקווייר של סר אליהו לאוטרפכט, CBE QC ושיחות עם סר אליהו ותמונות משפחתו
- Sir Hersch Lauterpacht, 8 EJIL 1997 No.2
- זיכרונותיו של נשיא ה-ICJ לשעבר, סטיבן מ. שוובל על סר הרש ו -8 EJIL 1997 No.2
- מחוות מהנס קלסן ולורד מקנייר לסר הרש לאוטרפכט
- התאורטיקן כשופט: תפיסת התפקיד השיפוטי הבינלאומי של הרש לאוטרפכט
- זכויות אדם ורצח עם: עבודתם של לאוטרפכט ולמקין במשפט הבינלאומי המודרני
- שבתאי רוזן, המושג של סר הרש לאוטרפכט, ב-Rosenne, An International Law Miscellany, 782–829, 1993
- Sir Elihu Lauterpacht, CBE QC ומי הוא מי במשפט הבינלאומי הציבורי 2007
- עורך משותף של TDM Lauterpacht
- מרכז לאוטרפכט
- הרצאות זיכרון הרש לאוטרפכט
- הרש לאוטרפכט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- המסמכים של סר הרש לאוטרפכט שנערכו במרכז הארכיונים של צ'רצ'יל
הרש לאוטרפכט (1897-1960), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 פיליפ סנדס, רחוב מזרח מערב- על המקורות של ג'נוסייד ופשעים נגד האנושות, כנרת זמורה-דביר, 2016, עמ' 5, 25, 67, 148, 156, 195, 197, 202, 205, 211
- ^ Lauterpacht, Hersch (29 בדצמבר 1926). "Private law analogies in international law" – via etheses.lse.ac.uk.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sir Hersch Lauterpacht (1897-1960)". International Judicial Monitor. 1 (5). 2006.
- ^ Lauterpacht, Hersch (1926). Private law analogies in international law (PhD). London School of Economics and Political Science. נבדק ב-5 במאי 2021.
{{cite thesis}}: (עזרה) - ^ Oona Hathaway and Scott J. Shapito The internationalists and their plan to outlaw war pp. 282-4
- ^ ישראל דב אלבוים, מגילת העצמאות עם תלמוד ישראלי, ידיעות אחרונות . ספרי חמד, עמ' 38
- ^ Schwebel, Stephen M. (1987). International Arbitration: Three Salient Problems by Stephen M. Schwebel. Hersch Lauterpacht Memorial Lectures 1987. Cambridge: Grotius Publications. p. xiii. ISBN 9780949009029.
- ^ Butler, William Elliott, ed. (1991). Control Over Compliance With International Law. Dordecht: Nijhoff. p. 195. ISBN 0-7923-1025-X.
- ^ "Establishment and Development - Lauterpacht Centre for International Law". Cambridge University. אורכב מ-המקור ב-12 בפברואר 2012. נבדק ב-28 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Moyn, Samuel (2014). Human Rights and the Uses of History. New York: Verso. ISBN 9781781682630. OCLC 858956307.
- ^ Lauterpacht, E, Human rights. In The Life of Hersch Lauterpacht, Cambridge: Cambridge University Press, 2010, עמ' 251-264
- ^ "»An Unprecedented Act of Homage« | Mimeo". mimeo.dubnow.de.