הקרן למצוינות בתרבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הקרן למצוינות בתרבות
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2001–2011 (כ־10 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נבחרי הקרן למצוינות:
שורה אחרונה משמאל: שלומי שבן, איתי טיראן, מירית וינשטוק, אתגר קרת, עידית הרמן וקלודט זורע.
שורה שנייה: עדי שטרן, זויה צ'רקסקי, ירון גוטפריד, במבי פרידמן, ליאור אלמליח ואלי דג'יברי.
שורה שלישית: עמנואל גת, תומר היימן, רחל מראני ודין דין אביב.
שורה ראשונה: דוד אופק ויהודית סספורטס

הקרן למצוינות בתרבות (Israel Cultural Excellence Foundation – IcExcellence Foundation) הייתה קרן פרטית לטיפוח אמנים ישראלים מצטיינים שפעלה במשך עשר שנים בין 2001–2011. הקרן איתרה וקיבצה אמנים ישראלים בעלי פוטנציאל גבוה למצוינות, ועזרה להם לממש אותו – בארץ ובעולם.

את הקרן ייסדה וניהלה רחל מראני.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל הפעילות היה ייחודי בעולם, ונבנה בשיתוף פעולה עם חוקרים באוניברסיטאות הרווארד וקולומביה בארצות הברית. הקרן נחשבה ל'סטארט-אפ תרבותי': הגישה ואופן הפעילות נבדלו מהמקובל בתחום התרבות, והיו קרובים יותר באופיים לעולם העסקי. היא מומנה על ידי אנשי עסקים, חברות וקרנות בארץ ובעולם.

את הקרן יזמה רחל מראני עם חזרתה מוושינגטון, שם שירתה כנספחת התרבות של ישראל בשגרירות. על הקמתה היא זכתה ב-2003 ב"פרס המנהיגות" מטעם בוגרי מנהל עסקים של אוניברסיטאות הרווארד ווורטון בישראל.

את האמנים בחרו צוותי היגוי ואיתור שכללו אמנים ואנשי תרבות בכירים, כולל 6 חתני פרס ישראל.

דרך הטיפוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוח האמנים התמקד בשני כיוונים עיקריים: קידום ומימוש הכישרון האמנותי לצד ארגון ופיתוח קריירה. הליווי לכל אמן נמשך מספר שנים. התכנית פעלה בשתי רמות: אישית וקבוצתית. באופן אישי - לכל אמן נבנתה תוכנית קידום שהותאמה במיוחד לתחום עיסוקו, אופיו, רצונותיו וצרכיו המקצועיים. בנוסף, זכו רבים בתהליך אישי של אימון עסקי. ברמה הקבוצתית - אמני הקרן השתתפו במגוון מפגשים ללמידה, היכרות ועידוד שיתופי פעולה אמנותיים ביניהם. הסמינרים השנתיים נקראו "האמן כיזם", והתמקדו ב"כישורי קריירה". בסמינרים אלה נחשפו האמנים, לפעמים לראשונה בחייהם, למושגים מעולם העסקים, כמו חשיבה אסטרטגית, תכנון ארוך טווח, ניהול, פרזנטציה, שיווק, מיתוג, קניין רוחני, נטוורקינג ועוד. הקרן עודדה את האמנים לפעילות פרו-אקטיבית תוך הבנה שכישרון אמנותי גדול הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק למימוש הפוטנציאל ולהצלחה. מומחים מקצועיים מגוונים עמדו לרשות האמנים גם לאורך השנה בהכנת תוכניות תקציביות, בתכנון והקמת פרויקטים, ועוד. הקרן תמכה בעשרות אמנים, מ-12 תחומי אמנות - רבים מתוכם עומדים כיום במרכז העשיה התרבותית.

הצוותים הבוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצוותים האמנותיים, שבחרו את האמנים המצטיינים, השתתפו 35 אמנים ואנשי תרבות בכירים. ביניהם: דוד טרטקובר, חיים טופול ז"ל, יוסי מר-חיים, מנדי רודן ז"ל, אהוד מנור ז"ל, יואב קוטנר, אוהד נהרין, מירה זכאי ז"ל, רון ארד, יאיר ורדי, גבי אלדור, אלכס פדואה דני קרוון ז"ל, יונה פישר ז"ל, דובי לנץ, גרשון ברם, דני גוטפריד.

נבחרי הקרן בשנים 2002 - 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה עברית: שלומי שבן, רונה קינן, דין דין אביב, רן שם טוב (איזבו), ליאור אלמליח, דוד דאור, ויקטוריה חנה.

מוזיקה קלאסית: גיל שוחט, דן אטינגר, ירון גוטפריד, חן רייס, אבנר דורמן, קרן הדר.

ג'אז: אלי דג'יברי ואבישי כהן.

תיאטרון: איתי טיראן, עידית הרמן (תיאטרון קליפה), מעצב התאורה והתפאורה במבי פרידמן, מירה עוואד, קרן צור.

כתיבה: אתגר קרת, אשכול נבו.

קולנוע וטלוויזיה: תומר הימן, דוד אופק, ניר ברגמן.

אמנות פלסטית: יהודית סספורטס, זויה צ'רקסקי, עדי נס, גל ויינשטיין, יעל ברתנא, טליה קינן.

תקשורת חזותית: המעצב הגרפי עדי שטרן, המאיירת רותו מודן.

עיצוב אופנה: קלודט זורע, מירית ויינשטוק, אבשלום גור.

מחול: יסמין גודר, עמנואל גת, שרון אייל.

עיצוב מוצר: רון גלעד, טל גור.

רב תחומי: אוהד פישוף.

שמיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2010 הודיעה הקרן למצוינות בתרבות על "שנת שמיטה", שנה של האטה/הפסקת הפעילות לצורך בדיקת המודל, מנוחה, הסקת מסקנות. המהלך התקבל בהפתעה גדולה, אבל שימש בהמשך השראה גם לארגונים אחרים.

בקיץ 2011, למרות ההצלחה הגדולה, הוחלט על סגירת הפעילות. על השיקולים והסיבות השונות שהובילו לכך כתבה רחל מראני ספר בשם "לשמוט, סיפור אהבה" (לשמוט = להיפרד, לוותר, Letting go). הספר פורסם במשך שלושה וחצי חודשים כבלוג בהמשכים, תוך דיאלוג עם הקוראים, ובאפריל 2016 ראה אור כספר מודפס, ואחר כך גם כספר דיגיטלי וכספר קולי (הוצאת כנרת, זמורה ביתן).

שלומית כהן-אסיף, מוסף הספרים של "הארץ": "ספר נדיר... יומן מסע-פענוח שסוחף את הקורא להתלוות אליו ולהקשיב לו...המלה "מצוינות" מקבלת משמעות אחרת, עמוקה יותר. "[ ]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]