הרברט קלייד לואיס
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1909 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1950 (בגיל 41) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
  | |
הרברט קלייד לואיס (באנגלית: Herbert Clyde Lewis; 15 באוגוסט 1909 – 17 באוקטובר 1950)[1] היה סופר, עיתונאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיס נולד בעיר ניו יורק, בן להיימן וקלרה לואיס, מהגרים מרוסיה דוברי יידיש[1]. לואיס החל את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת ניו יורק ובסיטי קולג', אך זנח אותם כדי לצבור ניסיון ככתב עיתונות. כעבור שלוש שנים נסע לפריז[2] וכעבור שנה, בתחילת שנות ה-30, הגיע לשאנגחאי בסין ועבד ככתב בשני עיתונים: תחילה ב-Shanghai Evening Post (אנ') ובהמשך ב-The China Press[3].
הוא חזר לניו יורק ובדצמבר 1933 התחתן עם גיטה יעקובסון. לזוג נולדו שני ילדים, מייקל וג'יין[4].
לואיס עבד ככתב בעיתון New York Journal (אנ'), אבל התפטר כדי לעבוד ככותב עצמאי[5]. אף על פי שהוא מכר כמה סיפורים למגזין הגברים אסקווייר, הוא נאלץ ב-1937 להכריז על פשיטת רגל, סמוך למועד יציאתו לאור של ספרו הראשון האדון שנפל לים (Gentleman Overboard) בהוצאת ויקינג (אנ')[6]
לואיס עבר להוליווד שם עבד ככותב תסריטים בחברת מטרו גולדווין מאייר[7]. בשנת 1939 הוא חזר לניו יורק ועבד בחברת פרסום[5], ובהמשך, בשנת 1942 הוא חזר לתחום העיתונות והצטרף לסגל הכתבים של ה"ניו יורק הראלד טריביון" (אנ')[8].
בשנת 1942 חזר לואיס להוליווד, לאחר שאולפני פוקס המאה ה-20 רכשו תמורת 25,000 דולר את זכויות ההסרטה של סיפורו "קיוליגן הדו־פרצופי" (Two-Faced Qulligan), שהתפרסם בכתב בעת "סטורי" (אנ')[8]. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1945. סיפור אחר שלו (D-Day in Las Vegas) עובד לסרט בשנת 1946 ובהמשך הוא היה שותף לכתיבת התסריט של עוד סרט, שיצא לאקרנים ב-1949, והתבסס על סיפור נוסף שלו (Patent Applied For).
ההישג המשמעותי ביותר של לואיס בהוליווד היה הסיפור שלו "סיפור השדרה החמישית" {The Fifth Avenue Story), שהוא מכר לבמאי פרנק קפרה. קפרה מצדו מכר את הסיפור לבמאי אחר, רוי דל רות' (Roy Del Ruth), שצילם אותו ב-1947 בשם "זה קרה בשדרה החמישית" (אנ'). לואיס ושותפו לכתיבה אוורט פרימן היו מועמדים לפרס האוסקר בקטגוריית הסיפור הטוב ביותר, אך לא זכו.
בשנת 1948 לקה לואיס בהתמוטטות עצבים ולא יכול היה לעבוד במשך שנה. ב-1949 הוא חזר לניו יורק ועבד כעורך בשבועון "טיים", עד שנפטר בשלהי 1950 מהתקף לב.
כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיס כתב סיפורים רבים, שהתפרסמו בכתבי עת שונים, וחלקם אף עובדו לסרטים. בנוסף כתב לואיס ארבעה רומנים:
- Gentleman Overboard (1937) הוא קומדיה שחורה על בנקאי מוול סטריט שנופל מאוניית משא בדרום האוקיינוס השקט. מבקר הספרים של השבועון "טיים" כתב כי "ההישג מסמר השיער פועל היטב דווקא משום שהוא נכתב באופן יבש וענייני כל כך"[9].
- Spring Offensive (1940) הוא ספר אנטי־מלחמתי המתאר את סבלו של חייל אמריקאי שהתנדב לשרת בצבא הבריטי ונלכד בין הקווים ביום שבו פתח הצבא הגרמני בתקיפת קו מאז'ינו. בזמן פרסומו עדיין התנהלה לאורך גבול צרפת-גרמניה המלחמה המדומה, אך בתוך כמה שבועות החל הבליצקריג הגרמני נגד צרפת וארצות השפלה והספר נשכח.
- Season's Greetings (1941) עוקב אחרי הדיירים בבית מגורים בגריניץ' וילג' בערב חג המולד. נושאו של הספר, כפי שמבטאת זאת אחת הדמויות ברומן, הוא "חיי הבדידות בעיר של שמונה מיליון תושבים".
- Silver Dark (1959, כמעט עשור לאחר מותו של לואיס), מתאר את הקשר הרומנטי בין שני אנשים עם מום גופני. הסופר והתסריטאי היהודי-אמריקאי באד שולברג שיבח את הספר ואמר שזה "רומן מעניין ולופת בגאוניותו".
ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האדון שנפל לים, תרגם יהונתן דיין, הוצאת זיקית, 2013.
- מתקפת האביב, תרגם יהונתן דיין, הוצאת תשע נשמות, 2021.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרברט קלייד לואיס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הרברט קלייד לואיס, באתר AllMovie (באנגלית)
הרברט קלייד לואיס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
על ספרו "האדון שנפל לים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נטע הלפרין, קלסיקה שראוי להיזכר בה ולהזכיר אותה, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2013.
- אריק גלסנר, על "האדון שנפל לים", בבלוג "מבקר חופשי", 6 ביולי 2013.
יוני רז פורטוגלי, יצירת מופת מיניאטורית שעלתה מתהומות השכחה, באתר הארץ, 14 ביולי 2013.
על ספרו "מתקפת האביב"[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עופרה עופר אורן, "מתקפת האביב" – יצירת מופת, בבלוג "סופרת ספרים", 2 בינואר 2022.
- קשת ברגסון, "מתקפת האביב" הוא ספר מיוחד במינו, באתר "סרוגים", 23 בינואר 2022.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 מתוך העמוד שלו באתר IMDb.
- ^ אתר הוצאת עברית, אוחזר ב-20 במרס 2022.
- ^ מאמר ב-China monthly review כרך 81, עמוד 222, 1937.
- ^ התוספת החודשית ל-Who's who, כרכים 3–4, 1942.
- ^ 1 2 דברים לזכרו שהתפרסמו סמוך למותו בעיתון ניו יורק טיימס, 19 באוקטובר 1950.
- ^ ניו יורק טיימס, 15 באפריל 1937.
- ^ ידיעה במדור הרכילות בעיתון The Evening Independent, 9 באוגוסט 1937.
- ^ 1 2 וולטר וינצ'ל, טור רכילות על ברודוויי, 11 ביוני 1943.
- ^ ספרים: לבד בים, מגזין "טיים", 31 במאי 1937.
| בקרת זהויות |
|
|---|