העמק של הטירנוזאורוס רקס
| סוגה |
סרט תיעודי  |
|---|---|
| בימוי |
Reuben Aaronson, James McQuillan, Pierre de Lespinois |
| ארץ מקור | ארצות הברית |
| שפות | אנגלית |
| מספר פרקים | 1 |
| הפקה | |
| אורך פרק | 50 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | ערוץ דיסקברי |
| תקופת שידור מקורית | 10 בספטמבר 2001 – הווה |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
העמק של הטירנוזאורוס רקס (באנגלית: Valley of the T. rex) היא תוכנית טלוויזיה תיעודית שהציגה מחקר פלאונטולוגי. התוכנית, בת 50 הדקות, שודרה בערוץ דיסקברי ב-10 בספטמבר 2001.
התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוכנית דמתה לפורמט הסדרה "פלאווורלד". היא מתמקדת במחקריו של הפלאונטולוג האמריקאי ג'ק הורנר, היועץ המדעי של סדרת סרטי "פארק היורה", אשר טוען שהטירנוזאורוס היה אוכל נבלות ולא טורף פעיל, כפי שהוא מוצג תמיד. היא מלווה בשחזור של חיי הטירנוזאורוס מסוף הקרטיקון שנערכו במחשב. חלק מהטעים מוצגים מתוך התוכנית "כשהדינוזאורים שוטטו באמריקה".
הורנר הציג מאובנים של עצמות טירנוזאורוס, שנלקחו מתצורת הל קריק שבמונטנה והסביר מדוע לא עזרו לטירנוזאורוס להתנהל כצייד פעיל: הוא היה בעל זרועות קצרות וגמדיות שלא עזרו לתפוס או להרוג טרף וייתכן שאף נעלמו בתוך רקמות שרירים. הם גם לא יכלו לעזור לבעליהם לקום אם נפל. הרגליים היו בעלות ירך הגדול מהשוקה, דבר שהיה אמור להתרחש להפך כדי לסייע לבעליו לרוץ במהירות, בדומה לטורפים אחרים מהאזור כמו הדיינוניכוס והזאורורניתולסט. הוא היה בעל אזור המיועד לסייע בהרחה הרבה יותר מאשר בראייה ובנוסף הלסתות היו חזקות עם שיניים מוחצות בדומה לצבועים המודרניים ששוברים עצמות, אך בניגוד לטורפים גדולים כמו אריות, להם שיניים הנועדות בעיקר לחיתוך חד.
הורנר מציג את הטירנוזאורוס כיצור איטי שהתבסס על גנבת מזון לטורפים אחרים כמו לרפטורים וייתכן שהיה בעל עור פנים וצוואר חשוף בצבע אדום (בדומה לעוזניית הנגב) והיה שואג ומבריח את הבעלים של הטרף.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על תוכנית זו ועל הורנר נמתחה ביקורת רבה ממדענים אחרים שטענו שהטירנוזאורוס דווקא כן היה צייד פעיל. הם טוענים שאזור הראייה שלו היה גדול מאוד, בדומה למיני טורפים אחרים ושהריח היה רק אמצעי עזר למציאת מזון, שעצמות הירך הגדולות לא מונעות מבעליהם להיות מהיר (כך נראות עצמות הסוסיים) ושהלסת החזקה נועדה לנשוך ולהרוג דינוזאורים גדולים ולא לפצח עצמות. גם ההשוואה לצבועים נראית תמוהה מאחר שצבועים הם ציידים לא פחות מאוכלי נבלות. הוכחה נוספת לכך שהטירנוזאורוס היה צייד היא מעצמות טריצרטופס ואדמונטוזאורוס שנמצאו ועליהם סימני נשיכה, אך התברר שפרטים אלה המשיכו לחיות, כך שהטירנוזאורוס לא הרג אותם אך כן ניסה להרוג.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"העמק של הטירנוזאורוס רקס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"העמק של הטירנוזאורוס רקס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
