המשבר החוקתי באוסטרליה (1975)
המשבר החוקתי באוסטרליה (באנגלית: 1975 Australian constitutional crisis) הוא הכינוי למשבר חוקתי ולשערורייה פוליטית שהתרחשה באוסטרליה במהלך 1975. המשבר נסוב סביב פיטוריו של ראש ממשלת אוסטרליה גוף ויטלם ממפלגת הלייבור האוסטרלית, והחלפתו ביריבו הפוליטי מלקולם פרייזר מהמפלגה הליברלית של אוסטרליה. פיטוריו של ויטלם נעשו בהוראת המושל הכללי של אוסטרליה, ג'ון קר, שפעל מבחינה חוקתית מטעמה של המלכה אליזבת השנייה, שהייתה אמורה להישאר נייטרלית בכל הקשור בפוליטיקה. לאורכה של הפרשה היו האשמות בדבר מעורבות חיצונית מצד ה-CIA ובית המלוכה הבריטי.
רקע פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לשנת 1975 מעמדה של אוסטרליה לא היה כשל מדינה ריבונית לגמרי והיא הייתה קשורה אל הממלכה המאוחדת; לפרלמנט הבריטי הייתה מעורבות מסוימת בתחומי החקיקה של אוסטרליה ואליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת מלכה כמלכת אוסטרליה מאז הכתרתה ב-1952. מטעמה של המלכה פעל באוסטרליה המושל הכללי של אוסטרליה. לפי חוקת אוסטרליה הסמכות המבצעת של המונרך מוטלת בידי המושל הכללי הממנה ראש ממשלה (לפי תוצאות הבחירות הכלליות). המושל הכללי פועל בשיתוף פעולה עם ראש הממשלה בעת מילוי סמכויותיו הכוללות זימון חברי פרלמנט למושב, פיזור הפרלמנט וקריאה לבחירות כלליות ועוד.
בין 1949 ל-1972 הונהגה אוסטרליה בידי סדרת קואליציות שמרניות שהונהגו בידי המפלגה הליברלית של אוסטרליה ומפלגת הכפר שהריצו בשנים הללו את ראשי הממשלה הבאים: רוברט מנזיס, הרולד הולט, ג'ון מקיואן, ג'ון גורטון וויליאם מקמהון. במהלך הבחירות הפרלמנטריות ב-1972 סדר פוליטי זה הגיע לסיומו עם ניצחון מפלגת הלייבור האוסטרלית בבחירות ומינוי מנהיג המפלגה, גוף ויטלם, לראש ממשלה מטעמה. לאחר הבחירות השיגה מפלגת הלייבור רוב זעום של 67 מושבים מתוך 125 בבית הנבחרים האוסטרלי. עם זאת, אף מפלגה לא השיגה רוב בסנאט האוסטרלי אשר הצבעתו נדרשה עבור מעבר חקיקה.
ממשלת ויטלם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויטלם ומפלגתו ניצחו בעיקר על בסיס מצע בחירות שקרא להעלאת הוצאות האוצר הלאומי עבור פיתוח במעורבות ופיקוח ממשלתי, הוצאת כוחות הצבא האוסטרלי ממלחמת וייטנאם והורדה מסמכויותיהן של המדינות והטריטוריות של אוסטרליה תוך חיזוק סמכות הממשלה המרכזית בקנברה. מצע מדיניות זה פגש בהתנגדות חריפה מצד המפלגות השמרניות שאחזו בהשפעה מכרעת על ההצבעות בסנאט. הסנאט, לאחר הבחירות אליו מ-1970, היה מחולק ב-60 מושביו בין 26 מושבים למפלגת הלייבור, 21 מושבים למפלגה הליברלית ו-5 מושבים למפלגת הכפר (שיחדיו רצו כסיעה מאוחדת וניצחו בסך הכל ב-26 מושבים), 5 מושבים למפלגת הלייבור הדמוקרטית ו-3 מושבים למועמדים עצמאיים למיניהם ללא שיוך פוליטי.
ממשלת ויטלם קידמה כמו כן הליך חקירה של ארגון הביון והביטחון האוסטרלי (ASIO) לאחר שהתגלה שמוקדם יותר הארגון ביצע מעקב על חברים שונים במפלגת הלייבור. המעקב אחר חברי מפלגת הלייבור נבע מחשש לגורמים במפלגה בעלי חיבה לאידיאלים קומוניסטים שנגדו את עמדתה של אוסטרליה במלחמה הקרה כחלק מהגוש המערבי.ב-1973 קידם התובע הכללי, ליונל מרפי, את 'פשיטות מרפי' במסגרתם השתלטו הרשויות על מרכזי הפעילות של ה-ASIO. לאחר האירוע דרש ויטלם מטעם ה-ASIO רשימה של כל חבריו ברחבי אוסטרליה בחשד לריגול נגד הממשלה. כמו כן, ויטלם האשים באופן ציבורי אישים בממשלו בהיותם מעורבים בריגול מטעם ארצות הברית.
הממשל האמריקאי של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון לא ראה לחיבה את האשמותיו של ויטלם ויחסי אוסטרליה–ארצות הברית התערערו במקצת. בהמשך הריע מצבה של ממשלת ויטלם כאשר החל מיתון כלכלי. ויטלם קרא לבחירות פרלמנטריות ב-1974 ובמהלכן הוא שימר את הרוב בבית הנבחרים אך נותר ללא רוב בסנאט. בסמכות ראש הממשלה ניתן היה לבצע הלוואות בקנה מידה לאומי דרך מועצת ההלוואות ללא אישור הסנאט. ממשלת ויטלם עם זאת פעלה מאחורי גבה של מועצת ההלוואות וניסתה לבצע הלוואה מערב הסעודית אשר נותרה סמויה בכדי להימנע מהגעתה לידיעת המועצה.
המשבר החוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסופו של דבר הפרשה דלפה לידיעת הציבור וכאשר שרים בממשלה ניסו להכחיש את קיומה התגלה כי הם שיקרו לציבור הרחב והמוניטין של ממשלת ויטלם צנח. בהמשך סנאטור מטעם מפלגת הלייבור הוחלף בסנאטור שמרני, מה שהפחית את הסיכוי של ויטלם ומפלגתו להעביר חקיקות דרך פשרות עם המפלגות הקטנות. לנוכח מצב זה ויטלם וממשלתו לא היו מסוגלים להעביר חקיקות בפרלמנט אך סירבו להתפטר ולפזר את הפרלמנט עבור בחירות חדשות. המושל הכללי, ג'ון קר, היה צריך את שיתוף הפעולה של ויטלם עבור הכרזה על פיזור הפרלמנט ויציאה למערכת בחירות פרלמנטריות חדשה.
קר היה חבר קרוב של ויטלם וחשש מפני תוצאות המבוי הסתום בתוך הפרלמנט. על כן החליט קר לפטר את ויטלם מראשות הממשלה ולהחליפו ביריבו השמרני מלקולם פרייזר. נכון לאותה העת לא היה ברור אם בידיו של המושל הכללי נתונה הסמכות לפטר ראש ממשלה שכן מהלך שכזה מעולם לא בוצע קודם לכן. קר היה בקשר עם ארמון בקינגהאם לגבי הבהרת סמכויותיו קודם המהלך הפוליטי במה שנודע בכינוי "מכתבי הארמון" (Palace letters). התכתובת הייתה בין המלכה אליזבת, דרך מזכירה הפרטי, לבין קר.
לפי המכתבים היה בסמכותו של קר לפטר את ראש הממשלה מכיוון שהמושל הכללי היה נציג הממשלה וממלא סמכויותיה הביצועיות באוסטרליה ובבחינה חוקתית היה זה בסמכות המלכה לפטר את ראש הממשלה. בבחינה חוקית לא היה משבר בהחלטה, המשבר צץ עקב העובדה שהמלכה ומוסד המלוכה בכללו, שנועד בבחינה חוקתית להישאר נייטרלי בפוליטיקה, התערב נגד ויטלם וממשלת הלייבור. ויטלם פוטר מתפקידו ללא כל קשר אך האשים את קר בקשריו בעברו עם ה-CIA כמו גם עם ארגוני מודיעין שונים. בהמשך 1975 התקיימו בחירות פרלמנטריות חדשות בהן השיגה הסיעה השמרנית רוב בשני בתי הפרלמנט והמשבר הפוליטי הגיע לסיומו.