הסחרה
הַסְחָרָה[1] (בלועזית: קומודיפיקציה) הוא מונח המשמש לתיאור התהליך שבו הופכים דברים - חפצים, שירותים, אלמנטים תרבותיים או אפילו רעיונות לסחורות שניתן לקנות, למכור ולסחור בשוק. זהו מונח המתאר תהליך בו משהו ללא ערך כלכלי מקבל ערך כלכלי ויכול להחליף ערכים חברתיים אחרים שמיוחסים לו. התהליך משנה מערכות יחסים שלא היה להן קשר למסחר למערכות יחסים מסחריים באופן יומיומי.[2] בתהליך זה, ערכו של הפריט או הקונספט נקבע בעיקר על פי ערך החליפין או השוק שלו ולא על פי הערך או התועלת המובנת שלו.
המונח נכנס לשימוש בשנות ה-70 על ידי חוקרים מרקסיסטים בבריטניה ובארצות הברית. עם זאת, בעוד המרקסיסטים השתמשו בתחילה בהסחרה כדי לאתגר את הקפיטליזם, חוקרים שלאחר מכן השתמשו בו בעיקר כדי לבקר שווקים מסוימים וצורות מסוימות של חליפין.[3]
הסחרה הוא מושג מורכב ורב-גוני שיכול להיות בעל השלכות חיוביות ושליליות כאחד. אמנם זה יכול להניע צמיחה כלכלית וחדשנות, אבל זה גם מעלה חששות אתיים וחברתיים כאשר זה מוביל לאי שוויון, ניצול ושחיקת ערכים שחורגים מעסקאות שוק בלבד. הסחרה הפכה למונח בשימוש נרחב בשיח האקדמי ולעיתים אף בשיח הפוליטי. רוב האנשים שמשתמשים בו עושים זאת בצורה ביקורתית כדי לבקר היבטים מסוימים של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית.[3] בדרך כלל עם קונוטציות של "השחתה על ידי מסחר".
מושג ההסחרה קשור קשר הדוק להתפתחות של כלכלות שוק וקפיטליזם, שבהם סחורות ושירותים מיוצרים ומופצים למטרות רווח. בשיטה הקפיטליסטית, כמעט לכל דבר יש פוטנציאל להסחרה, כולל משאבי טבע, עבודה, אמנות, תרבות ואפילו חוויות אישיות. ההסחרה הוא אחד המאפיינים המובהקים של החברה הנאו-ליברלית, הבוחנת את הערך ה'אמיתי' לכאורה של כל דבר על פי ערכו הכלכלי. כתוצאה מכך, הרציונליות הכלכלית הבסיסית של הנאו-ליברליזם הובילה לטשטוש הגבולות המסורתיים בין אינטראקציות שוק ואינטראקציות שאינן מבוססות-שוק בקהילה. טשטוש זה נוטה למסגר את כל תחומי הקיום במונחים כלכליים. כתוצאה מכך, כל ההבחנות בין השוק והחברה נמחקות, מה שמצמצם את רוב ההיבטים של חיינו ל'סחורה' או שירותים המוחלפים במגוון שווקים. הרציונליות הנאו-ליברלית מעודדת הסחרה בכל תחומי חיינו.[4] תופעה שהכלכלן אדוארד לזר (אנ') כינה - אימפריאליזם כלכלי. לפי תפיסה זו המחשבה הכלכלית פולשת לתחומים שבעבר התנהלו על פי לוגיקה, כמו של משפחה, טעמים, פוליטיקה, תרבות, דת, פשע, חוק, מלחמה, מדע וכדומה, ועכשיו במקום זאת מדגישה את הערך הכלכלי.[4]
כמה מגמות הסחרה נפוצות שהופיעו בחברות נאו-ליברליות ברחבי העולם מתייחסות להמרת מוצרים ציבוריים למוצרים פרטיים, ההסחרה של יחסים חברתיים, והעולם הלא אנושי (מה שנקרא "טבעי"). כך למשל, באופן מסורתי, משאבי טבע (מים או אוויר) וחינוך נחשבים למוצרים ציבוריים ברוב החברות. עם זאת, בגלל הדומיננטיות של הנאו-ליברליזם ברוב החברות המתועשות, אלה זוכים יותר ויותר ליחס של סחורות על ידי האליטה הפוליטית והכלכלית המוכוונת שוק. ההשלכות של הסחרה זו היו הרסניות עבור רוב הקהילות המודרות והמוחלשות.[4]
מאפייני ההסחרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שיש הרבה גיוון באופן שבו דברים עוברים הסחרה, חוקרים הבחינו בכמה מאפיינים משותפים שמציינים כל תהליך הסחרה.
הפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאפיין הראשון של הסחרה הוא הפרטה. הפרטה הוא הליך בו מועבר או נמכר רכוש הכלל לידיים פרטיות והופך להיות קניין פרטי או של קולקטיב, כגון תאגיד. ההפרטה קובעת את היסוד לאותה ישות להיסחר בשוק. נניח שהישות הייתה קיימת בעבר במרחב הציבורי. במקרה זה, תהליך ההפרטה מצביע על שינוי עמוק במערכת היחסים של בעל הזכות ואחרים עם הישות החדשה שהופרטה. לדוגמה, השינוי הזה מייצר שינויים דרסטיים ביחסים החברתיים, גישה, שימוש וזכויות שליטה הקשורות לישות.[4]
הנאו-ליברליזם תרם רבות להופעתם של השווקים כפלטפורמה המועדפת ביותר לניהול משא ומתן על יחסים חברתיים בחברות קפיטליסטיות מתקדמות. לכן, הפרטת הישויות במרחב הציבורי הואצה מאוד בעידן הנאו-ליברלי. עד כדי כך שאפילו הפרטת תפקידים ממשלתיים הפכה לפחות ופחות שנויה במחלוקת בחברות כאלה. לפיכך, החינוך הציבורי נמצא כעת תחת איום חמור של הפרטה בארצות הברית ובחברות קפיטליסטיות מתקדמות רבות אחרות.[4]
תעדוף של ערך החלפין על ערך השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלנים מבחינים בין 'ערך השימוש (אנ')' של טובין מסוים לבין 'ערך החליפין (אנ')' שלו, כאשר ערך השימוש נגזר מהאיכויות של הטובין והצרכים שהוא מספק, וערך החליפין הוא הערך שנקבע לדבר בשוק במונחים של כסף או דברים אחרים.
התכונה השנייה של הסחרה היא תעדוף של ערך חליפין על פני ערך שימוש. בדרך כלל, כאשר מערכת שוק מייעדת סחורה, ערך החליפין שלה הופך חשוב יותר מערך השימוש שלה. תעדוף של ערך חליפין על פני ערך שימוש יכול להוביל לייצור וצריכה הולכים וגדלים. בעוד ששימוש המבוסס על ערך שימוש מוגבל למה שאפשר להשתמש בו ולהזדקק לו, אפשרויות ההחליפין הן בלתי מוגבלות בשל הרצון לצבור רווחים ולהתרברב בפני אחרים. תעדוף ערך שימוש מייצר יחסים אקולוגיים ברי קיימא יותר עם העולם הלא אנושי. לכן, התכונה השנייה של הסחרה מעניקה עדיפות לערך החליפין, אשר אשם ישירות לאסונות אקולוגיים שנגרמים על ידי חברות נאו-ליברליות קפיטליסטיות ברחבי העולם.[4]
החצנה של העבודה ודה-הומניזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסוד השלישי של הסחרה הוא החצנה (Externalization) של העבודה יחד עם הדה-הומניזציה של מעמד העובדים. ההרחקה של תוצר העובדים פירושה שעבודתם הופכת לאובייקט חיצוני הקיים באופן עצמאי וזר להם.[4]
עסקת השוק מפרידה פיזית ומוסרית את העובד מהתוצר שעמלו ייצר, וכתוצאה מכך מתעורר ניכור. גבולות משפטיים וחומריים מרחיקים עוד יותר את התוצר מהעובד. סחורות מתנתקות מהיוצרים שלהן כדי להחליף אותן תמורת ערך כספי בנפרד מהערך השימושי. הרחקת סחורות מיוצריהן מסתירה למעשה את העבודה הפרטית ואת כל היחסים החברתיים הנלווים שהניבו את המוצר, שכן, הוא אינו נחשב בהערכת שוק. כתוצאה מההרחקה זו, אנו מתחילים להתייחס לסחורות כאילו ערכם טמון בחפצים עצמם, ולא בעבודה האמיתית שהושקעה בייצור הפריט. ההפרדה בין יצרני הסחורות לצרכני הסחורות, בעתיה צרכני הסחורות אינם יכולים 'לראות' את כל מה ש'כלול' בצורה הפיזית של הסחורות שהם רוכשים, גורמת לניכור ומוציאה את האלמנט האנושי הטמון ביחסי העובדים עם פרי עבודתם. כתוצאה מכך, ההיבטים הסובייקטיביים, המופשטים של הערך השימושי, מופיעים כדברים אובייקטיביים, אמיתיים, שאנשים מאמינים שהם מייצגים את הערך המהותי. כך ההחצנה של סחורות עבור יצרניהן עושה דה-הומניזציה של עובדים, מטשטשת את התנאים החברתיים של הייצור, ומעמידה באופן שקרי את ערך החליפין כמחולל הערך.[4]
ההשלכות החברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
להעדפה של רווחים על פני צרכים יש השלכות גדולות על אופן סיפוק הצרכים החברתיים.[3] בחברה הקפיטליסטית אדם יכול להשיג מוצרים מוחשיים שירותים וידע בלתי מוחשיים בהתאם לרצונו החופשי רק תמורת תשלום כספי.[4] על כן, בשנים האחרונות פעילים ברחבי העולם קראו תיגר על הסחרה של מים, חינוך, שירותי בריאות ומוצרים חיוניים אחרים, ואנשי אקדמיה מזהירים מפני השפעות לא רצויות למציאות בה ניתן לקנות ולמכור כל דבר. בספרו "The Critique of Commodification", כריסטוף הרמן טוען שהסחרה כרוכה בייצור למטרות רווח ולא למימוש צרכים חברתיים. עוד הוא טוען, שלייצור למטרות רווח יש מספר השלכות לא רצויות ואולי אפילו מזיקות - כמו, הדרת מי שלא יכול לשלם, דחיקה לשוליים של אלה שכוח הקנייה הקולקטיבי שלהם אינו גדול מספיק, וההתמקדות בצורות ייצור רווחיות ביותר על פני חלופות מועילות יותר מבחינה חברתית וברות קיימא מבחינה אקולוגית.[4]
להלן מספר דוגמאות ונקודות מבט על האופן שבו הסחרה פועלת בהיבטים שונים של החברה.
עבודה וכוח עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסחרה של עבודה מתרחשת כאשר מתייחסים לכוח העבודה האנושי כמו למצרך שניתן לקנות ולמכור בשוק העבודה. הדבר בולט במיוחד במצבים בהם עובדים מקבלים שכר מינימלי, ביטחון תעסוקתי מצומצם וללא תנאים סוציאליים ראויים. העסקת פרילנסרים ועובדים זמניים הן דוגמאות לאופן שבו עובדים נתפסים לעיתים קרובות כיחידות עבודה הניתנות להחלפה ולא כיחידים בעלי כישורים וצרכים ייחודיים.[5]
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסחרה של השכלה מתייחסת להפיכת החינוך למוצר בר שיווק. זה יכול לגרום לתעדוף של רווח על פני איכות החינוך. אוניברסיטאות למטרות רווח, שבהן מתייחסים לחינוך כמוצר ליצירת הכנסות, הן דוגמה לכך. במקרים כאלה, עשוי להיות לחץ להתמקד במשיכת תלמידים ובמקסום ההרשמה במקום לספק חוויה חינוכית מגוונת ומשמעותית. זה יכול להוביל גם לאי שוויון בגישה להשכלה. מי שיכול להרשות לעצמו לשלם עבור ההשכלה יכול להתקדם בסולם החברתי וזה שלא, נשאר מאחור.[6]
שירותי בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירותי בריאות יכולים להיות גם סחורות כאשר מתייחסים אליהם כאל מצרך שניתן לקנות ולמכור. זה יכול להוביל לאי שוויון בגישה לשירותים רפואיים, שכן מי שיכול להרשות לעצמו לשלם עבור שירותי בריאות מקבל טיפול טוב יותר מאלה שאינם יכולים. חברות תרופות עשויות גם לתעדף רווח על פני בריאות הציבור, מה שיוביל למחירי תרופות גבוהים ולגישה מוגבלת לתרופות חיוניות. כמו כן, חברות התרופות יימנעו מלפתח תרופות חיוניות שאינן רווחיות כלכלית.[7]
תרבות ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסחרה של תרבות ואמנות מתרחשת כאשר יצירות אמנותיות מיוצרות ומשווקות בעיקר בשל ערכן המסחרי. זה יכול להוביל להומוגניות ורידוד של מוצרים תרבותיים כדי לפנות לקהל המוני. תוכניות ריאליטי, מוזיקת פופ וסרטים שוברי קופות מייצגים לעיתים קרובות את המגמה הזו, מכיוון שהם נועדו לייצר רווחים גבוהים על ידי מתן מענה לטעם של ההמונים.[8]
טבע וסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משאבי טבע יכולים להיות ממוסחרים כאשר הם מנוצלים למטרות רווח מבלי להתחשב בהשפעה הסביבתית ארוכת הטווח. זה יכול להוביל לניצול יתר של משאבים, כריתת יערות, זיהום והרס בתי גידול. תוכניות סחר בפחמן וקיזוז פחמן מעוררות גם שאלות לגבי הגנת הסביבה, שכן הן מאפשרות לחברות להמשיך ולזהם על ידי רכישת קיזוז במקום הפחתת הפליטות שלהן.[9]
נתונים אישיים ופרטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעידן הדיגיטלי, נתונים אישיים הפכו למצרך יקר ערך. חברות אוספות, מנתחות ומוכרות נתוני משתמשים למפרסמים ולמשווקים למטרות פרסום ממוקד ולמטרות אחרות. זה יכול להעלות חששות אתיים לגבי ההסחרה של המידע הפרטי של אנשים והפוטנציאל למעקב ומניפולציה.[10]
נדל"ן ודיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסחרה של דיור מתרחשת כאשר מתייחסים לנדל"ן כאל כלי השקעה ולא כצורך אנושי בסיסי. שיטות נדל"ן ספקולטיביות יכולות להעלות את מחירי הדיור, מה שמקשה על אנשים רבים להרשות לעצמם דיור מתאים.[11]
נכסים בלתי מוחשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קניין רוחני, כגון פטנטים, זכויות יוצרים וסימנים מסחריים, יכולים גם להיות ממוסחרים. הגנות אלו אמנם נועדו לעודד חדשנות ויצירתיות, אך לעיתים ניתן להשתמש בהן כדי לחנוק תחרות ולהפריע להתפתחות רעיונות חדשים.[12]
הסחרה של בני אדם ואיברים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סחר בבני אדם וסחר באיברים הן הצורות הקיצוניות ביותר של הסחרה, שבהן מתייחסים לבני אדם וחלקי גופם כאל סחורות למטרות רווח. הן בסחר בבני אדם והן בסחר באיברים מנצלים יחידים וזכויותיהם, ומתייחסים אליהם כאל חפצים לרווח כספי. פרקטיקות אלה כרוכות בניצול, כפייה, הונאה ופגיעה בכבוד האדם, המדגישות את הצד האפל ביותר של ההסחרה ומעלות סוגיות אתיות ומשפטיות כבדות משקל.[13]
דה-קומודיפיקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות ההבנה שההסחרה מכפיפה את ערך השימוש לערך החליפין מתפתחת תנועת-נגד לדה-קומודיפיקציה - ביטול ההסחרה - תוך הטלת מגבלות על אופי ההסחרה. מתגבשת ההבנה שהחלופה חייבת לשאוף "לשחרר" את ערך השימוש ולהחזירו למטרה העיקרית של הייצור. או במילים אחרות, חלופה להסחרה חייבת להתמקד בסיפוק הצרכים האנושיים ולא בהרחבת הרווח הפרטי. שלושה מרכיבים חיוניים לקידום ערך השימוש (קולקטיבי ואקולוגי): דמוקרטיזציה, קיימות וסולידריות. אלה הם שלושת האלמנטים לחזון אלטרנטיבי של חברה שתחזיר את ערך השימוש למעמדו הראוי לפי תפיסתה של תנועת הנגד.[3]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הַסְחָרָה במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ Roger J. R. Levesque, Commodification, Cham: Springer International Publishing, 2016, עמ' 1–5, ISBN 978-3-319-32132-5. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Christoph Hermann, The Critique of Commodification: Contours of a Post-Capitalist Society, academic.oup.com, 2021
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Sungeun Min, Commodification | Neoliberalism, neolib.uga.edu (באנגלית)
- ^ Soonghee Han, Competence: commodification of human ability, Asia Pacific Education Review 9, 2008-02-01, עמ' 31–39 doi: 10.1007/BF03025823
- ^ Stewart Lawrence, Umesh Sharma, Commodification of Education and Academic LABOUR—Using the Balanced Scorecard in a University Setting, Critical Perspectives on Accounting 13, 2002-10-01, עמ' 661–677 doi: 10.1006/cpac.2002.0562
- ^ Isaac Christiansen, Commodification of Healthcare and its Consequences, World Review of Political Economy 8, 2017, עמ' 82–103 doi: 10.13169/worlrevipoliecon.8.1.0082
- ^ Clive Gray, COMMODIFICATION AND INSTRUMENTALITY IN CULTURAL POLICY, International Journal of Cultural Policy 13, 2007-05, עמ' 203–215 doi: 10.1080/10286630701342899
- ^ Jacob Smessaert, Antoine Missemer, Harold Levrel, The commodification of nature, a review in social sciences, Ecological Economics 172, 2020-06-01, עמ' 106624 doi: 10.1016/j.ecolecon.2020.106624
- ^ Maria Canellopoulou-Bottis & George Bouchagiar, Personal Data v. Big Data: Challenges of Commodification of Personal Data, Journal of Philosophy 8, 2018, עמ' 206-215
- ^ Redirecting..., heinonline.org
- ^ Redirecting..., heinonline.org
- ^ Lesley A. Sharp, THE COMMODIFICATION OF THE BODY AND ITS PARTS, Annual Review of Anthropology 29, 2000, עמ' 287–328