הנתיב הזוהר
_activity.svg)
הנתיב הזוהר (בספרדית: Sendero Luminoso) הוא ארגון גרילה וטרור מאואיסטי בפרו, המכנה עצמו "המפלגה הקומוניסטית של פרו". תומכיו מכונים "סנדריסטאס". שמו של הארגון נגזר מאמירה מפורסמת של חוזה קרלוס מריאטגי, מייסד המפלגה הקומוניסטית הפרואנית הראשונה: "המרקסיזם-לנינזם יפתח את הנתיב הזוהר למהפכה". ההשראה לשם נלקחה ממערכת הדרכים של האינקה מבוליביה לקולומביה שסומנו באבני ריצוף כך ששליחים יכלו ללכת בהן גם בלילה[1].
מטרת הארגון, שנוסד בידי אבימאל גוסמן (אנ'), הייתה להחליף את הבורגנות בפרו בשלטון מהפכני קומוניסטי עממי של האיכרים, על ידי שימוש בכל אמצעי אפשרי. מעריכים שהארגון רצח עשרות אלפי אזרחים. הארגון גייס לשורותיו בכפייה, ואף חטף ילדים במטרה להופכם לחיילים-ילדים במלחמתו נגד הצבא. אלו שברחו הוקעו כבוגדים והוצאו להורג. הצבא שהגיע לאזורים הכפריים שבהם הארגון ניסה לבסס את שליטתו, פעל ביד קשה כדי לדכא את הארגון, ואף הרג חלק מאנשי הארגון על ידי הטלתם ממסוקים. לעיתים רבות לא הבחין הצבא בין כפריים תמימים לבין אנשי הארגון, ואנשים חפים מפשע נפגעו בידי הצבא.
ב-15 בפברואר 1992, נרצחה על ידי הארגון מריה אלנה מויאנו לעיני ילדיה באירוע רב משתתפים בעיר וילה אל סלבדור. המתנקשים ירו בה תחילה ולאחר מכן פוצצו את גופתה בחומר נפץ.[2]
לפי הערכות, 300,000 איש השתתפו בהלוויה של מריה אלנה מויאנו. לצד לכידתו של מנהיג הנתיב הזוהר, אבימאל גוזמן, בספטמבר 1992, הזעם על רצח מויאנו נתפס כצעד מרכזי בירידה בתמיכה במחתרת. הנשיא פדרו פבלו קוצ'ינסקי העניק לאחר מותה את אות מסדר ההצטיינות הפרואני על שירות מכובד. את האות קיבלה אמה בשנת 2017.[3]
פעילותו של הארגון גרמה לנסיגה בדמוקרטיה של פרו. נשיא פרו אלן גרסיה החיל ב־1985 את החוק הצבאי על כמחצית מהאזרחים. כאשר אזרחים החלו למאוס בפעילותו של הארגון ולהסגיר את אנשיו, המאבק הוקצן והארגון החל לתקוף את לימה בסדרת פיגועים של מכוניות תופת. הפחד הביא לבחירתו של אלברטו פוג'ימורי שהפך לדיקטטור, פירק את הפרלמנט, והשאיר את פרו במשטר צבאי, גם לאחר לכידתו של מנהיג הארגון, אבימאל גוסמן, ורוב ראשיו ב־1992 במבצע משטרתי.
מאז לכידת ראשיו פעל הארגון לעיתים רחוקות בלבד, אך עדיין תיירים מוזהרים שלא לבקר באזור עמק אואייאגה העילי, הנמצא תחת שליטת הארגון. בנובמבר 2000 התקומם העם נגד עריצותו של פוג'ימורי והלה התפטר וברח ליפן (משפחתו היא ממוצא יפני). הוקמה ועדה לחקר כל האירועים שנקראה ועדת האמת, והיא מצאה לאחר שנתיים של חקירה, הן את הארגון הנתיב הזוהר והן את פוג'ימורי, כאשמים ברודנות ועריצות כלפי העם הפרואני.
האידאולוגיה והטקטיקה של הארגון הועתקו על ידי קבוצות גרילה מרקסיסטיות אחרות, כגון המורדים המאואיסטים בנפאל. מחלקת המדינה של ארצות הברית כוללת את הארגון ברשימת ארגוני הטרור הזרים שלה. גם האיחוד האירופי ובריטניה מחשיבות אותו כארגון טרור ואוסרות על תמיכה או סיוע כספי לו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היסטוריית הארגון ותמונות באתר אמריקאי לתמיכה במהפכה בפרו.
- ויליאם ניומן, ניו יורק טיימס, על פיוס ושיכחה, באתר הארץ, 7 ביוני 2012.
- הנתיב הזוהר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יוסי מלמן, מהפכן פנאטי ואכזרי: סיפורו של מנהיג ארגון הטרור "הנתיב הזוהר", באתר הארץ, 17 בספטמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Abimael Guzmán, 1934–2021, The American Conservative (באנגלית אמריקאית)
- ^ Wood, Tony (4 ביולי 2019). "Even Hotter, Even Louder". London Review of Books (באנגלית). 41 (13). ISSN 0260-9592.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Peru: Gov't awards posthumous Order of Merit to Maria Elena Moyano". Andina (בספרדית). FHG/MVB. 15 בפברואר 2017. נבדק ב-5 במרץ 2021.
{{cite news}}: (עזרה)
