הפיגוע בבית שאן (1974)
| תאריך |
19 בנובמבר 1974  |
|---|---|
| מקום |
בית שאן |
| קואורדינטות | 32°29′30″N 35°29′45″E / 32.4917°N 35.4958°E |
| סוג | פיגוע ירי |
| הרוגים |
4 |
| פצועים |
17 |
| מבצע |
 החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין |
| מספר מפגעים | 3 |
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   הפיגוע בבית שאן | |
  | |
הפיגוע בבית שאן היה פיגוע ירי של החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין בראשות נאיף חוואתמה שהתרחש ב־ה' בכסלו ה'תשל"ה (ה־19 בנובמבר 1974) בבית שאן. בפיגוע נרצחו ארבעה מתושבי בית שאן ונהרגו שלושת המחבלים. הפיגוע התפרסם גם בגלל התגובה הסוערת של תושבי בית שאן, שהתעללו בגופות המחבלים.
הפיגוע היה חלק מגל פיגועי הטרור הקשה נגד ישראלים בישראל ובשטחים בשנות ה-70 שיצא מהפתחלנד בלבנון שכלל ביניהם גם את הפיגועים באוטובוס ילדי אביבים, במעלות, במלון סבוי, בכביש החוף, בנהריה, בקריית שמונה ועוד פיגועים רבים וקטלניים.
מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חדירת המחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושה מחבלים פלסטינים, חברי ארגון החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין שבראשות נאיף חוואתמה,[1] שחדרו מירדן מחופשים כפועלים נכנסו לפנות בוקר לבניין בן 4 קומות בשכונת טירת צבי בבית שאן. הם היו מצוידים ברובי קלשניקוב, רימוני יד, מטעני חבלה, גרזנים, רמקול וכרוזים לניהול משא ומתן. הם ירו בדלתות הדירות ופגעו במזל אדרי, שמתה מאוחר יותר מפצעיה, בחדר המדרגות. אז פרצו לתוך הדירה של בני משפחת ביבס בקומה השלישית. אחרי שרצחו את אם המשפחה, זהרה ביבס ביריות, הם זרקו רימונים מן החלונות, ודרשו את שחרור מחבלים, ביניהם הארכיהגמון הילריון קפוצ'י, מן הכלא הישראלי. שלושת ילדי משפחת ביבס קפצו בהוראת הוריהם מחלון הקומה השלישית, ויצאו בפציעות בלבד. בדירה המקבילה גרו משפחת מלול. אב המשפחה הוריד את בנו התינוק באמצעות סל למטה ולאחר מכן קפץ יחד עם אשתו מהחלון ובכך ניצלו. בפיגוע נפצעו גם כ־17 ישראלים נוספים, חלקם ילדים שקפצו מן הבניין[2] וחלקם נפגעו מהרסיסים של הרימונים שנזרקו לחצר. ג'אן פייר אלימי, תושב השכונה, נהרג מיריות המחבלים בחצר הבניין כשעזר בפינוי הפצועים. אחד הנמלטים מן הבניין, ברטו אסרף, הזעיק כוח של משמר הגבול שכיתר את הבניין והחל בניסיון למשא ומתן.
פעולת ההשתלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום שלוש שעות, כוח מסיירת מטכ"ל, שבו היו בין השאר מוקי בצר[3], שי אביטל, נחמיה תמרי וגיורא זוסמן, פרץ לדירה, שדלתה הייתה חסומה בשולחן, והרג את שלושת המחבלים. בחילופי האש נהרג גם אבי המשפחה יהודה ביבס.
תגובת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנהרגו המחבלים ותמה הפעולה, נכנסו מספר תושבים נזעמים לדירה, מבלי שהמשטרה וצה"ל הצליחו לעצור בהם, והשליכו מן החלון את גופות המחבלים. ההמון הרב שפך עליהן בנזין והצית אותן. גופת אחד הקורבנות הוצתה בטעות גם כן.[4] ההתעללות בגופות המחבלים גונתה על ידי שר הביטחון, שמעון פרס והרב הראשי לישראל, שלמה גורן, שהשתתפו בהלווית הקורבנות.
על שם הרוגי הפיגוע נקרא רחוב ראשי בבית שאן "שדרות הארבעה" ובית הכנסת "היכל הארבעה" בעיר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוקי בצר, לוחם חשאי - סיפורו של איש היחידות המיוחדות בצה"ל, כתר הוצאה לאור, 2015, עמ' 266–270.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יונה שמשי, ארבעה נהרגו בהתקפה בבית שאן; צה"ל חיסל בהסתערות 3 המחבלים, דבר, 20 בנובמבר 1974
- אהוד יערי, גורמי אש"ף נטלו עצמם האחריות להתקפה, דבר, 20 בנובמבר 1974
- ג'ון בולוק, הפלשתינים חוששים מפעולת גמול של צה'ל הוכרזה כוננות במחנותיהם בירדן ובלבנון, מעריב, 20 בנובמבר 1974
- יעקב ארז, התגלו עקבות החדרה של המחבלים מירדן, מעריב, 20 בנובמבר 1974
- מאיר הראובני, חולק נשק לתושבים בבית־שאן, מעריב, 20 בנובמבר 1974
- דוד גורן, 4 קורבנות התקפת המחבלים יובאו היום למנוחות בבית־שאן, על המשמר, 20 בנובמבר 1974
- פרוטוקול ישיבת הכנסת ודברי שר הביטחון שמעון פרס בעקבות הפיגוע
- כתבה של ה-Associated Press בעיתון Gadsden Times (באנגלית)
- כתבה של הטלוויזיה הצרפתית מינואר 1975, צילומים מן הפיגוע מן הדקה ה-16 ואילך. (בצרפתית)
- ISRAEL: A Nation Sorely Besieged כתבה בטיים מגזין (באנגלית)
- אריק וייס, 40 שנה אחרי הפיגוע בבית שאן: הניצולים פוגשים את המחלצים, באתר nana10, 29 בנובמבר 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תמר גולן, חואתמה: בחרנו לבית שאן כדי להפגין יכולתנו לסכל כל האמצעים שנקטה ירדן למען ישראל, מעריב, 20 בנובמבר 1974
- ^ מוקי בצר, "לוחם חשאי", הוצאת כתר, 2015, עמודים 266-270.
- ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, תקופת גיורא זורע, עמוד 88.
- ^ דליה מזורי, ההמון ההיסטרי בבית שאן צעק: "עוד גופות" ושרף גם גופת תושב, מעריב, 20 בנובמבר 1974, המשך