הקרע

הקרע
La Rupture
בימוי	קלוד שברול
הופק בידי	אנדרה ז'נובה
תסריט	קלוד שברול
עריכה	ז'אק גאיאר
שחקנים ראשיים	סטפאן אודראן ; מישל בוקה ; ז'אן-פייר קאסל
מוזיקה	פייר ז'נסן
צילום	ז'אן ראבייה
מדינה	צרפת-איטליה-בלגיה
חברה מפיצה	גומון, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	26 באוגוסט 1970
משך הקרנה	124 דק'
שפת הסרט	צרפתית
סוגה	סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט משנת 1970. אם התכוונתם לרומן גרפי מ-2014, ראו אווטאר: כשף האוויר האחרון – הקרע.

"הקרע" (בצרפתית: "La Rupture") הוא סרט צרפתי משנת 1970 בבימויו של קלוד שברול. הסרט עוסק בניסיונו של איש עסקים עשיר לעקוב אחר אשת בנו ולטפול עליה אשמות שוא בעזרת אדם ששכר וזאת, במטרה לקבל משמורת על נכדו, לאחר שהאשה מבקשת להתגרש מבנו. הסרט מבוסס על מותחן שכתבה ב-1968 סופרת הספרות הזולה הבריטית שרלוט ארמסטרונג (אנ'),‏ "The Balloon Man" (מוכר הבלונים).

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלן היא אישה פשוטה שהייתה חשפנית בעברה ועתה היא עובדת כמוזגת ומפרנסת את שארל בעלה, המעורער בנפשו, ואת ילדם. בוקר אחד תוקף אותה שארל ולאחר מכן מטיח את בנם על רהיט בבית. הלן מגנה על עצמה ועל ילדה. היא חובטת בשארל במחבת ומפנה את הילד שנפצע בראשו לבית החולים. שארל שנחבל משוחרר להחלמה בבית הוריו העשירים ואילו הלן שוכרת חדר קטן בפנסיון הסמוך לבית החולים בו מאושפז בנה.

לאחר שהלן מודיעה על כוונתה להתגרש משארל, מחליט אביו העשיר של שארל לעשות כל שניתן כדי להשיג משמורת על נכדו. הוא שוכר את פול, מכר המשפחה הזקוק לכסף, כדי שירגל אחרי הלן ויגלה התנהגות נלוזה שלה שתסייע במשפט על המשמורת. פול שוכר גם הוא חדר בפנסיון ועוקב אחרי הלן, אך כל מאמציו לגלות פגם ולו קטן במעשיה עולים בתוהו. המשפט קרב וברוב יאושו הוא רוקם מזימה להכשיל את הלן ומגייס לכך את חברתו.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטפאן אודראן - הלן (גיבורת הסרט)
ז'אן-פייר קאסל - פול תומא (מרגל אחר הלן)
מישל בוקה - לודוויק (אב הבעל)
אני קורדי - גברת פינלי (מנהלת הפנסיון)
ז'אן-קלוד דרואו - שארל (בעלה של הלן)
מישל דושוסואה - עורך דינה של הלן
קתרין רובול - סוניה (חברתו של פול תומא)

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שברול עצמו הגדיר סרט זה כמושפע מסרטיו של הבמאי פריץ לנג.^[1] הצגת המאבק של הלן האחראית והישרה, בת המעמד הנמוך, מול אביו של בעלה והמרגל ששכר, שניהם חסרי מעצורים מוסריים, נראית לחלק מהמבקרים כהמשך הסתערותו של שברול על הבורגנות הצרפתית, תוך שימוש בתערובת מדויקת של מרכיבים שנועדו לזעזע (סמים, אלימות, פורנוגרפיה).^[2] מבקר הקולנוע וינסנט קנבי טוען כי עלילת הסרט היא שרירותית ומאולצת. הוא גם מבקר את שברול על שימוש באלימות מופרזת ובפורנוגרפיה המוגזם לדעתו לנדרש בסרט. למרות זאת, הוא מציין כי בנקודות רבות הסרט הוא כה יפה עד שהתעוררה בו הרגשה כי האכזבה שחש בסיום הסרט נובעת מחולשותיו עצמו ולא מחולשת הסרט. במיוחד הוא מציין את משחקה של סטפאן אודראן, המגלמת את גיבורת הסרט, אותה הוא מגדיר כ"מוכשרת בצורה בלתי רגילה". את המונולוג בו היא מתארת את השתלשלות חייה ונישואיה באוזני עורך דינה בזמן נסיעתם ברכבת הוא מגדיר כ"אחד הדברים המרגשים ביותר בהם חזיתי השנה".^[3]

הסרט נפתח בתמונה לא ברורה שניתן לפרשה אולי כמערה. על רקע תמונה זו מופיע ציטוט של ז'אן רסין, מתוך מחזהו, "אנדרומכה": "Mais quelle épaisse nuit tout a coup m'environne" ("איזו עלטה כבדה אופפתני לפתע"). המצלמה מתרחקת והצופים מגלים כי ה"מערה" היא שקע בעץ שמאחוריו נמצא הבית בו חיים הלן ושארל. יש הרואים בתמונת הפתיחה ובמוטו המופיע בה כמשל לכוונת הבמאי להסתכל אל תוך העלטה שבתוך חיי המעמד הבינוני שבפרברים.^[4]