הרברט מולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרברט ויליאם מולין
Herbert William Mullin
לידה 18 באפריל 1947
סלינאס, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה 18 באוגוסט 2022 (בגיל 75)
סטוקטון, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה הרברט ויליאם מולין
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום מגורים סנטה קרוס (אנ'), קליפורניה, ארצות הברית
תקופת הפעילות 13 באוקטובר 1972 – 13 בפברואר 1973 (17 שבועות ו־5 ימים)

הרברט ויליאם מולין (באנגלית: Herbert William Mullin;‏ 18 באפריל 1947 – 18 באוגוסט 2022) היה רוצח סדרתי אמריקאי, אשר פעל בתחילת שנות ה-70 בקליפורניה. בעקבות טענותיו של מולין במהלך חקירתו כי רציחותיו סייעו למנוע רעידות אדמה עבר הערכה פסיכיאטרית ונמצא כשיר לעמוד למשפט. הוא הורשע ב-1973 בשני אישומי רצח מדרגה ראשונה ותשעה נוספים מדרגה שנייה וריצה מאסר עולם בבית הכלא מיול קריק שבקליפורניה עד למותו.[1][2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולין נולד ב-18 באפריל 1947, בסלינאס, קליפורניה, וגדל בסנטה קרוז. אביו היה יוצא צבא שנלחם במלחמת העולם הראשונה, אדם קפדן שדיבר לעיתים קרובות על חוויותיו מתקופת המלחמה. מולין היה פופולרי בבית הספר ונבחר כמועמד "בעל הסיכוי הגבוה ביותר להצליח בחיים" בידי חבריו לכיתה.

מעט לאחר סיום לימודיו בתיכון העמק סן לורנזו נהרג אחד מחבריו הטובים בתאונת דרכים, דין ריצ'רדסון (1947–1965), דבר שגרם לו לכאב רב ולטלטלה נפשית,[3] והוביל אותו לבנות מעין מזבח לזכרו בחדר השינה שלו. מאוחר יותר הביע חששות מכך שהוא עשוי להיות הומוסקסואל, אף על פי שבאותה העת ניהל קשר זוגי ארוך טווח עם חברתו.

ב-1969 התיר למשפחתו לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי ובמשך השנים הבאות שהה לסירוגין במספר מוסדות דומים, עד שלבסוף השתחרר מרצונו. במהלך תקופה זו נהג לכבות על עצמו סיגריות, ניסה להפוך לכומר, ופונה מדירתו לאחר שבאופן חוזר ונשנה דפק על הרצפה בחוזקה וצעק על אנשים דמיוניים.

מאוחר יותר העיד המאבחן רוברט ק. רסלר מהבולשת הפדרלית כי מולין סבל מסכיזופרניה אשר ככל הנראה התעוררה במהלך שנת לימודיו האחרונה בתיכון, הודות לשימוש בסמים מסוג קנאביס ו-LSD.[4]

הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 שב מולין לגור בבית הוריו שבפלטון, קליפורניה, באזור הרי סנטה קרוז. בתקופה זו החל לשמוע קולות בראשו אשר הזהירו אותו מפני רעידת אדמה קרובה אשר יכולה להימנע רק באמצעות קורבן אדם. הזיות אלו התגברו עוד יותר בשל העובדה כי יום הולדתו, 18 באפריל, חל ביום השנה של רעידת האדמה בסן פרנסיסקו אשר התרחשה ב-1906, צירוף מקרים שנראה בעיניו משמעותי ביותר.[5]

מולין האמין כי מלחמת וייטנאם הובילה לכמות מספקת של מקרי מוות אמריקאים כדי לעכב את רעידות האדמה הצפויות, מעין קורבן דם עבור הטבע, אולם עם סיומה ההדרגתי של המלחמה והשבת הכוחות האמריקאים לארצות הברית, הבין כי בקרוב מאוד יצטרך להתחיל להרוג אנשים כדי לאזן את המצב.[4]

ב-13 באוקטובר 1972, הכה מולין למוות את לורנס "ווייטי" ווייט בן ה-55, הומלס אשר תפס טרמפים על כביש מהיר מספר תשע בקליפורניה. מולין הכה אותו בראשו עם אלת בייסבול לאחר ששכנעו להסתכל מתחת למכסה המנוע של רכבו התקול. מאוחר יותר טען שקורבנו היה הלכה למעשה יונה מהתנ"ך, ושהוא מסר לו הודעה טלפתית האומרת "אסוף אותי וזרוק אותי מעבר לדופן הסירה. הרוג אותי כדי שאחרים יינצלו".[2] גופתו של ווייט נמצאה למחרת.[4]

ב-24 באוקטובר 1972, אסף מולין את מארי גווילפויל בת ה-24, סטודנטית מקברילו קולג' אשר תפסה טרמפים כדי להגיע במהרה ללימודיה. לאחר שדקר אותה דרך החזה והגב, ביתר מולין את גופתה ופיזר את החלקים באזורי הגבעות של הרי סנטה קרוז.

ב-2 בנובמבר 1972, נסע מולין לכנסייה הקתולית על שם סנט מארי בלוס גאטוס והתוודה על חטאיו בפני הכומר הנרי תומיי, אולם סבר כי איש הדת התנדב להיות קורבנו הבא אשר ימנע את רעידות האדמה, ובפרץ הזייתי החל להכות, לבעוט ולדקור את תומיי, אשר דימם למוות בתא הווידוי. אחד מעובדי הכנסייה הספיק לראות את מולין בורח מהמקום, ותיאר בעדותו למשטרה אדם צעיר וגבוה אשר לבש בגדים שחורים ומגפיים.[6]

לאחר מכן ניסה מולין להתגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית והצליח לעבור את מבחני הכשירות הפיזיים והמנטליים בהצלחה, אולם נדחה משנכשל בבדיקת הסמים. כישלונו הצית את הזיותיו הפרנואידיות בנוגע לתככים ולקונספירציות, אשר מאחוריהן עמדו, כך האמין, קבוצת היפים. עד ינואר 1973 נגמל מסמים לחלוטין.

בדצמבר 1972 רכש אקדח מסוג רוהם RG-14 תמורת 24 דולרים בחנות לאביזרי רכב בפלטון.[7] במשפטו אמר כי בעל החנות, אנתוני בלאק, אותו תיאר כ"מסודר, מגולח ולבוש היטב", אמר לו שהאקדח נועד למטרות אימונים.

כשהאקדח ברשותו, החליט מולין להרוג את ג'ים גיאנרה, חבר ילדות שמכר לו מריחואנה מעת לעת, אותו האשים באי-קבלתו לצבא. כשהגיע לביתו ב-25 בינואר 1973, מצא שם את קת'י פרנסיס, מכרה ותיקה של גיאנרה אשר סיפרה לו כי חברו עבר לגור בסנטה קרוז ומסרה לו את כתובתו המדויקת. משהגיע מולין לביתו החדש של ג'ים, רצח אותו ואת אשתו לאחר שירה בראשם ודקר את גופותיהם מספר פעמים רב.

משם חזר לביתה של פרנסיס ורצח אותה ואת שני בניה, דיימון בן ה-4 ודייוויד היוס בן ה-9. מאחר שבעלה, אשר לא נכח בבית באותה שעה, היה סוחר סמים ידוע, חמש הרציחות יוחסו לפרשת סחר בסמים שהסתבכה. מאוחר יותר השתמשו התובעים במשפטו של מולין במותה של פרנסיס כהוכחה לשפיותו בזמן הרציחות, בטענה כי רצח את פרנסיס במודע ומתוך כוונה להעלים כל קשר בינו לבין מותו של גיאנרה.[4]

כעבור חודש, ב-10 בפברואר 1973, שוטט מולין ברחבי פארק רדוודס על שם הנרי קאוול, שם פגש ארבעה נערים שיצאו לטיול קמפינג. לאחר ששוחח איתם במשך מספר דקות וטען להיותו סייר, ציווה עליהם לעזוב את המקום מפאת זיהום הסביבה, אולם הם סירבו. מולין ירה בהם למוות עם אקדחו וגנב עשרים דולרים ורובה ציד שהיו ברשותם. גופותיהם נמצאו כעבור שבוע.[4]

הרצח האחרון התרחש אחרי שלושה ימים, ב-13 בפברואר 1973. מולין נהג לאורך הצד המערבי של סנטה קרוז כשנתקל בפרד פרז בן ה-72, דייג זקן אשר יצא זה מכבר לתקופת פרישה, ובאותו הזמן ניכש עשבים בגינתו.[8] ללא כל סיבה נראית לעין ביצע מולין פניית פרסה ועצר בסמוך לביתו של פרז, כיוון את הרובה הגנוב לעברו והרג אותו באופן מידי משפגע הקליע בלבו. לאחר מכן נכנס לרכבו ונסע באופן איטי ורגוע חזרה לדרכו.

מספר עדים ראו את מולין רוצח את פרז לאור יום ודיווחו על כך למשטרה, והוא נעצר כעבור מספר דקות ללא מאבק על הכביש המהיר. השוטר שעצר אותו ראה את רובה הציד הגנוב במושב הסמוך אליו ושלף את נשקו, מתכונן לקרב ירי מטווח קצר, אולם מולין לא הראה כל התנגדות.

משפט ומאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעצרו התוודה מולין על כל הרציחות והסביר לחוקריו כי קיבל הוראות מהקולות ששמע בראשו להרוג אנשים במטרה למנוע רעידת אדמה. כמו כן טען שלא היו כלל רעידות אדמה בזמן האחרון הודות למלאכת ידו. שמונה ימים לאחר מעצרו, הכתה רעידת אדמה בעוצמת 5.8 בסולם מרקאלי בדרום קליפורניה וגרמה לנזק בשווי מיליון דולר לערך.[9]

משרד התובע המחוזי של סנטה קרוז הגיש כתב אישום נגד מולין עבור עשרה מקרי רצח ומשפטו נפתח ב-30 ביולי 1973. מאחר שמולין כבר הודה שביצע את כל הפשעים התרכז המשפט בשאלת מצב שפיותו בזמן ביצועם, האם היה אחראי למעשיו ויכולת כשירותו לעמוד למשפט. התובע הראשי כריסטופר קוטל התרכז בעובדה כי מולין ניסה לכסות על עקבותיו והראה כוונת תחילה בביצוע חלק מהרציחות, בעוד שההגנה ניסתה להציג את היסטוריית האשפוזים ומחלות הנפש שלו, אשר הסתכמו באבחונו כסכיזופרן.

ב-19 באוגוסט 1973, נמצא מולין אשם ברצח מדרגה ראשונה באישומים של ג'ים גיאנרה וקת'י פרנסיס, מאחר שתכנן אותם מראש ובכוונת תחילה, וברצח מדרגה שנייה בשמונת המקרים האחרים, היות שהם נבעו יותר מתוך טבע אימפולסיבי. הוא נידון למאסר עולם בבית הכלא המחוזי של סנטה קרוז ושחרורו המוקדם נדחה אחת עשרה פעמים מאז 1980.

בשלב מסוים שהה מולין בתא הסמוך לתאו של אדמונד קמפר, רוצח סדרתי נוסף אשר פעל באותן שנים ובאותו אזור. השניים נפגשו באגף הרפואי של שירות בתי הסוהר של קליפורניה, וקמפר סיפר עליו כי הוא "נהג לשיר ולהפריע לאנשים בדיוק כשהחלו לצפות בטלוויזיה. פעם אחת שפכתי עליו מים כדי שישתוק. אחרי זה, כשהוא התחיל להיות ילד טוב, נתתי לו כמה בוטנים. הרבי אהב בוטנים. זו הייתה שיטה יעילה מפני שמהר מאוד הוא היה מבקש ממני רשות לשיר. זה מה שנקרא התניה אופרנטית".[10] מעבר לכך, קמפר תיאר את מולין כדמות נאלחת ושנואה עליו, וספציפית כ"רוצח קר דם" וכמי ש"רוצח את כל מי שנקרה בדרכו, ללא סיבה טובה".

מולין נפטר ב-18 באוגוסט 2022.

קורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. 13 באוקטובר 1972, לורנס ווייט – בן 55, הוכה למוות עם חפץ קהה בראשו
  2. 24 באוקטובר 1972, מארי גווילפויל – בת 24, נדקרה למוות ובותרה
  3. 2 בנובמבר 1972, הנרי תומיי – בן 64, הוכה למוות ונדקר בלבו
  4. 25 בינואר 1973, ג'ים ראלף גיאנרה – בן 25, נורה בראשו ונדקר
  5. 25 בינואר 1973, ג'ואן גיאנרה – בת 21, נורתה בראשה ונדקרה
  6. 25 בינואר 1973, קת'י פרנסיס – בת 29, נורתה בראשה ובחזה, ולאחר מכן נדקרה
  7. 25 בינואר 1973, דיימון פרנסיס – בן 4, נורה בראשו ונדקר
  8. 25 בינואר 1973, דייוויד היוס – בן 9, נורה בראשו ונדקר
  9. 10 בפברואר 1973, דייוויד אלן הוליקר – בן 18, נורה למוות
  10. 10 בפברואר 1973, רוברט מייקל ספקטור – בן 18, נורה למוות
  11. 10 בפברואר 1973, בריאן סקוט קארד – בן 18, נורה למוות
  12. 10 בפברואר 1973, מארק ג'ון דרייבלביס - בן 19, נורה למוות
  13. 13 בפברואר 1973, פרד פרז - בן 72, נורה בלבו

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרברט מולין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "California Inmate Locator". cdcr.ca.gov. Retrieved 19 March 2021.
  2. ^ 1 2 Scott, Shirley Lynn. "Unnatural Disasters". truTV Crime Library. crimelibrary.com. Archived from the original on 2012-12-10. Retrieved 2008-03-05.
  3. ^ Schechter, Harold (2003). The Serial Killer Files. Ballantine. ISBN 978-0345465665
  4. ^ 1 2 3 4 5 Ressler, Robert K. and Tom Schachtman. Whoever Fights Monsters: My Twenty Years Hunting Serial Killers for the FBI. New York: St. Martin's Press, 1992, pp. 127–132. ISBN 0-312-07883-8
  5. ^ Torrey, E. Fuller, The Insanity Offense: How America's Failure to Treat the Seriously Mentally Ill Endangers Its Citizens W. W. Norton & Company, 2008. ISBN 0393068889. p. 35. Archived 2021-01-27 at the Wayback Machine
  6. ^ "Lodi News-Sentinel - Google News Archive Search". news.google.com. Archived from the original on 2021-01-27. Retrieved 2021-01-27.
  7. ^ "Herbert Mullin: The True Story of the Psychopath of Santa Cruz" by Jack Rosewood, p. 25
  8. ^ "Santa Cruz Sentinel, Volume 118, Number 37, 13 February 1973". cdnc.ucr.edu. Archived from the original on 27 January 2021. Retrieved 20 August 2020.
  9. ^ "Valley News from Van Nuys, California on February 22, 1973 · Page 1". Newspapers.com. Archived from the original on July 19, 2020. Retrieved July 19, 2020.
  10. ^ "10 Serial Killers Who Did the Last Thing You'd Expect". 2014-06-23. Archived from the original on 2018-12-26. Retrieved 2018-12-28.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הרברט_מולין&oldid=36481017"