הרהורי לילה (אדוארד יאנג)

התלונה, או הרהורי לילה על אודות החיים, המוות והאלמוות^[1] (באנגלית: The Complaint: or, Night-Thoughts on Life, Death, & Immortality), הידועה יותר בשמה הפשוט הרהורי לילה^[2] (Night-Thoughts), היא שיר ארוך מאת המשורר האנגלי, בן המאה ה-18, אדוארד יאנג, שפורסם בתשעה חלקים (או "לילות") בין 1742 ל-1745.

השיר נכתב בחרוז לבן. הוא מתאר את הרהורי המשורר על המוות על פני סדרה של תשעה לילות שבהם הוא מהרהר באובדן אשתו וחבריו, ומקונן על חולשות אנושיות. השורה הידועה ביותר בשיר (בסוף "לילה א'") היא האמרה "סחבת היא גנב הזמן", המהווה חלק מקטע שבו דן המשורר כמה מהר החיים וההזדמנויות יכולים לחמוק ממנו.

להרהורי לילה היה מוניטין גבוה מאוד במשך שנים רבות לאחר פרסומה, אבל עכשיו היא ידועה ביותר בשל סדרה גדולה של איורים מעשה ידי ויליאם בלייק משנת 1797. קבוצה פחות ידועה של איורים נוצרה על ידי תומאס סטות'ארד בשנת 1799.

תשעת הלילות מהווים למעשה, כל אחד, שיר נפרד בפני עצמו. אלה שמותיהם, כדלקמן: "חיים, מוות, אלמוות" (המוקדש לארתור אונסלואו); "זמן, מוות, ידידות" (המוקדש לספנסר קומפטון); "נרקיסה" (המוקדש למרגרט בנטינק); "הניצחון הנוצרי" (המוקדש לפיליפ יורק); "ההישנות" (המוקדש לג'ורג' לי); "החזרת הכופרים" (בשני חלקים, "תהילה ועושר" ו"הטבע, ההוכחה והחשיבות של האלמוות ", המוקדש להנרי פלהאם); "התנצלותו של הטוב, או, ויען איש העולם" (ללא הקדשה); ו "נחמה" (המוקדש לתומאס פלהאם-הולס).

בספר הביוגרפיה על חייו של סמואל ג'ונסון, ג'יימס בוסוול תיאר את היצירה הרהורי לילה "כשירה הגדולה והעשירה ביותר, אשר הגאונות האנושית יצרה אי פעם".

איוריו של ויליאם בלייק להרהורי לילה (1795-1797)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1795, ויליאם בלייק, קיבל על עצמו הזמנה לאייר את היצירה הרהורי לילה, לשם פרסומה במהדורה חדשה ומורחבת, כאשר שמו של המוציא לאור, לצורך העניין, היה ריצ'רד אדוארדס. בלייק החל לעבוד על היצירה, תוך שהוא משלים 537 איורים בצבעי מים, כאשר 200 מתוכם יועדו על ידו להיכלל במסגרת התחריטים לפרסום היצירה. הכרך הראשון - אשר כלל 43 תחריטים מאת ויליאם בלייק - יצא לאור בשנת 1797, אולם הוא היווה כישלון מסחרי ופרויקט הוצאה לאור יקר זה, ננטש.

מפני שהעדות העיקרית להשפעתם האמנותית של האיורים להרהורי לילה על יצירתו של בלייק, ניתנת להמחשה רק באמצעות התחריטים המעטים שהוא יצר, חוקרי ההיסטוריה של האמנות, לא מיהרו להכיר בחשיבותו ובמרכזיותו של הפרויקט במסגרת מכלול עבודתו של בלייק. ב-1980, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, החלה להוציא לאור מהדורת ספרים אקדמית בת חמישה כרכים, של הרהורי לילה, כאשר רק שניים מהם פורסמו למעשה, בניהולו של העורך האקדמי ג'יי אי. גרנט, תוך זניחת פרסומם של שאר הכרכים במהדורה.^[3] ב-2005, הפוליו סוסייטי, פרסמה מהדורת פקסימיליה מהודרת של הרהורי לילה, בליווי פרשנות מאת רוברט האמלין. מהדורת פקסימיליה זו, מאת הפוליו סוסייטי, הייתה הראשונה (ועד עכשיו, היחידה), שבה כל 537 האיורים פורסמו בה, בצבע מלא.^[4]