הנביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנביא
Le prophète
מערכה 4, סצנה 2, של ההפקה המקורית, עיצוב תפאורה של צ'ארלס-אנטואן קמבון וג'וזף תיירי
מערכה 4, סצנה 2, של ההפקה המקורית, עיצוב תפאורה של צ'ארלס-אנטואן קמבון וג'וזף תיירי
מלחין ג'אקומו מאיירבר
ליברטיסט אז'ן סקריב
סוגה אופרה צרפתית
מספר מערכות 5
זמן התרחשות העלילה המאה ה-16
שפה צרפתית
שנה 1849
מקום התרחשות העלילה גרמניה, העיר מינסטר

הנביאצרפתית: Le prophète) היא "אופרה גדולה" (אנ') של ג'אקומו מאיירבר (במקור: יעקב ליבמן בֶּר) בת חמש מערכות. האופרה הועלתה על הבמה בפריז ב-1849. היצירה היא פרק מתולדות האנבפטיסטים במאה ה-16. אופרה גדולה - Grand Opéra היא ז'אנר של אופרה מהמאה ה-19, בדרך כלל בארבע או חמש מערכות, המאופיינת בליהוק ובתזמורות בקנה מידה גדול.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות קול
יוהאן מליידן, הנביא טֶנוֹר
פידס, אמו של יוהאן אלט
ברתה, ארוסתו של יוהאן סוֹפּרָן
יונה, אנבפטיסט, לשעבר מנהל הקסרקטין של הרוזן אוברטל בָּרִיטוֹן
מאטיסן, אנבפטיסט בָּרִיטוֹן
זכריה, אנבפטיסט בַּס
הרוזן אוברטל בַּס

העלילה מתרחשת במינסטר וסביבתה במאה ה-16.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

פידס, אמו של יוהאן, לקחה אל ברתה את טבעת הנישואין של בנה. לנישואין דרושה רק הסכמת הרוזן. שלושה אנבפטיסטים באים תוך שירת שירים לטיניים ואז קוראים בהטפותיהם לאיכרים להילחם (הטפה, או במילים אחרות, הטפה במובן דתי, היא נאום כנסייה הנערך בדרך כלל בהקשר של פולחן). מלווה בחמושים שלו מגיע הרוזן אוברטל, באחד האנבפטיסטים מזהה הרוזן את יונה מאטיסן, המנהל הקודם של הקסרקטין שלו. הוא מורה על מעצרו. לאחר מכן מופיעים פידס וברתה בפני הרוזן וכצמיתיו מבקשות רשות לנישואים המתוכננים, אולם הרוזן לא אהב את הרעיון כי הכלה הצעירה מצאה חן גם בעיניו. פידס וברתה נתפסים ונלקחים לטירתו. העם זועם, והכעס של האנשים ניזון עוד יותר על ידי המטיפים האנבפטיסטים. הרוזן יכול לסגת רק בקושי רב.

מערכה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית המרזח של יוהאן, שלושה האנבפטיסטים יושבים ליד שולחן. שלושת הגברים נדהמים לגלות כיצד יוהאן דומה לפסל דוד בקתדרלת מינסטר. זה נחשב למזל שמימי, הם סבורים שיוהאן הוא הנבחר שחיכו לו כל כך הרבה זמן. בינתיים, יוהאן רק מחכה שכלתו ואמו יגיעו הביתה. בינתיים מספר את חלומו: הוא עמד בהיכל כיפה מלכותי. המטיפים מפרשים זאת שכס מלכות מחכה ליוהאן. הסיפור נקטע על ידי ברתה. היא הצליחה להימלט מהרוזן, אבל הוא דולק בעקבותיה. הרוזן מאיים שיהרוג את אמו של יוהאן אם ברתה לא תעשה את רצונו. לבסוף יוהאן מוסר את ברתה. פידס מברכת את בנה ואז הולכת לנוח. האנבפטיסטים מתחילים לשכנע את יוהאן לוותר על הכל ולהישאר איתם. אצל האיש מתעורר רצון לנקמה והוא מצטרף למורדים.

מערכה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליון עם דיוקנו של יוהאן מליידן

האנבפטיסטים חונים במחנה ביער ליד מינסטר, מביאים את האסירים שלהם. המקהלה בליווי זכריה מבצעת שיר ואחריו בלט. לאחר מכן הקהל מוצא את עצמו באוהל של מטיסן. האנבפטיסטים דרשו לשווא את העברת מינסטר לידיהם מאביו של הרוזן אוברטל, מפקד העיר. טירת הרוזן כבר הוצתה וזכריה מעודד את חסידיו לקרב. בינתיים, הרוזן אוברטל נכנס למחנה במסווה ונשבע להיות אנבפטיסט, אך נחשף ונידון למוות. זה הזמן שבו יוהאן עולה לבמה. נמאס לו מהאלימות, משפיכות הדמים. הוא מוצא את עצמו מתעמת עם הרוזן, שמתוודה בפניו כי ברתה השליכה את עצמה לנהר בהגנה על תומתה, אך לא קרה לה דבר רציני. עכשיו היא בעיר, הרוזן משתדל להגיע אליה ולקבל את מחילתה. גם יוהאן מתכונן להגיע לעיר כאשר מטיסן מביא את הבשורה על המרד. המחנה מוקף, אך יוהאן מכריח את האויב לכרוע על ברכיו בתפילה שהוא נושא, התפילה מאומצת על ידי ההמון, והופך לשיר ניצחון.

מערכה 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן ליידן בהפקה המקורית

אנחנו במינסטר, בכיכר מול בניין העירייה. יוהאן כבש את העיר בהצלחה. ברתה רואה את פידס, שחושבת שבנה יוהאן מת מזמן והיא מקבצת נדבות בלבוש של עולה לרגל. שתי הנשים נשבעות לנקום בנביא שלדעתן הרג את יוהאן. תהלוכת הניצחון מגיעה עם יוהאן באמצע, שמוכרז כמלך. פידס מזהה אותו, אבל יוהאן מתכחש לאמו.

מערכה 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבם של האנבפטיסטים הופך לרע. הם מסכימים עם הקיסר למסור את הנביא בתמורה לרחמים. פידס מובאת על ידי חיילים ואז מודיעים על בואו של יוהאן. פידס סולחת לבנה, ברתה שמופיעה על הבמה מזהה את אהובה בנביא. יוהאן מתחנן לסליחה, אבל הכל לשווא. אהובתו מספרת לו שהיא יודעת שכמות גדולה של תחמושת מאוחסנת בארמון העיר. היא שונאת אותו כעת ומפחדת מאהובה הקודם. אפילו המוות טוב יותר והיא דוקרת עצמה בלבה. עבור יוהאן איו עצירה או כניעה, כעת כשהאויב פורץ לעיר הוא בורח לאולם בארמון בו מתרחשת אורגיה פראית. הרוזן בראש חייליו ובעזרת האנבפטיסטים פורץ לאולם. ג'ון לא נכנע. הוא מפוצץ את אבק שריפה וכל הארמון עף לשמיים.

המציאות ההיסטורית על דמויות האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלברית של הנביא נכתבה על ידי אז'ן סקריב, שהיה חופשי למדי להתמודד עם עובדות היסטוריות. הדמות הראשית יאן ואן ליידן (Jan Beuckels) נולד ב-1509 בליידן. בשנת 1534, לאחר שהמטבילים מחדש (אנבפטיסטים), שבחרו בתנועה שלווה ביסוד, מאסו באלימות נגדם וצרו ולאחר מכן כבשו את העיר מינסטר, יוהאן הכתיר את עצמו למלך האימפריה החדשה של ציון. שלטונו התאפיין בשרירותיות ובהתפרצויות פראיות. לאחר מכן בשנת 1535 הכוחות הקיסריים, בראשות הבישוף של העיר, כבשו בחזרה את העיר ויאן ואן ליידן הוצא להורג.

המוזיקה של האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לצורה המסורתית של האופרה סריה בנביא שולטות סצנות המוניות תיאטרליות. מאיירבר חיפש גם צורות ביטוי חדשות בין אריוזו לבין רצ'יטטיב. התזמור מתעדן, אך משתמש בניגודים שהם יוצאי דופן לתקופה. החלק התזמורתי הקשה של סצנת ההכתרה מלווה מיד בסולו קלרינט אינטימי. יוצא דופן גם שהתפקיד הראשי הנשי הולחן על ידי המחבר כקול אלט. הצלחת הבכורה בפריז הושגה גם על ידי אפקטי הבמה המרהיבים והיישום הראשון של תאורה חשמלית.

בשל הפופולריות יוצאת הדופן של היצירה כתב ריכרד ואגנר את החוברת האנטישמית שלו נגד מאיירבר והיהודים: "היהדות במוזיקה", אותה פרסם בסביבות 1850 בעילום שם, בשם ק. פרייגדנק. רק לאחר מותו של מאיירבר העז לפרסם את הכתב האנטישמי בשמו המלא.

האריות הפופולריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אה! Mon fils" - אריה של פידס במערכה 2
  • "Roi du ciel" - מזמור הניצחון של יונה, מערכה 3
  • "Donnez, donnez pour une pauvre âme IV". מערכה 4
  • מארש ההכתרה - מערכה 4
  • "O pretres de Baal" - אריה של פידס, מערכה 5

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנביא בוויקישיתוף