הנאמנות לפיתוח כלכלי ולשיקום פליטים
הנאמנות לפיתוח כלכלי ולשיקום פליטים הייתה קרן שהקימה ממשלת ישראל ועסקה בפיתוח כלכלי של השטחים המוחזקים ביהודה ושומרון וברצועת עזה לאחר מלחמת ששת הימים. הנאמנות פעלה בעיקר בשנות השבעים אך פירוקה הרשמי נעשה בתקופה מאוחרת.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרן הנאמנות הוקמה בהחלטת הממשלה מיום 31 במאי 1970 לצורך ריכוז מקורות מימון חוץ-ממשלתיים לתוכנית הפיתוח של השטחים המוחזקים והרחבת התעסוקה בהם, בהתאם לתוכנית שאושרה חודש קודם לכן ועסקה בתוכניות להקמת מרכזי מלאכה, אזורי תעשייה, הכשרה מקצועית, פיתוח חקלאי, בניית שיכוני דיור ושיפור השירותים הציבוריים.[1] הנאמנות הוקמה על פי הצעת השר שמעון פרס ונועדה לגייס בשלב ראשון סכום של עשרה מיליון דולר.[2] נוסח החלטת הממשלה: "הואיל וקיים צורך לנקוט ביזמה, לפעול ולעזור בכל הנוגע לפתוח וקדום האוכלוסייה בשטחים וכן לסייע לפליטים בשכון, בחינוך, בתרבות, בבריאות ובכלכלה, מוקם בזה בישראל הקדש לצורכי צדקה, אשר ייקרא "הנאמנות לפיתוח כלכלי ושיקום פליטים"."
הנאמנות הוקמה כהקדש לצורכי צדקה ונרשמה ביום 3 ביוני 1970.[3]
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במועד אישור הקמת הנאמנות הוצגו תוכניות ראשוניות להקמת אזורית עשייה באזורים הסמוכים לערים שכם, טול כרם וקלקיליה.[4] תוכניות אלו נאמדו בהשקעה של 1.2 מיליון לירות ובמקביל נעשו פעולות בשטח לפיתוח תחומי הכשרה מקצועית, בריאות ושיפור תשתיות מגורים.[5]
באוגדן פרויקטים ראשוני שערכה עבור הנאמנות חברת תה"ל נכללו שבעה נושאים: הקמת קריות תעשייה, הקמת מרכזים של מבני תעשייה ומלאכה, פיתוח הכשרה מקצועית, בית החולים בשכם, הקמת מרכזי בריאות אזוריים, שיקום מחנות הפליטים ברצועת עזה ושיקום מחנות הפליטים ביהודה ושומרון.[6] עד סוף 1971 הושלמו פעולות בסך כ-20 מיליון לירות.[7]
רצועת עזה וצפון סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
התכנית לשיקום מחנות נועדה להקטין צפיפות בתנאי המגורים הקיימים והגדלת שטחי המגורים, לרבות חצרות הצמודות לבתים והקמת בתי שימוש בכל יחידת דיור על פני בתי שימוש ציבוריים שהיו נהוגים במחנות אלה.[8]
עד סוף שנת 1971 הוכנו תוכניות שיקום מפורטות לארבעה מחנות פליטים (נוסייראת, שאטי, אל-בורייג' ודיר אל-בלח) ועבודת השטח החלה: בנוסייראת נבנו 712 חדרי מגורים והשיכונים כללו חיבור לתאורה ולרשתות ניקוז, במחנה אל-בורייג' נבנו 486 חדרי מגורים והוכנה התשתית להקמת מרכז מסחרי ובמחנה שאטי הוכנו דרכי נסיעה באורך 15 ק"מ והכבישים חוברו לאמצעי תאורה.[9] במחנה הפליטים מע'אזי הוקמה תאורת רחוב ונסללו דרכים באורך 5 ק"מ.[4]
בארבע שנות פעילות הראשונות השקיעה הנאמנות 3.25 מיליון לירות בשיפוץ מחנות הפליטים ברצועה. במסגרת זו תוכננו הוקמו רבעים חדשים בפאתי המחנות הקיימים ובכל רובע הונחו תשתיות תאורה, נקודות מים, בורות ספיגה והוקמו ככרות לשימוש גם כמרכזי משחקים לילדים ולנוער. בבתי הספר ברצועת עזה הכשירה הנאמנות ארבעה מגרשי ספורט לרבות מתקנים כדורעף וכדורסל.[10]
בבית החולים שיפא שופצו מרפאות בית החולים ונרכש ציוד מעבדה חדיש.[9] ההשקעה בבית החולים נאמדה בחצי מיליון לירות.[10]
יהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלב ראשון הוקדשו ההשקעות לצרכים ציבוריים שאין בהם חשש להתנגשות והתנגדות התושבים.[8]
עד סוף שנת 1971 הוקמו תשתיות מים וקו מתח גבוה במחנה הפליטים ג'נין, הותקנה רשת מים והוקם מגרש משחקים בנור א-שמס והונחו תשתיות מים במחנה ג'לזון.[9] אספקת המים למחנה נור א-שמס הייתה מבוססת בשנת 1967 על שמונה נקודות לחלוקת מים, ללא בורות אגירה וללא תשתיות חפורות. בהשקעה של 2 אלף לירות הקימה הנאמנות רשת מים שחוברה אל בתי המגורים ואל בריכת אגירה ומתקן שאיבה. במחנות שכם השתתפה הנאמנות במחצית מעלות המימון של חיבור שלושה מחנות פליטים לרשת המים האזורית.[10] עבודות דומות בוצעו גם במחנה דהיישה.[11]
במימון הנאמנות אושרה הקמתן של תשע מרפאות כפריות בעלות 450 אלף לירות ואחת המרפאות הראשונות שנבנו הוקמה בדיר שרף.[10] המרפאות נועדו לשמש אזורים כפריים עבור אוכלוסיות המונות עד 5,000 תושבים ובה תחנת אם וילד, שירותים אמבולטוריים וביקורים שבועיים של רופא. מבני המרפאה תוכננו על שטח בין חצי דונם לדונם וכללו תשתיות חיבור למים וחשמל.[12] סכום נוסף של 250 אלף לירות יועד עבור הקמת קומה שנייה בבית החולים הממשלתי בשכם.[13]
בהשקעת הנאמנות הוקם בעיר עזה מרכז להכשרה מקצועית ל-300 תלמידים והוקם בית ספר לחינוך מקצועי בשכונות החדשות של רפיח.[10] הנאמנות קידמה גם הקמת מרכזי הכשרה מקצועית בשיתוף עם משרד העבודה ורשת אורט, בג'נין ל-400 תלמידים ובטול כרם ל-250 תלמידים.[13]
פעילות המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הצטמצמות הפעילות התמקדה הנאמנות בפעילות הומניטרית הקשורה בלבנון, העסקת יוצאי דרום לבנון בשטח ישראל ובסוגיות שנבעו ממדיניות הגדר הטובה.[14] בשיתוף עם הוועד הציבורי הישראלי לעזרת לבנון, סייעה הנאמנות במשלוח מצרכים הומניטריים לאזורים שנפגעו במבצע שלום הגליל.[15] עם סגירת ההקדש הועברה יתרת התמיכה למיזמים רב-תרבותיים בבית יגאל אלון.
חברי הנאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נושאי התפקידים בנאמנות פעלו בהתנדבות והשר המתאם בין הנאמנות ובין הממשלה היה השר שמעון פרס.[10]
בעלי התפקידים:
- יושב ראש: משה זנבר
- מזכיר: מיכה לינדנשטראוס
- כספים: עוזי נדיבי (גזבר) ודן בבלי (רואה חשבון)
- חברים: שמעון אבידן, אהוד אבריאל, ישראל אלון, יצחק ארצי, דוד גולן, יששכר חיימוביץ, ברוך יקותיאלי, מולה כהן, דוד כוכב, מרדכי לימון, עמוס מנור, יוסף נחמיאס, יהודה ניצן, יעקב סלומון, תמיר פלג, מיכאל פלדמן, משה קשתי
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 4 שנים : הנאמנות לפתוח כלכלי ושיקום פליטים, תשל"ד.
- הנאמנות לפתוח כלכלי ושיקום פליטים: דין וחשבון שנתי, 1971.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הממשלה החליטה להקים "קרן לפיתוח כלכלי ושיקום פליטים", על המשמר, 1 ביוני 1970
- ^ הממשלה השלימה הדיון המדיני-בטחוני, מעריב, 1 ביוני 1970
- ^ צו בדבר התאגדותה של הנאמנות לפיתוח כלכלי ושיקום פליטים
- ^ 1 2 תיק פ-6310/3, אוסף משה זנבר – הנאמנות לפיתוח כלכלי ושיקום פליטים, ארכיון המדינה
- ^ יעקב ארז, הוקפאו פעולות קרן הנאמנות למען הפליטים, מעריב, 16 בספטמבר 1971
- ^ תיק פ-6310/1, אוסף משה זנבר – הנאמנות לפיתוח כלכלי ושיקום פליטים, ארכיון המדינה
- ^ יעקב ארז, הוקפאה פעולת קרן נאמנות לפליטים ערביים, מעריב, 6 בספטמבר 1971
- ^ 1 2 סיכום פעולות הנאמנות לפיתוח כלכלי ושיקום פליטים, 12 בינואר 1971. (עמ' 66)
- ^ 1 2 3 הנאמנות לפתוח כלכלי ושיקום פליטים: דין וחשבון שנתי
- ^ 1 2 3 4 5 6 4 שנים – הנאמנות לפתוח כלכלי ושיקום פליטים, תשל"ד.
- ^ עלון לתיעוד פעילות הנאמנות לפתוח כלכלי ולשקום פליטים במחנה נוסייראת.
- ^ מרפאות כפריות, עלון בהוצאת מפקדת איזור יהודה ושומרון.
- ^ 1 2 תיק פ-6310/2, אוסף משה זנבר – הנאמנות לפיתוח כלכלי ושיקום פליטים, ארכיון המדינה
- ^ תיק פ-6310/7, אוסף משה זנבר – הנאמנות לפיתוח כלכלי ושיקום פליטים, ארכיון המדינה
- ^ מסמך לקרן יושב ראש הכנסת מיום 24.6.1985, בתוך: אוסף משה זנבר – דואר נכנס ויוצא, מסמך באתר ארכיון המדינה, תיק פ-6303/4, עמ' 221.