הפיצוץ במכון יהודה
 | |
| פסל המנציח את מפעלי תע"ש בגבעתיים וביניהם את מכון יהודה | |
| סוג | פיצוץ |
|---|---|
| תאריך התרחשות | 3 ביוני 1943 |
| במדינות או באזורים | גבעתיים, ישראל |
| מוקד | רח' גולומב |
| הרוגים | 2 |
| נזק | הרס מפעל הנשק |
מכון יהודה היה אחד מ-6 מפעלי ייצור נשק ותחמושת שבנו תע"ש וארגון ההגנה בגבעתיים לפני מלחמת העצמאות. ב-3 ביוני 1943 אירע במפעל פיצוץ שהביא להרס של המפעל ולמותם של שניים מחברי "ההגנה".
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר תחילת המנדט הבריטי החל היישוב להתחמש, מתוך הבנה שלא ניתן להסתמך על הבריטים שיספקו ביטחון מספק ליישוב היהודי בארץ ישראל. צורך זה התחזק בעקבות מאורעות תר"פ, מאורעות תרפ"א ומאורעות תרפ"ט, במהלכן נהרגו ונפצעו מאות יהודים ובהמשך המאורעות במהלך המרד הערבי הגדול.
תהליך חיזוק היישוב שילב רכישת נשק ממקורות שונים, יצירת סליקים כמקומות אחסון, ייצור כלי נשק וייצור תחמושת. פעילות זאת התגברה ב-1933, עם הקמת הארגון המחתרתי "התעשייה הצבאית הישראלית - תע"ש".
אחד המקומות בהם התרחשה פעילות ערה בתחום ייצור נשק ותחמושת הייתה גבעתיים שם פעלו שישה מפעלים, כשבכל אחד מהם יצרו תחמושת ספציפית:
- מפעל הנשק במכון המים, בו יצרו פצצות, תיקנו כלי נשק ועיבדו את הגופים היצוקים של רימוני היד
- המפעל אצל משפחת פיקרסקי (ברח' בורוכוב 21), שם יצרו מנגנונים לרימוני יד
- המפעל ששכן בבית משפחת דניאלי (ברח' בורוכוב 23), בו יצרו בתהליכים כימיים מנגנוני הצתה לרימונים
- המפעל אצל משפחת פיש (ברח' רמב"ם 49), שם יצרו תוספת מאיצים לרימוני יד[1]
- מפעל "מכון יהודה" (ברח' גולומב), שם יצרו פיקות לכדורים
- "מכון R" בבית סולל בונה (ברח' רמב"ם) בו יצרו כדורים למקלע
הפיצוץ במכון יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפעל הנשק "מכון יהודה", בניהולו של שלמה בוגרד, הוקם בדרום שכונת בורוכוב, ליד גבעת רמב"ם, בצריף של ארגון "הבחרות הסוציאליסטית". במקום יצרו פיקות לכדורים, עופרת, כספית רועמת, ספירט לבקבוקי מולוטוב וחומר נפץ "טן" לרימונים. המפעל הוקם במגרש ריק יחסית, שנקרא בהמשך "שטח 9", כששימש מחנה בריטי, ולאחר קום מדינת ישראל, הוקם בשטח זה קניון גבעתיים.
ב-3 ביוני 1943 אירע, מסיבה לא ידועה, פיצוץ חזק במפעל שנשמע בכל הסביבה. בפיצוץ זה נהרג פועל תע"ש בן ה-17 משה בלאו[2]. הראשון שהגיע אל אתר הפיצוץ היה הכבאי מאיר איסצ'ר[3] מתחנת רמת גן שנכנס למבנה בניסיון להציל עובדים אחרים, אך נהרג בפיצוץ שני שאירע במקום. לצוותי הכיבוי הנוספים שהגיעו למקום לא נותר אלא לכבות את האודים העשנים ולמצוא את הגופות.
מפקד ש"י תל אביב שביקר במקום הנחה את מפקדי המשטרה והכיבוי להימנע מלדווח על המקרה כדי למנוע חקירה בריטית. כחלק מהניסיון לטשטש את המקרה, העביר תע"ש את גופות ההרוגים בחשאי לבית הקברות בקיבוץ רמת הכובש, מבלי שיידעו את המשפחות. כשהתגבר החשש שהבריטים יחשדו, הוצאו הגופות מבית הקברות ונקברו מתחת לשבילי הקיבוץ. לאחר מספר חודשים, כשנמוג החשש מחקירה בריטית, עודכנו המשפחות.
לאחר קום המדינה הועברו עצמותיו של משה בלאו, על פי בקשת המשפחה, לבית הקברות נחלת יצחק. קברו של מאיר איסיצ'ר נשארה ברמת הכובש וב-1959 הציב בנו מצבה על קברו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פסל רחוב – ערוצי תע"ש, באתר israelcitytour.blogspot.com
- אתרי ההגנה בגבעתיים, באתר ההגנה (אורכב)
- תאונות עבודה קטלניות בתע"ש שבמחתרת, מתוך "בטיחות" גיליון 361, אפריל-מאי 2016, באתר המוסד לבטיחות ולגיהות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ב-25 בנובמבר 1943 אירעה התפוצצות במקום, שכתוצאה ממנה נהרגה העובדת פניה אברמוביץ
- ^ קורות החיים של משה בלאו, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ קורות החיים של מאיר איסצ'ר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון