הנרי סקולקראפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי סקולקראפט
Henry Schoolcraft
לידה 28 במרץ 1793
מחוז אולבני, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בדצמבר 1864 (בגיל 71)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים יוניון קולג', מידלברי קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • ג'יין ג'ונסטון סקולקראפט
  • מרי האוורד סקולקראפט עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנרי סקולקראפטאנגלית: Henry Schoolcraft‏: 28 במרץ 179310 בדצמבר 1864) היה גאוגרף, גאולוג ואתנולוג אמריקאי, שנודע במחקריו המוקדמים על תרבויות אינדיאנים, כמו גם במסעו בשנת 1832 למקורות נהר המיסיסיפי.[1]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקולקרפאט נולד בשנת 1793 בגילדרלנד, מחוז אלבני, ניו יורק, בנם של לורנס סקולקראפט ואנה ברברה. הוא נכנס ליוניון קולג' בגיל 15 ובהמשך למד במכללת מידלברי. הוא התעניין במיוחד בגאולוגיה ובמינרלוגיה.

אביו היה יצרן זכוכית, והנרי בתחילה למד ועבד בזכוכית. הוא כתב את המאמר הראשון שלו בנושא הזכוכית (1817). לאחר שעבד במספר עבודות זכוכית בניו יורק, ורמונט וניו המפשייר, עזב את העסק המשפחתי בגיל 25 כדי לחקור את הגבול המערבי של ארצות הברית.

סקרים גאוגרפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקולקראפט, 1834, מפת המסע למקורות המיסיפי

בין נובמבר לפברואר 1819 ביצעו סקולקראפט וחברו לוי פטיבונה מסע מפוטוסי שבמיזורי לספרינגפילד. הם נסעו בהמשך הנהר הלבן לארקנסו, ועשו סקר על הגאוגרפיה, הגאולוגיה והמינרלוגיה של האזור. סקולקראפט פרסם מחקר זה (1819). הוא זיהה נכון את הפוטנציאל להפקות עופרת באזור. מיזורי הפכה בסופו של דבר למדינה המובילה בתפוקת מינרל זה. הוא גם פרסם דו"ח כתוב הראשון של חקר אירופאי-אמריקאי של אזור הרי האוזרק.[2]

משלחת זו ופרסומיו הפיצו את שמו, ושר המלחמה, ג'ון סי. קלהון, אשר ראה בו "איש עם אמביציה וסקרנות שלא יודעת שובע".[3] קלהון המליץ עליו למושל של מישיגן, לואיס קאס, לנהל מסע לחקור את אזור אגם סופיריור ואת האדמות שממערב לנהר המיסיסיפי. החל באביב 1820 שימש סקולקראפט כגאולוג במשלחת של לואיס קאס. החל מדטרויט, הם נסעו כמעט 3,200 ק"מ לאורך אגם יורון ואגם סופריור, מערבה לנהר המיסיסיפי, במורד הנהר לאיווה של ימינו, ואז חזרו לדטרויט לאחר שהתחקו אחר חופי אגם מישיגן.

המשלחת נועדה למצוא את מקורו של נהר המיסיסיפי, וגם לפתור את שאלת הגבול הבלתי מוגדר בין ארצות הברית לקנדה הבריטית. המשלחת נסעה עד למעלה הזרם במינסוטה של ימינו. מכיוון שמפלס המים הנמוך בנהר מנעו שייט רחוק יותר, האגם הוגדר כראש המים של הנהר, ושמו שונה לכבוד קאס. סיפורו של סקולקראפט על המשלחת פורסם בכתב העת בשם "מסעות דרך האזורים הצפון מערביים. .. למקורות נהר המיסיסיפי" (1821).

בשנת 1821 הוא היה חבר במסע ממשלתי אחר שנסע דרך אילינוי, אינדיאנה ואוהיו.

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקולקראפט הכיר את אשתו הראשונה ג'יין ג'ונסטון זמן קצר לאחר שהוצב בשנת 1822 בסולט סט. מארי, מישיגן, כמפקח על האינדיאנים הראשון בארצות הברית. שנתיים לפני כן הקימה הממשלה את מצודת פורט בריידי ורצתה לבסס נוכחות רשמית כדי למנוע כל איום בריטי מחודש בעקבות מלחמת 1812. הממשלה ניסתה להבטיח את האזור כנגד התסיסה הבריטית בקרב שבט האוג'יבווה.

ג'יין ג'ונסטון הייתה בתו הבכורה של ג'ון ג'ונסטון, סוחר פרוות סקוטי-אירי ידוע, ואשתו סוזן ג'ונסטון, בתם של ראש השבט אג'יבווה ואשתו. שני הג'ונסטונים היו בעלי מעמד גבוה. נולדו להם שמונה ילדים, ומשפחתם העשירה הייתה ידועה באזור.[4]

איור לספרו על תולדות האינדיאנים

לג'יין והנרי נולדו ארבעה ילדים. היו להם נישואים שהפיקו כתיבת מכתבים רבים זה לזה לאורך השנים. ג'יין סבלה ממחלות תכופות. היא נפטרה בשנת 1842, בעת ביקורה בקנדה, ונקברה בכנסיית סנט ג'ון האנגליקנית, אנקסטר, אונטריו.

ב-12 בינואר 1847, לאחר שעבר לוושינגטון סקולקראפט התחתן שוב, בגיל 53, עם מרי הווארד (נפטרה ב-12 במרץ 1878). היא הייתה מהדרום, ותמכה בעבדות ובהפרדה גזעית. כתוצאה מכך התרחקו ילדיו מהנישואים הראשונים מאביהם וממנה.

בשנת 1860 מרי הווארד פרסמה את הרומן "הכפפה השחורה: סיפור על חיי המטעים בדרום קרוליינה"[5] אחד מספרי העבדות הרבים שפורסמו בתגובה לרב המכר של אותם ימים "אוהל הדוד תום", של הרייט ביצ'ר סטואו. סיפרה של מרי הווארד, עודד את העבדות והפך גם לרב מכר בתקופתו.[6]

פעילויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקולקראפט החל את המחקר האתנולוגי שלו בשנת 1822 במהלך מינויו כמפקח על האינדיאנים בסולט סט. מארי, מישיגן. הייתה לו האחריות לשבטים בצפון מישיגן, ויסקונסין ומינסוטה. מאשתו הראשונה ג'יין ג'ונסטון, סקולקראפט למד את שפת אוג'יבווה (אנ'), כמו גם חלק ניכר מהסיפור של השבט ותרבותו.

סקולקראפט, תיעוד חיי האינדיאנים

סקולקראפט נבחר לבית המחוקקים של טריטוריית מישיגן, שם כיהן בין השנים 1828 ל-1832. בשנת 1832, הוא נסע שוב לחלקים העליונים של מיסיסיפי כדי ליישב את הסכסוכים המתמשכים בין שטחי האוג'יבווה והדקוטה. הוא שוחח עם מנהיגים אינדיאנים כדי לשמור על השלום. הוא קיבל גם רופא מלווה והוראות להתחיל לחסן אינדיאנים נגד אבעבועות שחורות. הוא קבע כי אבעבועות שחורות לא היו ידועות בקרב אנשי האוג'יבווה לפני שנת 1750 כאשר חזרה קבוצת לוחמים שנוצר מגע בינם עם האירופאים בחוף המזרחי. קבוצה זו הגיעה למונטריאול כדי לסייע לצרפתים נגד הבריטים במלחמת הצרפתים והאינדיאנים.

במהלך מסע זה, ניצל סקולקראפט את ההזדמנות לחקור את האזור, ויצר את המפה המדויקת הראשונה של אזור האגמים סביב ימת סופריור המערבי. הוא גילה את מקור המים האמיתי של נהר המיסיסיפי באגם איטאסקה (אנ').[7] הנהר סקולקראפט הסמוך, שהוא היובל העיקרי הראשון של המיסיסיפי, נקרא מאוחר יותר לכבודו. עיתוני ארצות הברית סיקרו באופן נרחב את המשלחת הזו. סקולקראפט כתב על המסע בספר שפרסם ב-1834, על גילוי מקורות המיסיסיפי.

בשנת 1836 הוא היה סייע ליישוב סכסוכי קרקעות עם האוג'יבווה. הוא עבד איתם להשגת חוזה (1836), לפיו הם מסרו לארצות הברית שטח עצום של 53,000 קמ"ר בשווי מיליוני דולרים רבים. הוא האמין כי עדיף לאוג'יבווה לוותר על אדמות הציד הנרחבות שלהם. הממשלה הסכימה לשלם פיצויים ולספק אספקה ומזון בזמן שהאוג'יבווה עברו לאורח חיים חדש, אך מתן הפיצויים שהובטחו לא הגיע מטעם הממשלה האמריקאית, והאוג'יבווה סבלו כתוצאה מכך.

בשנת 1838 על פי תנאי האמנה, סקולקראפט פיקח על בניית המעון שלו באי מקינאק. הבניין רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. הוא סיפק גם דיור זמני לאנשי אוג'יבווה שהגיעו לאי מקינאק כדי לקבל קצבה במהלך המעבר למה שחשבה ממשלת ארצות הברית כדרך חיים מסודרת יותר.

סקולקראפט, תיעוד חיי האינדיאנים

בשנת 1839 מונה שוב סקולקראפט למפקח על ענייני האינדיאנים. הוא החל בסדרת מחקרי האינדיאנים שפורסמו מאוחר יותר. אלה כללו את אוסף הסיפורים והאגדות האינדיאנים שלו, שרבים מהם אשתו ג'יין ג'ונסטון סקולקראפט סיפרה לו או תרגמה עבורו מתרבותה.

בהיותו במישיגן, סקולקראפט הפך לחבר במועצה של אוניברסיטת מישיגן בשנותיה הראשונות. בתפקיד זה סייע בהקמת הארגון הפיננסי של האוניברסיטה.

סקולקראפט הקים ותרם לכתב העת הראשון של ארצות הברית בנושא חינוך ציבורי, The Journal of Education. הוא פרסם גם כתב עת הספרותי הראשון במישיגן.

סקולקראפט קרא שמות גאוגרפים למקומות במישיגן ובשטחי מישיגן לשעבר הוא שילב מילים והברות משפות אינדיאניות עם מילים והברות מלטינית וערבית.[8] אגם איטאסקה, אגם המקור של נהר המיסיסיפי, הוא דוגמה לשמות שנתן.

שנים מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית המפלגה הוויגית לשלטון בשנת 1841 ובחירתו של ויליאם הנרי הריסון, איבד סקולקראפט את מעמדו הפוליטי כמפקח האינדיאנים. הוא וג'יין עברו לניו יורק. היא נפטרה בשנה שלאחר מכן במהלך ביקור בקנדה, בזמן שסקולקראפט נסע באירופה.

סקולקראפט, תיעוד חיי האינדיאנים

הוא המשיך לכתוב על אינדיאנים. בשנת 1846 הזמין אותו הקונגרס לכתוב עבודת עיון מקיפה על שבטי אינדיאנים אמריקאים. סקולקראפט נסע לאנגליה לבקש את שירותיו של הצייר ג'ורג' קטלין כדי לאייר את עבודתו המוצעת, מכיוון שהצייר נחשב למאייר הראשי של חיי האינדיאנים. סקולקראפט היה מאוכזב מאוד כאשר קטלין סירב. מאוחר יותר שילב את האמן סת' איסטמן, קצין צבא, כמאייר הספרים. איסטמן היה ידוע בציוריו של העמים האינדיאנים.

סקולקראפט עבד במשך כמה שנים על כתיבת ההיסטוריה של שבטי הילידים בארצות הברית. הספר פורסם בשישה כרכים בין השנים 1851–1857 בפילדלפיה. המבקרים שיבחו את הספר ואת תכניו, ואת האיורים המוקפדים של איסטמן. המבקרים ציינו גם את החסרונות בהוצאה לאור כמו מחסור באינדקס וארגון גרוע, מה שהפך את המידע לכמעט בלתי נגיש.

כמעט 100 שנה לאחר מכן, בשנת 1954, הכינה ופרסמה המחלקה לאתנולוגיה האמריקאית של מוסד הסמיתסוניאן אינדקס לכרכים. רק בשנת 1928 ביצעה ממשלת ארצות הברית מחקר כולל נוסף על תנאי האינדיאנים האמריקאים.

לאחר מותו תרמה אשתו השנייה של סקולקראפט מעל 200 ספרים מהספרייה שלו, שפורסמו ב-35 שפות אינדיאניות שונות, לאתונאום בוסטון.[9]

סקולקראפט ואשתו השנייה מרי נקברו בבית הקברות של הקונגרס בוושינגטון הבירה. מאמריו מאוחסנים בספריית הקונגרס.

שמו של הנרי סקולקראפט מונצח באתרים רבים ברחבי ארצות הברית, כולל אתרים גאוגרפים, מחוזות אדמיניסטרטיביים, דרכים, ספינת מלחמה ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי סקולקראפט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Henry Rowe Schoolcraft, SHSMO Historic Missourians (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ Encyclopedia of Arkansas, Encyclopedia of Arkansas (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ David J. Krause, The Making of a Mining District: Keweenaw Native Copper 1500-1870 (1992), p. 68.
  4. ^ Jane Johnston Schoolcraft | Bamewawagezhikaquay, 1800-1842 (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ Marli Frances Weiner, Mistresses and Slaves: Plantation Women in South Carolina, 1830-80, University of Illinois Press, 1998, ISBN 978-0-252-06623-8. (באנגלית)
  6. ^ Anti-Toms Homepage, utc.iath.virginia.edu
  7. ^ "Minnesota Place Names: A Geographical Encyclopedia"
  8. ^ MHAL - Michigan Counties, web.archive.org, ‏2009-03-13
  9. ^ Schoolcraft Collection of Books in Native American Languages, cdm.bostonathenaeum.org