הנרי וסטין
 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1944 טקומה פארק, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
20 באוקטובר 1997 (בגיל 52) פריז, צרפת |
| שם לידה | הנרי צ'ארלס וסטין |
| שם במה | הנרי "החמנית" וסטין |
| מוקד פעילות | ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1966 – 20 באוקטובר 1997 (כ־31 שנים) |
| סוגה |
בלוז בלוז רוק בוגי ווגי דלתא בלוז |
| כלי נגינה |
גיטרה גיטרה בס |
| חברת תקליטים |
קפיטול רקורדס ליברטי רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים |
Canned Heat פרנק זאפה אלברט איילר |
| בת זוג | ליסה לאק |
 אתר האינטרנט הרשמי של הנרי וסטין | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
הנרי "החמנית" וסטין (באנגלית: Henry Vestin; 25 בדצמבר 1944, טקומה פארק, ארצות הברית - 20 באוקטובר 1997 פריז, צרפת) היה גיטריסט וזמר אמריקאי, שהופיע בהרכבים ובשיתופי פעולה רבים, כשהמוכרים בהם הם Canned Heat, אלברט איילר, ופרנק זאפה. היה שותף בהקמת ההרכב המקורי וארוך השנים ביותר של Canned Heat מהקמת הלהקה ב-1966 ועד לעזיבתו ב-1969, אך המשיך לנגן עם הלהקה ב"טורים" ובסשנים רבים לאורך השנים. בשנת 2003 וסטין דורג במקום ה-77 ברשימת "100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין רולינג סטון[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
וסטין נולד בעיר טקומה פארק שבמרילנד, להארי ולויס וסטין. אמו הייתה עקרת בית ואילו אביו היה גאופיזיקאי ומטאורולוג ידוע (מכתש וסטין על הירח נקרא על שמו).
אהבתו של וסטין למוזיקה ובפרט לבלוז התהוותה כבר בגיל צעיר. כמו אביו, הנרי הפך לאספן תקליטים נלהב, ובסופו של דבר היה בעל עשרות אלפי תקליטים בסגנונות בלוז, הילבילי, קאנטרי וסגנונות נוספים. אביו של וסטין נהג לעודד את הזיקה של בנו למוזיקה, והיה לוקח אותו להופעות של אמני בלוז מוכרים. לרוב היו וסטין ואביו הלבנים היחידים בקהל.
בשנות החמישים המאוחרות החליטו וסטין וחבר ילדותו מפארק טאקומה, ג'ון פאיי, ללמוד לנגן בגיטרה עבור קטע של האנק ויליאמס, ולאחר מכן החלו השניים ללמוד לנגן מוזיקת בלוז וקאנטרי (גם פאיי הפך לגיטריסט ידוע בעתיד). בתחילת שנות השישים עבר וסטין עם משפחתו לקליפורניה, שם הצטרף וסטין ללהקה הראשונה שלו, "Hial King and the Newports". בטיול סוף הלימודים שלו נכנס וסטין לחנות קעקועים בלוס אנג'לס והטביע על עורו את המילים: "Living The Blues". בשנת 1969 הפכו מילים אלה לשמו של האלבום הכפול "Living The Blues". כשהיה בן שבע עשרה נהג להסתובב במועדוני בלוז בלוס אנג'לס, שם הכיר כמה אמני בלוז לעתיד. באחת הפעמים שביקר במועדון שכזה פגש במוזיקאי ג'רי מקגי, וממנו למד וסטין את סגנון שלוש האצבעות שהפך מזוהה עם וסטין במרוצת השנים.
שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך שנות השישים המוקדמות ניגן וסטין בסשנים שונים עבור מוזיקאים רבים ומפורסמים, ובסופו של דבר הוזמן על ידי פרנק זאפה לקחת חלק בהרכב שלו, The Mothers of Invention, באוקטובר 1965. אלא שוסטין לא אהב את הסגנון הפרוגרסיבי של זאפה, וכמה חודשים לאחר שהצטרף הרכב פרש, אפילו לפני שהוציאו את אלבום הבכורה שלהם. קלטות דמו שהוקלטו במהלך חזרות של הלהקה (מנובמבר 1965) וכוללות את הגיטרה של וסטין מופיעות באלבום Joe's Corsage שפורסם ב־2004 וכלל קטעים של הקלטות דמו מכל השנים.
חברו ג'ון פאיי שימש תפקיד חשוב בהקמת הלהקה Canned Heat, שכן הוא הכיר לוסטין את בוב הייט ואחיו, אלן וילסון ופרנק קוק. אף על פי שהייט ווילסון תכננו שהגיטריסט קני אדוארדס ישמש כגיטרה מובילה, לאחר שהכירו את הנרי החליטו לצרף אותו ללהקה. צירופו ללהקה קרה זמן קצר לפני פסטיבל הפופ במונטריי, שהייתה להופעת הפריצה של הלהקה. זמן קצר לאחר שיצא האלבום הראשון של הלהקה, Canned Heat, התחיל להתפרסם וסטין כגיטריסט בולט בסצנת הבלוז האמריקאית, בעיקר בשל טכניקות הנגינה הייחודיות שלו ותפקידיו המורכבים. היה לו סגנון ייחודי של נגינה, אותו אימץ במקצת מידידו ג'רי מקגי. יחד עם הלהקה הוציא ארבעה אלבומים, בהם כתב רבים מהשירים.
לצערו הרב, בשנת 1969 פרש מהלהקה שבוע לפני הופעתם בוודסטוק, ובכך פספס את ההופעה הגדולה ביותר של הלהקה אי-פעם. בשנת 1995 הוא הגיב על כך לכתב אוסטרלי, שנתיים לפני מותו, כי "לא הייתה לי עוד הופעה כזאת, וחבל שהפסדתי אותה. אבל לא יכולתי להמשיך עם הלהקה באותה תקופה". סיבת פרישתו של וסטין מהלהקה הייתה המתח בינו לבין בסיסט הלהקה, לארי טיילור. שניהם מעולם לא הסתדרו, וכשטיילור עזב את הלהקה וסטין חזר להופיע איתם; לאחר מכן וסטין עזב וטיילור חזר, וחוזר חלילה כמה שנים.
שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך שנות השבעים הופיע וסטין שוב עם הלהקה מספר פעמים במספר שנים שונות, אך מעולם לא חזר רשמית להיות חבר להקה קבוע. כאשר נישואיו של וסטין התפרקו בשנת 1983, הוא עזב את לוס אנג'לס ועבר לגור בחווה קטנה באורגון. במשך שנה לא עסק במוזיקה בכלל, ולאחר מכן החל לנגן עם אמנים מקומיים, כמו מייק רוסו, שהיה חבר ותיק של וסטין עוד מהזמן בו התגורר בדרום קליפורניה. יחד איתו הקים להקה מקומית שהופיעה ביישובים הסמוכים.
המוזיקאי טרי רוב (אנ') שהכיר את עבודותיו של וסטין עוד משנות השישים, פגש אותו והזמין אותו להקליט איתו בפורטלנד. יחד השניים הוציאו מספר סינגלים. הנרי ניגן עם מספר להקות עד שנות השמונים, ואז שוב מיקד את עבודתו בסשנים והקלטות לאמנים מזדמנים.
וסטין הופיע בכמה סיבובי הופעות עם Canned Heat באוסטרליה ובאירופה, שם הייתה ללהקה פופולריות גדולה מזאת שהייתה לה בארצות הברית. הוא המשיך לעזור ולנגן עם Canned Heat עד 1981, עם מותו של בוב הייט, שהיה מייסד הלהקה האחרון שנותר. הוא המשיך לשתף פעולה עם אמנים ולהקות שונים, כגון טרי רוב ו"The Vipers". הוא אף הקליט את האלבום "Guitar Gangster" עם אוון ג'ונס (אנ')[2].
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
וסטין נמצא בחדר מלון בפריז לאחר סיבוב הופעות לאיחוד Canned Heat עם התקף לב קשה, ב-20 באוקטובר 1997[3]. לאחר כשעה נקבע מותו בגיל 52. גופתו נשרפה על פי בקשתו, והאפר שלו נקבר בבית העלמין בעיירה אוק היל בפרוורי העיר יוג'ין, אורגון. לאחר מותו הוקמה קרן על שמו, שתתחזק את בית העלמין בו אפרו נקבר, וכשיתאפשר תשמש להעברת חלק מאפרו למכתש וסטין שעל הירח, אשר נקרא על שם אביו ארנסט הארי וסטין[4].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנרי וסטין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הנרי וסטין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הנרי וסטין, באתר Discogs (באנגלית)- הנרי וסטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Music News, Rolling Stone (באנגלית)
- ^ אלבום זה יצא רק באירופה עם חברת התקליטים ניו רוז בשנת 1988
- ^ "Guitarist Henry Vestine Dead at 52", Mnblues.com, 2016-05-14 (באנגלית)
- ^ Planetary Names: Crater, craters: Vestine on Moon, planetarynames.wr.usgs.gov
