הנבל של דווידה
 | |
| עטיפת הספר במהדורתו העברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | חיים פוטוק |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| מקום התרחשות |
ניו יורק  |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | אלפרד & קנופף |
| תאריך הוצאה | 1985 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | ספרית מעריב |
| תרגום | שלמה גונן |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 0-394-54290-8 |
| הספרייה הלאומית | 001036536 |
  | |
הנבל של דווידה (באנגלית: Davita's Harp; נבל דווידה) הוא רומן מאת הסופר חיים פוטוק. הספר ראה אור בשנת 1985, והוא הרומן היחיד באורך מלא של פוטוק, שבו גיבור הספר הוא גיבורה.
הספר תורגם לעברית בידי שלמה גונן וראה אור בהוצאת מודן בתל אביב, 1986.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
דווידה-אילנה צ'אנדלר, היא בת לנישואי תערובת בין חנה-אן, מהגרת יהודייה מפולין, ומייקל צ'אנדל ממשפחה נוצרית אמריקאית ותיקה, יליד מיין, ניו אינגלנד. שני הוריה באו ממשפחות אדוקות מאוד אך נטשו את הדת ודגלו באידאולוגיה מרקסיסטית בעקבותיה התקרבו למפלגה הקומוניסטית. אביה עבר מהפך בחייו בעקבות הלינץ' בווסלי אוורסט (אנ') בסנטרליה, וושינגטון, הוא היה עיתונאי שכתב עבור עיתונים וכתבי עת בעלי אידאולוגיה שמאלית ונשלח מטעם עיתונו לסקר את מלחמת האזרחים בספרד. לאחר שנפצע ושב שנית לספרד, נהרג אביה בהפצצת גרניקה.
דווידה-אילנה מתמודדת עם אובדן אביה, ובין היתר מתחילה לפקוד את בית הכנסת שבו מתפללים עזרא דין, עורך דין ובן משפחה של אמה, ובנו דוויד שאמו נפטרה שנה קודם לכן. דווידה-אילנה מחליטה לומר קדיש מעזרת הנשים למרות שהדבר לא מקובל ולמרות שאביה היה נוצרי. חברי הקהילה היהודית מקבלים את הדבר בתימהון, אך אינם מונעים אותה מלהמשיך במנהגה. בהדרגה מתקרבת דווידה-אילנה גם לבני משפחה אורתודוקסית שכנה, ומכירה דרכם היבטים נוספים של היהדות האורתודקסית. מנגד מנסה אחות אביה, שרה, מיסיונרית נוצרית המקורבת לארגון המשיחי "עדי ה'", למשוך את אילנה לאמונה הנוצרית כדי להציל את נשמתה. דווידה-אילנה כורעת עמה ברך בתפילה, והדבר אינו נושא חן בעיני אמה.
הסופר הקומוניסט יעקב דאו, ידיד קרוב של אן צ'אנדלר, ששהה אף הוא בספרד למרות מצבו הרפואי הרעוע בשל פגיעת גז בעת שירותו בצבא במלחמת העולם הראשונה, במסלול דומה לזה של ג'ורג' אורוול הוא מאבד את אמונו במפלגה הקומוניסטית, שהפכה להיות לטעמו סטאליניסטית הוא חוזר לארצות הברית ומנסה להניא את אן צ'אנדלר מהשתייכותה למפלגה הקומוניסטית, תוך שהוא מתאר בפניה ובפני דווידה-אילנה באריכות את הרדיפות אחרי טרוצקיסטים וקומוניסטים אחרים בידי סטליניסטים, שלדבריו היו חשובות בעיניהם יותר מהמאבק בפשיסטים. שלטונות ההגירה של ארצות הברית לא מקבלים אותו למרות התנערותו מהסטאליניזם, וגורמי ימין בממשל דואגים לכך שיגורש בחזרה לאירופה. הוא נכלא באליס איילנד ומשולח לצרפת.
עם גירושו של דאו, מתמוטטת דווידה-אילנה נפשית, ואמה שמוכרחת להמשיך לעבוד במשמרת כפולה לפרנסתן מאז פטירת בעלה, נאלצת לשלוח אותה עם דודתה שרה למרכז שיקומי של ארגון עדי ה'. לאחר חזרתה לניו יורק ממשיכה דווידה-אילנה להתקרב לבני המשפחה האורתודוקסית, משפחת הלפמן. היא נרשמת ללימודים בבית הספר, "ישיבה", שבו לומדים גם דוויד דין קרוב משפחתה ורותי הלפמן בת המשפחה האורתודוקסית.
אן שומעת באי-אמון ולאחר מכן בזעם רב את הידיעות על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, נוטשת את המפלגה הקומוניסטית עוברת התמוטטות נפשית ושוקעת בדיכאון ובתחושת נבגדות. חבר קומוניסט שעמו חשבה להינשא, מודיע לה על ניתוק היחסים עמה, וזמן קצר לאחר מכן, היא מחליטה להינשא לעזרא דין. יעקב דאו מת בשל סיבוך מחלת הריאות שלו בהיותו בצרפת וחנה-אן מחליטה לומר אחריו קדיש, כפי שעשתה בתה אחרי מות אביה-בעלה.
הספר נגמר בביקורת על בית הספר בו למדה אילנה: לפי מידע שקיבל אביה החורג עזרא דין, הנהלת בית הספר חששה מפני תגובת ישיבות קטנות (מוסד ההמשך ללימודי בנים בוגרי בית הספר) לעובדה שהתלמיד המצטיין בשנתון המסיים הייתה תלמידה, ולכן שללה ממנה את פרס המצטיין למרות ממוצע הציונים הגבוה שלה. היא נרשמת להמשך לימודים בתיכון ממלכתי כללי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים פוטוק, הנבל של דווידה. מאנגלית: שלמה גונן. הוצאת מודן, 1986.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספר "הנבל של דווידה", באתר "סימניה"
- הנבל של דווידה, באתר OCLC (באנגלית)