הנס וינקלר
 | |
| לידה |
1906  |
|---|---|
| פטירה |
1987 (בגיל 81 בערך) |
| מדינה |
גרמניה |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (10 ביוני 1982) |
  | |
הנס וינקלר (בגרמנית: Hans Winkler; 18 באפריל 1906, ברלין - 18 בנובמבר 1987) היה גרמני וחבר בקבוצת ההתנגדות "קהילה לשלום ובנייה" בגרמניה הנאצית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנס וינקלר נולד למשפחה סוציאל-דמוקרטית. הוא למד מנהל. מ-1925 או 1926 הוא עבד בבית המשפט המחוזי בלוקנוואלדה. הוא התחתן עם פרידה קלן (Klaehn), וילדיהם הורסט ורות נולדו ב-1929 וב-1931.
בנובמבר 1933 נאלץ וינקלר לתעד חקירות של חברי המפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD) שעונו. מאז התנגד למשטר הנאצי.
הוא היה בקשר עם משפחתו של גינתר סמואל, ידיד יהודי, וכך היה עד לתנאי החיים המעיקים של היהודים ולייאושם. בסוף 1941, כשבני זוג ביקשו ממנו עזרה שלא יכול היה לספק, החל לחפש בעלי ברית. הוא ביקש כסף ותרומות מזון מאנשי עסקים ועצמאים. באוגוסט 1943 החביא צעיר יהודי שהתגורר בדירת שני החדרים הקטנה של בני הזוג במשך כמעט שנה. הוא בנה רשת בלוקנוואלדה שהסתירה בכל עת שישה עד עשרה יהודים.
בספטמבר 1943 נפגש וינקלר עם ורנר שארף, יהודי שנמלט מטרזיינשטט. הם חיפשו תמיכה מחברים ומכרים. הוקמה קבוצת ההתנגדות "קהילה לשלום ובנייה" שפעלה בין יוני 1943 לאוקטובר 1944.
הקבוצה סיפקה ליהודים המסתתרים מזון, כסף ומחסה. חברי הקבוצה גנבו וזייפו דרכונים. ב-1944 הקבוצה כתבה והפיצה שלושה עלונים הקוראים להתנגדות פסיבית נגד הנאצים, להניח את נשקם כדי לסיים את המלחמה ו"לשים קץ לשקרים ולרצח של הנאצים". כשכתבו את העלונים, הם גם רצו לתאר שליחות. לכן נתנו לקבוצה את השם "קהילה לשלום ובנייה". העלונים שוכפלו בלוקנוואלדה ובברלין. הקבוצה אספה כתובות, מספרי טלפונים והספדים של חיילים שנפלו. הם השליכו מכתבים עם עלונים לתיבות דואר בערים שונות כדי לא למשוך את תשומת הלב ללוקנוואלדה. כל עלון הכיל קריאה לשלוח עותקים לאנשים אחרים. העלונים היו בתפוצה של עד 3,500 עותקים. בפעולה נוספת בפברואר 1944, שלחה הקבוצה גזר דין מוות מזויף לשני מרגלים יהודים, שבתמורה להבטחה שלא יגורשו בעצמם, הסגירו יהודים שחיו במחתרת לגסטפו.
באוקטובר ובדצמבר 1944 נעצרו רוב חברי הקבוצה. אף על פי כן, הרוב שרדו עד שהגיעו בעלות הברית. רוב החברים היהודים שרדו בכלא הגסטפו בברלין, אך מספר גברים ואישה נרצחו, בהם ורנר שארף. החברים הלא-יהודים היו אמורים להיות מובאים למשפט בפוטסדאם, אך הדבר לא התאפשר בגלל התקדמות הצבא האדום. מתוך היהודים שהוסתרו על ידי הקבוצה, שישה שרדו.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Barbara Schieb: Der vergessene Widerstand. Zu Realgeschichte und Wahrnehmung des Kampfes gegen die NS-Diktatur. Hrsg.: Tuchel, Johannes. Wallstein Verlag, Göttingen 2005, ISBN 3-89244-943-0, Die Gemeinschaft für Frieden und Aufbau, pp. 100-110.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Winkler Hans & Frida (Klaehn). The Yad Vashem – Righteous Among the Nations Database.