הפורט השביעי

הפורט השביעי
VII Kauno fortas
מידע כללי
סוג	מוזיאון
מיקום	קובנה
מדינה	ליטא
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1890
תאריך פתיחה רשמי	1890
קואורדינטות	54°54′58″N 23°55′37″E / 54.916°N 23.927°E
	www.septintasfortas.lt/en/
	(למפת קובנה רגילה) הפורט השביעי

הפורט השביעי (ליטאית: VII Kauno fortas) היא מצודה, הנמצאת בשכונת "ההר הירוק", אחת מתוך מערכת מצודות שהוקמו בסוף המאה ה־19 סביב העיר קובנה שבליטא. הפורט שימש כאחד מאתרי רציחתם של יהודי קובנה במלחמת העולם השנייה^[1]. בין ה-30 ביוני ל-10 באוגוסט 1941 הוצאו להורג במקום כ-7,000 יהודים^[2]. לאחר רצח יהודי קובנה שימש המקום כמחנה שבויים ומתקן אימונים של כוחות העזר של הנאצים. בליטא שלפני המלחמה, בתקופת ברית המועצות ובליטא העצמאית עד 2009 שימש כמחנה צבאי. בשנת 2011 נפתח לציבור כמוזיאון היסטורי, לאחר שיפוצים שהחזירו לו את מראהו מסוף המאה ה-19.

הפורט השביעי שוכן בז'ליאקלניס (Žaliakalnis), כק"מ מצפון למרכז קובנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנייתו של הפורט השביעי החלה ב-1883 לפי תוכנית של האימפריה הרוסית. כחלק ממערך מצודות שהיוו חלק מ"מבצר קובנה" ונועדו להגן על העיר במקרה של פלישה גרמנית. העבודות הסתיימו ב-1890. המבנה כולו נבנה מלבנים אדומות. המצודה הוקפה בחפיר וכנים לתותחים, בנוסף צוידה במקלעי מקסים. במלחמת העולם הראשונה צוידה המצודה בתותח קאנֵה (Canet) גדול בקוטר 6 אינץ'/45 קליברים (תותח ימי שהוסב להגנה נייחת על מצודות). למרות הביצורים הכבדים נכבשו מצודות קובנה בקלות על ידי הגרמנים ב-1915.

משנת 1919 שימשה המצודה בסיס צבאי של צבא ליטא. ב-1924 הועבר למקום הארכיון הלאומי והצבאי והמקום עבר התאמות שונות לצורך כך. גם בשנים 1940–1941, במהלך הכיבוש הסובייטי, שימש הפורט כבסיס צבאי.

בתקופת הכיבוש הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 ביוני 1941, ימים ספורים לאחר כניסת הוורמכט לליטא, נתן אלפרד רוזנברג, השר האחראי על ניהול השטחים הכבושים במזרח, הוראה לרכז את היהודים באתרי ריכוז. יום לאחר מכן החליטה הממשלה הזמנית של ליטא להפוך את הפורט השביעי למחנה ריכוז והרג. על ריכוז היהודים ורציחתם במקום הופקדה משטרת העזר הליטאית, שאך-זה הוקמה. ניהול המבצע, לפי דו"ח יגר, הופקד בידי איינזצקומנדו 3. תוך ימים ספורים נכלאו בפורט כ-10,000 יהודים שנחטפו מבתיהם ומן הרחוב בקובנה על ידי המשטרה ו"אקטיביסטים" (מתנדבים מקומיים שנקראו בפי היהודים "כאפונעס"^[3]). במצודה ריכזו את היהודים, התעללו בהם, מנעו מהם מים ומזון וירו ברבים מהם. לאחר זמן-מה הפרידו בין הנשים והילדים, שנכלאו במרתפים לבין הגברים, שאולצו לחפור בורות בחצר המצודה^[4]. רוב הנרצחים במקום היו גברים (כ-3,000) שנרצחו במסגרת טבח שהתרחש בימים 4-6 ביולי^[5]. הנשים והילדים, שעברו התעללות, אונס ועינויים, שוחררו. מחנה הריכוז נסגר עם העברת ליטא לשלטון גרמני ישיר ב-10 באוגוסט, אז הועברו היהודים שהיו כלואים במרתפיו לפורט התשיעי. בין הנרצחים במקום תלמידי ישיבת ברנוביץ' יחד עם רבם, הרב אלחנן וסרמן^[6].

לאחר שהפסיק לשמש כמחנה ריכוז והשמדה, הפך המקום למחנה שבויים בשם סטלאג 336 ובו שוכנו שבויי מלחמה אוקראינים ורוסים. כ-35,000 מהם מתו במקום מרעב, מקור ומחלות. במקביל שימש המקום כמתקן אימונים לכוחות עזר (בגרמנית: Hilfswilliger, "מתנדבים" כלומר שבויי-מלחמה ששירתו בצבא האדום וערקו על מנת לשרת את גרמניה הנאצית ורבים מהם שימשו כשומרים במחנות ריכוז).

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הסובייטית שב ושימש הפורט כמחנה צבאי וכיחידת מחסני אספקה. גם לאחר שליטא קיבלה עצמאות ב-1993, המשיך האתר לשמש כמחנה צבאי עד 2007. בשנת 2009 החלו באתר שיפוצים במטרה לשחזר את מראהו עם הקמתו, על ידי עמותה מקומית למורשת צבאית ולפתוח במקום מוזיאון ומכון מחקר לביצורי קובנה. בשנת 2011 נחשפו קברי האחים של 4,000 מן הנרצחים באתר, ליד חומתו ובמקום הוקם אתר הנצחה^[1].