הפיגוע בנהריה (1974)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפיגוע בנהריה ב-1974
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
סירת הגומי איתה חדרו המחבלים לחוף נהריה
סירת הגומי איתה חדרו המחבלים לחוף נהריה
תאריך 2425 ביוני 1974
מקום נהריה, ישראל
קואורדינטות 33°00′16″N 35°05′24″E / 33.0044°N 35.09°E / 33.0044; 35.09
סוג פיגוע ירי
הרוגים 3 אזרחים ישראלים וחייל צה"ל
פצועים 6
מבצע פת"ח
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפיגוע בנהריה אירע בליל 2425 ביוני 1974, ובו חדרה חוליית מחבלים מארגון פת"ח דרך הים מלבנון לנהריה, הרגה חייל ורצחה שלושה אזרחים, פצעה שישה, וחוסלה בידי כוח מסיירת גולני.

השתלשלות האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט לאחר השעה 23:00 של 24 ביוני 1974 נחתו שלושה מחבלים מהזרוע הימית של פת"ח בחוף נהריה באמצעות סירת "זודיאק" עם מנוע. המחבלים יצאו ככל הנראה ממחנה הפליטים אֶ-רַשִידִיֶה שמדרום לעיר צור. על פי ציודם כוונתם הייתה ככל הנראה להגיע לבית הקולנוע 'געתון' כדי לבצע שם פיגוע המוני עם תום הקרנת סרט שהוצג בו.

מחוף הים פנו שלושת המחבלים בקו ישר מזרחה לתוך נהריה. לאחר שחצו את רחוב בלפור הם ניסו לחצות גדר שיחים. הרעש שעוררו משך את תשומת לבו של נער שהתגורר בקומה הראשונה של בית מס' 19. הוא הביט מהחלון זיהה אותם לאור פנסי הרחוב וזעק בקול: "מחבלים". קריאתו של הנער הזעיקה למקום שני אנשי סיור של "המשמר האזרחי". משזיהו אותם המחבלים, השליכו לעברם רימון יד וירו לעברם. אנשי המשמר האזרחי השיבו באש מהרובים הצ'כיים שהיו ברשותם ותפסו מחסה. השעה הייתה 23:10. פעולתם הנמרצת של אנשי המשמר האזרחי שיבשה את תוכנית המחבלים. הייתה זו הפעם הראשונה שאנשי המשמר האזרחי בישראל סייעו ללחימה בטרור הפלסטיני.

בעקבות הירי החלו להגיע לאזור קצינים וחיילים במילואים ובסדיר, חלקם חמושים בנשקם האישי וכן שוטרים ממשטרת נהריה. הם ירו לעבר המחבלים וריתקו אותם למקומם בחניון המכוניות של הבניין שהיה מתחת לעמודיו בחלקו המזרחי, עד הגעת כוחות הכוננות של פיקוד הצפון.

הראשון שדיווח למשטרה ולצה"ל על האירוע היה מפקד העיר נהריה, רס"ן (במילואים) יצחק ישראלי, שהתגורר ברחוב בלפור בבית מס' 21. לאחר מכן פינה את כל דיירי הבניין שבו גר. בשעה 23:15 הגיע לאזור ברכבו גם מפקד משטרת נהריה, פקד מאיר אלמגור. עמו הגיע בג'יפ סמל המשמרת של תחנת נהריה. בהגיעם סמוך לבית המשפט העירוני ירו לעברם המחבלים וניפצו את שמשות הג'יפ. השניים חברו לאנשי המשמר האזרחי ויחד המשיכו לירות לעבר המחבלים. פקד מאיר אלמגור דאג להביא למקום את מזכיר בית המשפט שפתח את הבית כדי לאפשר קיום קשר טלפוני עם צה"ל.

בשעה 23:20 הגיע למקום גם סא"ל (במילואים) דב ירמיה, מפקד המשמר האזרחי בנהריה, שגם הוא התגורר בסמוך. ירמיה הגיע לבית המשפט, שמע מפקד אלמגור שיש מחבלים בבית מס' 19 ופתח באש לעבר המחבל שירה אותה שעה מגג בניין מס' 19. חייל בשירות סדיר שהגיע לאזור ביוזמתו פתח גם הוא באש מרובהו האישי. בעוד נמשכים חילופי האש עם המחבלים, הגיעו למקום אנשי צבא נוספים שהיו בחופשה והיה ברשותם נשק. רס"ן ישראלי וסא"ל ירמיה ריכזו את כל החיילים שהגיעו לאזור, בהם לוחמים מבא"ח גולני שהיו מפוזרים בתפקידי אבטחה בעיר וכיתרו את הבית מכיוונים שונים כדי למנוע מהמחבלים לסגת. העיתונאי יהודה אריאל שהתגורר ממזרח לבית מס' 19, זיהה שני מחבלים שירו מבין עמודי הבית וירה לעברם מאקדחו האישי. אלה ירו לעברו כמה צרורות והשליכו לעברו רימון יד.[1]

אנדרטה לזכר אירנה זרנקין וילדיה, באתר הנצחה במושב שורש

דיירי בית מס' 19 שהבינו כי הם מותקפים על ידי מחבלים ננעלו בדירותיהם, ערמו רהיטים ליד הדלתות ותפסו מחסות בחדרים פנימיים. מרדכי זרנקין שהתגורר בקומה הראשונה באגף המזרחי של הבית, חשש מפריצת מחבלים לדירתו וניסה לחלץ את אשתו, בנו ובתו מחלון חדר השינה באמצעות חבל שזור מסדינים. לאחר שהורידם מחלון הבית, הם החלו לרוץ לעבר הרחוב, אך המחבלים זיהו אותם, ירו לעברם והשליכו רימון. באש נהרגו שלושת בני משפחת זרנקין. האב שהיה בטוח שהציל את בני משפחתו, ניסה גם הוא להיחלץ, אך נפגע מכדור שירו כוחות צה"ל. הוא חזר להסתתר פצוע בדירה עד שטוהר הבית בידי כוחות צה"ל.

עם תחילת האירוע הוזנקו למקום כוחות מסיירת גולני מבא"ח גולני ומגדוד 12 שהיו במחנה שרגא, הנמצא מול קיבוץ לוחמי הגטאות. כן הוזנקו למקום צוותים מסיירת מטכ"ל.

בשעה 23:50 הגיע ראשון לאזור האירוע צוות מסיירת גולני בפיקודו של סגן אלדד שרוני. שרוני ולוחמיו התקדמו בהכוונת איש הג"א והגיעו לבית שהיה צמוד ממזרח לבית מס' 19. בהגיעם סמוך לגדר המזרחית של הבית הם זוהו על ידי המחבלים שירו לעברם והשליכו רימון יד. לוחמי הסיירת השיבו באש וכנראה פגעו בשני מחבלים שהסתתרו בין המכוניות מתחת לבניין. מרסיסי רימון המחבלים נפגעו קל איש ההג"א ולוחם מהסיירת.

גם לוחמים מבא"ח גולני שהתמקמו על גג בית הספר "ויצמן" ששכן צפונית-מזרחית לבית מס' 19 ירו מדי פעם לעבר בית מס' 19. בשעה 23:55 פסקו חילופי האש.

למקום הוזעק גם מפקד חטיבה 9, אל"ם שי תמרי, שהגיע למקום בשעה 00:05, ולקח פיקוד על האירוע עד הגעת אלוף פיקוד הצפון, האלוף רפאל איתן ("רפול"). בשעה 00:20 הגיע למקום גם מפקד סיירת גולני, סרן מודי בן-ש"ך.

בשעה 00:38 הגיע לקרבת הבית אלוף הפיקוד איתן שקיבל דיווח מהמפקדים על האירוע, סייר מסביב לבית, קיבל הסבר על מבנה הבית מהקבלן שבנה אותו וגיבש תוכנית פריצה, שאותה הטיל על סיירת גולני.

הפריצה לבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 02:10 החלה פעולת ההשתלטות על הבית וטיהורו. הכוח העיקרי של סיירת גולני סרק את אגפו המערבי של הבית ואת הגג, והתקדם לעבר דלת חדר המדרגות המזרחי. בשעה 02:25, בניסיון פתיחת הדלת, נורה מתוך חדר המדרגות צרור יריות ונזרקו שלושה רימונים. מהאש ומרסיסי הרימונים נהרג אחד החיילים ונפצעו חמישה. המחבל, שאף הוא נפצע קשה, ניסה לצאת אל הגג בזחילה, אך זוהה על ידי מפקד הסיירת שהסתער לעברו והרגו.

בשלב זה החלו לוחמי הסיירת לרדת אל גרם המדרגות באגף המזרחי של הבניין וסרקו אותו מבלי שנמצאו יתר המחבלים. תוך כדי הסריקה נאלצו הלוחמים לפרוץ ביריות את הדירה של משפחת זרנקין, שם נמצא אבי המשפחה מוטל פצוע והוא טופל ופונה מיידית. בסריקות שנערכו בחניון המכוניות נמצאו שני מחבלים הרוגים. אלה נפגעו מפגיעת ירי לוחמי הסיירת שהגיעו ראשונים לבית שממזרח, וכן מהתפוצצות רימון שהחזיקו בידם. בשעה 03:20 הסתיימה פעולת ההשתלטות והטיהור.

באירוע נהרג החייל דני סנש, ושלושה אזרחים, בני משפחת זרנקין: האם, אירנה,[2] ושני ילדיה, רונית[3] וגלעד.[4] כמו כן נפצעו שבעה חיילים ואזרח אחד.[5] שלושת המחבלים נהרגו על ידי כוחות הביטחון.

מהפיגוע, שהיה המקרה הראשון שבו חדרו מחבלים מלבנון דרך הים, הופקו לקחים מבצעיים רבים. בין היתר תוגברה פעילות חיל הים ופעילות יחידות סיור ממונעות בגזרה שבין חיפה לראש הנקרה. פעילות זו לא מנעה את הפיגוע השני בנהריה ב-1979.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל לוי, לין, היום לפני | חוליית מחבלים חודרת לנהריה דרך הים, באתר הארץ, 24 ביוני 2010
  2. ^ דף לזכר אירנה זרנקין, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה.
  3. ^ דף לזכר רונית זרנקין, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה.
  4. ^ דף לזכר גלעד זרנקין, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה.
  5. ^ אביחי בקר, "בן ש"ך נתן גאז", הארץ, ‏ 25.06.1998.