הנס ביבוב
 | |
| לידה |
18 בדצמבר 1902 ברמן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
24 באפריל 1947 (בגיל 44) לודז', רפובליקת פולין |
| מדינה |
גרמניה |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
הנס ביבוב (בגרמנית: Hans Biebow; 18 בדצמבר 1902 - 23 ביוני 1947) היה ראש הממשל הנאצי הגרמני בגטו לודז' בפולין הכבושה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביבוב נולד בברמן, בנו של יוליוס ביבוב, מנהל חברת ביטוח. הוא עבד בחברתו של אביו כמתמחה בשטוטגרט. הוא תכנן להגיע למשרתו של אביו. עקב המשבר הכלכלי של 1929 נפגעו עסקי האב. ביבוב עזב את עבודתו בחברתו של האב ועבר לבנק בברמן. בגיל 22 החל לנהל סניף של חברת דגנים בגטינגן. משנת 1924 עסק במסחר בקפה. ב-1939 הצטרף למפלגה הנאצית. בתחילת מלחמת העולם השנייה, העסיק כ-250 עובדים וגלגל מחזור שנתי של מיליון רייכסמארק.
בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מכן הפך ביבוב לממונה על גטו לודז'. הוא הפך את גטו לודז למתחם החזקת עובדי כפייה כדי להניב רווחים לגרמניה הנאצית.
תחת ניהולו נדחסו 164,000 יהודי לודז', העיר השנייה בגודלה בפולין, לאזור קטן בעיר. התקשורת בין תושבי הגטו והעולם החיצוני נותקה והיצע המזון הוגבל, מה שגרם לתמותה מרעב בגטו. בשנות קיומו של הגטו עברו בו 204,000 איש, בהם יהודים ממרכז אירופה. ממשל הגטו התקיים מאפריל 1940 עד קיץ 1944, ומהגטו יצאו טרנספורטים למחנות ההשמדה (בעיקר אושוויץ וחלמנו).
ביבוב היה אחראי ישירות להרעבת אוכלוסיית הגטו וסייע לגסטפו לאסוף יהודים לגירוש.
ביבוב הפעיל את שליטתו באמצעות ממשל יהודי בראשות מרדכי חיים רומקובסקי. רומקובסקי האמין שהיהודים יכולים לשרוד אם ייצרו סחורות זולות וחיוניות עבור הנאצים. ביבוב הרוויח ממכירת תוצרת שייצרו יהודים וכן מרכושם המוחרם. מפעלי הגטו ייצרו מוצרים כגון מגפי חיילים גרמנים והיו רווחיים עבור הגרמנים מכיוון שהיהודים, שהיו מנותקים מכל משאב, עבדו תמורת שכר שכלל מזון בסיסי וצורכים חיוניים נוספים בלבד. הפרודוקטיביות של הגטו הייתה גורם בהישרדותו הארוכה יחסית. התושבים סבלו ארבע שנים של רעב, מחלות וצפיפות לפני שנשלחו למחנות ההשמדה חלמנו ואושוויץ. מתוך 204,000 תושבים, כ-10,000 שרדו.
בתחילה עודד ביבוב שימוש ביהודים כמקור לעבודה זולה במקום רציחתם,[1] אך הוא הסתגל מהר למדיניות ההשמדה. הוא עודד את אחרוני היהודים בגטו בקיץ 1944 לעלות לרכבות לאושוויץ בנאום בו הבטיח להם שיעבדו במערב.
לפני שחרור לודז' על ידי הצבא האדום בינואר 1945, הורה ביבוב לחפור בורות קבורה גדולים בבית הקברות המקומי, מתוך כוונה שהגסטאפו יוציא להורג את 877 היהודים הנותרים ששירתו כצוות ניקיון בגטו. ייתכן שזה היה ניסיון של ביבוב לחסל עדים לתפקידו בפעילות הגטו. למעשה רובם לא שיתפו עמו פעולה, ורק כ-150 יהודים נאספו למקום הבורות על פי ציוויו. גם אלו שוחררו, אחר כניסת הצבא האדום ב-19 בינואר למחנה, לפני שהספיק להוציאם להורג.
לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הכניעה ללא תנאי של גרמניה בשנת 1945 הצליח ביבוב לברוח ולהתחבא בגרמניה, אך זוהה על ידי ניצול הגטו ונעצר לאחר מכן בברמן. הוא הוסגר על ידי בעלות הברית ללודז', הועמד לדין ב-23 באפריל 1947 וכעבור שבוע נפסק דינו. הוא הוצא להורג בתלייה ב-23 ביוני 1947.[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליב שטקאטש, "תעלולי הרוצח האנס ביבאו בגיטו לודז", בתוך: קול ישראל, כ"א באב תש"ז, עמ' 3
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- holocaustresearchproject.org
- וולף אושליס, "גטו ליצמנשטט" הגרמני בלודז 'בפולין, באתר shoa.de
- גטו תערוכת ליצמנשטאט, 1999-2000
- גטו לודז'/ ליצמנשטט
- תצלומי גטו לודז' של הנריק רוס: אוסף תצלומי שואה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על השימוש ביהודים למטרות עבודה וייצור בגטו לודז' במקום השמדתם, באתר יד ושם
- ^ Jockusch, Laura (ביולי 2015). Collect and Record!: Jewish Holocaust Documentation in Early Postwar Europe. ISBN 9780190259334.
{{cite book}}: (עזרה)