הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות[1], היא הצעת חוק יסוד שנוסחה על ידי האגודה לזכויות האזרח. ההצעה מציעה לעגן בחקיקה הישראלית את הזכויות החברתיות. הצעת חוק היסוד (זכויות חברתיות וכלכליות) תאפשר למחוקק לקבוע את המסגרת למדיניות החברתית-כלכלית של ממשלות ישראל בדורות הבאים, זכויותיו החברתיות של האדם אינן נופלות בחשיבותן מזכויותיו האזרחיות והמדיניות. עקרון כבוד האדם מחייב לא רק כי המדינה לא תתערב בחייו של האדם בדרך שיש בה פגיעה בכבודו, אלא גם כי המדינה תיצור תנאים אשר יאפשרו לאדם קיום בכבוד אנושי. מדינת ישראל הכירה בחובתה זו, הן בחקיקת חוקים אשר נועדו להבטיח לתושבי המדינה אמצעי קיום נאותים, והן על ידי כך שאשררה, בשנת 1991, את האמנה הבין־לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.

הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן נוסח ההצעה הבסיסית שהוצעה על ידי אגודה לזכויות האזרח:

הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות

עקרונות יסוד:

מטרת החוק:

זכויות חברתיות:

  • לכל תושב הזכות לסיפוק צרכיו הבסיסיים לשם קיום בכבוד אנושי, ובכלל זה בתחומי העבודה, השכר ותנאי העבודה, בתחומי ההשכלה, הלימוד והחינוך ובתחומי הבריאות והרווחה החברתית ; זכות זו תמומש או תוסדר בידי רשויות השלטון לפי חוק ובהתאם ליכולתה הכלכלית של המדינה כפי שתיקבע בידי הממשלה.

ארגוני עובדים:

  • עובדים זכאים להתאגד לפי בחירתם בארגוני עובדים, וארגוני מעבידים ומעבידים זכאים להתאגד לפי בחירתם בארגוני מעבידים; ארגונים אלה רשאים להתקשר בהסכמים קיבוציים, והכל לפי עקרונות משפט העבודה.

הזכות לשבות:

  • עובדים זכאים לשבות, לפי עקרונות משפט העבודה, להגנה על זכויותיהם ולקידום ענייניהם הכלכליים והחברתיים.

פגיעה בזכויות:

  • אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק או על פי הסכמה מפורשת בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש תחולה.
  • כל רשות מרשויות השלטון וכל מי שפועל מטעמה חייבים לכבד את הזכויות שלפי חוק יסוד זה.

שימוש לרעה:

  • אין לעשות שימוש בזכות מהזכויות שלפי חוק יסוד זה שיש בו משום פגיעה בקיום המדינה, במשטר הדמוקרטי או שיש בו כדי לדכא זכויות אדם. יציבות החוק.
  • אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף אכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, מותר להתקין תקנות שעת חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות יסוד לפי חוק יסוד זה, אם מצב החירום מחייב זאת, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו הולמות מדינה דמוקרטית הנמצאת במצב חירום וכן שהשלילה או ההגבלה יהיו לתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש.

הוראות מעבר:

  • הוראות חיקוק שהיו בתוקף ערב תחילתו של חוק יסוד זה והן עומדות בסתירה להוראותיו, יעמדו בתקפן עד תום חמש שנים מיום תחילתו של חוק יסוד זה, אם לא בוטלו או תוקנו קודם לכן, ואולם פירושן של הוראות כאמור ייעשה ברוח הוראות חוק יסוד זה.

נוקשות החוק:

  • אין לשנות חוק יסוד זה אלא על ידי תיקונו במפורש או על ידי תיקון בחוק יסוד אחר שנאמר בו שתקפו הוא על אף האמור בחוק יסוד זה, שנתקבלו במליאת הכנסת ברוב של חברי הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית; לעניין זה 'שינוי' - למעט הוראה הבאה להוסיף על זכויות היסוד המנויות בחוק יסוד זה".

על שולחן הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות הראשונה שהוגשה לשולחן הכנסת הייתה הצעה של חברי הכנסת יעקב שפי, יורם לס, דוד מנע, אסתר סלמוביץ, ענת מאור, דליה איציק, אברהם יחזקאל, רענן כהן, יוסי כץ, אלי גולדשמידט, אלי דיין, חיים דיין, עמנואל זיסמן ובנימין טמקין בכנסת השלוש עשרה[2]. הצעת חוק דומה הונחה באותה כנסת על ידי חברי הכנסת תמר גוז'נסקי, האשם מחאמיד ותופיק זיאד[3]. הצעת חוק דומה הונחה שוב על שולחן הכנסת ב-1994, על ידי קבוצת חברי כנסת בראשות יעקב שפי[4]. במקביל, הונחה הצעת חוק ממשלתית, שאף עברה בקריאה ראשונה[5].

בכנסת הארבע עשרה הוגשו חמישה הצעות חוק לקביעת חוק יסוד: זכויות חברתיות[6][7][8][9], כשאחת מהם אף התקבלה בקריאה טרומית[10].

בשנת 2002 העלה חבר הכנסת עמיר פרץ הצעת חוק הנקראת: הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות, התשס"ב – 2002. בהצעת חוק זו, ביקש חבר הכנסת עמיר פרץ "להגן ללא הפליה על הזכויות החברתיות של האדם ועל רווחתו, כדי לעגן בחוק יסוד את הערכים החברתיים של מדינת ישראל כמדינת רווחה יהודית ודמוקרטית המושתתת על ערכים של שוויון צדק חברתי, ערבות הדדית, ומתן הזדמנות שווה לכל." הזכויות עליהן ניסה עמיר פרץ להגן בהצעת חוק זו הן: זכות התאגדות במשפט העבודה, והזכות לשבות.

הצעת חוק דומה של ח"כ תמר גוז'נסקי וקב' ח"כים הוחנה על שולחן הכנסת ה-15 ומספרה פ/171.

הצעת חוק דומה של ח"כ ענת מאור וקב' ח"כים הונחה על שולחן הכנסת ה-15 ומספרה פ/75.

הצעת חוק דומה של ח"כ תמר גוז'נסקי וקב' ח"כים הונחה על שולחן הכנסת ה-15 ומספרה פ/171.

הצעת חוק דומה של ח"כ עמיר פרץ הונחה על שולחן הכנסת ה-15 ומספרה 187.

הצעת חוק דומה של ח"כ צחי הנגבי וקב' ח"כים הונחה על שולחן הכנסת ה-15 ומספרה פ/1120.

הצעת חוק דומה של ח"כ אורי סביר וקב' ח"כים הונחה על שולחן הכנסת ה-15 ומספרה פ/1373.

הצעת חוק דומה של ח"כ צחי הנגבי הונחה על שולחן הכנסת ה-15 ומספרה פ/1574.

הצעת חוק דומה של ח"כ ענת מאור וקב' ח"כים הוחנה על שולחן הכנסת ה-15 ומספרה פ/2581.

פרוטוקולים[11][עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018 נערכה הצבעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - הצעת חוק-יסוד: שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחי מדינת ישראל (תיקוני חקיקה) ההצעה נדחתה בעקבות ההצבעה 71 חברי כנסת התנגדו (ביניהם גם חברי סיעת יש עתיד, ישראל ביתנו, כולנו וש"ס, חברי סיעת הליכוד התנגדו אף הם כמו גם הבית היהודי ויהדות התורה.

מדבריה של עו"ד חגית ברסטל-גינת - אוניברסיטת בר-אילן (פרוטוקול הכנסת השישה עשר[12] דיון כללי על זכויות חברתיות וכלכליות) אנחנו מדברים על זכויות חברתיות כחלק מהזכויות החוקתיות. אנחנו מניחים מראש שזכות חוקתית היא זכות שמעוגנת במסמך רם מעלה בשיטה המשפטית של המדינה, לעומת זכות חוקית, שכפופה לנאמר בחוקה. אנחנו מדברים על השאלה כיצד יש להתייחס לזכויות חברתיות מתוך ראייה חוקתית, ובזכויות חברתיות אנחנו רואים אגד זכויות שחלקן כבר מוכר וידוע, כמו למשל הזכות לבריאות, הזכות לחינוך, הזכות למשפחה - ובכלל זה תאים משפחתיים אלטרנטיביים, זכויות עובדים וזכויות בתחום העבודה, וכן הזכות הכללית לקיום אנושי בכבוד - התחייבות ודאגה לרווחה חברתית, לביטחון סוציאלי, לביטחון תזונתי, לתנאי קיום נאותים ולכל מה שקשור לזה.

פסקי דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שחוקי היסוד הקיימים אינם כוללים באופן מפורש הגנה על זכויות חברתיות-כלכליות, הכיר בית המשפט העליון בחלק מהזכויות החברתיות כזכויות יסוד, בהתבססו על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[13] ועל חוקים שונים שמעגנים זכויות חברתיות. כך, לדוגמה, הוכרו כזכויות יסוד הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לחינוך והזכות לקיום מינימלי בכבוד. עם זאת, בית המשפט העליון נקט בגישה מרוסנת מאוד בפסיקותיו בעתירות נגד מדיניות הממשלה בתחום זה. מאחר שעתירות אלו מעוררות שאלות של צדק חברתי ושל חלוקת משאבים, בית המשפט נמנע מביקורת על חקיקה ראשית, על חקיקת משנה, ועל תקנות והחלטות ממשלה בנושאים החברתיים-כלכליים.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק: "הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית".

הזכות לקיום בכבוד כזכות חוקתית: בעקבות פסק דין סלאח חסן[14].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הצעת חוק יסוד זכויות חברתיות, באתר האגודה לזכויות האזרח
  2. ^ הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, באתר הכנסת, מספר הצעת חוק: פ/1227/13
  3. ^ הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, באתר הכנסת, מספר הצעת חוק: פ/1527/13
  4. ^ הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, באתר הכנסת, מספר הצעת חוק: פ/1558/13
  5. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  6. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  7. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  8. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  9. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  10. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, התשנ"ח-1998, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  11. ^ פרוטוקולים של דיוני הועדות בכנסת
  12. ^ פרוטוקול הכנסת השישה עשר - עו"ד חגית ברסטל
  13. ^ כבוד מהו - רוביק רוזנטל (ארכיון)
  14. ^ פסק דין סלאח חסן